בכתב התביעה נטען, בעקרי הדברים, כי התובעת הנה הבעלים של רכב מסוג רנו מ.ר 9966031 (להלן: "הרכב"); הנתבעת ביטחה את הרכב במועדים הרלוואנטיים בביטוח צד ג'; מר צרפתי אליאור הנו הבעלים של הרכב הפוגע מ.ר. 6119114, אשר פגע ברכבה של התובעת וגרם לו לנזקים כמפורט בחוות דעת השמאי, בסך של 18,310 ₪; הרכב הפוגע היה מבוטח אצל הנתבעת; הנתבעת הודיעה לתובעת כי אינה נושאת באחריות לנזק וסרבה לפצות אותה בגין הנזקים; הסעדים שנתבעו – הנזק לפי חוות דעת השמאי בסך של 18,310 ₪, ייעוץ משפטי טרם הגשת התביעה בסך של 2,500 ₪, עלות רכב חילופי במשך 14 יום בסך 1,700 ₪, ופצוי בגין אובדן ימי עבודה, נסיעות, הוצאות שונות ועוגמת נפש בסך 5,000 ₪.
באי כוח הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי הגשת התצהירים מטעמם של יוסי דהן ונציגת התובעת, שלא התייצבו לדיונים, ובא כוח התובעת הפנה לתקנה 214יד(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"), לפיה על המצהירים להתייצב למועד שנקבע לדיון אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת.
ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
...
אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את כל שהוגש בהליך זה ואת טענות הצדדים מצאתי לנכון לדחות את התביעה בשל היעדר יריבות.
התובעת טענה בסיכומיה שפוליסת הביטוח הוצאה על ידי הנתבעת על שם התובעת, והפנתה לאישור העדר תביעות שהוצא על ידי הנתבעת, אך סבורני שאין בכך די, בשים לב לנסיבות העניין, כדי להוכיח שזכויות הבעלות על הרכב אכן הועברו לתובעת.
לאור האמור לעיל, גרסתו של מנהל התובעת לגבי העברת הבעלות ברכב הינה בבחינת עדות יחידה במשפט אזרחי, לא מצאתי שהיא נתמכה כראוי בחומר הראיות, ודינה להידחות.
התובעת טענה שיש מקום לדחות את פרשת ההגנה בהיעדר התייצבות המצהירה מטעם הנתבעת, אך סבורני שאין בכך כדי לסייע לה במחלוקת לגבי סוגיית היריבות, מכיוון שנטל ההוכחה בעניין זה רובץ על התובעת, ולא הובאו ראיות די הצורך בעניין זה.
מכיוון שמצאתי לנכון לקבל את הטענה בדבר היעדר יריבות בין הצדדים לא מצאתי לנכון לדון בטענות נוספות שהעלו הצדדים לגבי סעיף ההחרגה בפוליסת הביטוח וסוגיית הנזק.
התוצאה הינה שהתביעה נדחית.
