תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי: הגשת בקשה

תנאי להסכמה לביטול הדיון היה כי המבקשים יקבלו זכות להגיב לסיכומי המשיבה, דבר שבודאי מתקבל על הדעת כי דחיית בקשת רשות להגן ללא קיום דיון מצריכה טעמים מיוחדים שיירשמו בהתאם לתקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.

בל נשכח כי המשיבה ויתרה על היתרון הדיוני לחקור את העד ולערער על מהימנותו באמצעות חקירה נגדית במסגרתה יוכלו להפריך טענותיו באמצעות הצגת ראיות גם אם אינן להגשה בשלב מקדמי זה ואינן יכולות להיות מוגשות עת לא הוגשו במסגרת כתב התביעה (עת לכתב תביעה בסדר דין מקוצר אין צורך לצרף ראיה לכל טענה וכמות המסמכים המוגשת היא מצומצמת מלכתחילה ודי בראשית ראיה בכתב) אלא רק מקום בו תיתקבל הרשות להיתגונן וזאת במסגרת גילוי המסמכים – יתרון השמור לתובע בלבד.

...

עם כל הכבוד, אין בידי לקבל טענה זו כטענת הגנה.

אני מקבלת טענה זו ולא מבינה מהו פשר ההתנגדות של המשיבה .

כך או אחרת, יוזכר כי מקום בו ההגנה היא אפשרית כי אז "המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)), וכפי שנפסק בעניין ששון נ' בנק מזרחי: "התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו... החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן... מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק" (ראו ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009), פסקה 8).

בקשה שהגיש נתבע 1 (להלן: "הנתבע") למתן רשות להיתגונן התקבלה ללא דיון, מכוח סמכות בית המשפט בהתאם לתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

...

איני מקבלת את הטענה.

בנסיבות אלה דין הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק - להידחות.

בנוגע לטענות ההגנה שמעלה הנתבעת, אינני סבורה כי ניתן בשלב זה לקבוע שכל טענות ההגנה שמעלה הנתבעת חסרות סיכוי, באופן שלא יצמח תועלת מביטול פסק הדין ושאין לאפשר לנתבעת את יומה.

המשיבה הודיעה כי הנה מוותרת על חקירתו של המבקש וביקשה שבית המשפט ייתן החלטה בהתאם להוראות תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.

בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 וע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו)) נקבע: "בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להיתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להיתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו) נקבע: "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להיתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והיעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להיתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים, את ההכרה בזכותו להיתגונן. המימד החוקתי הנלווה לזכות להיתגונן מוסיף חזוק-יתר לכלל הנקוט בהלכה הפסוקה מזה שנים רבות לפיו בקשת רשות להגן תדחה רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות ההגנה המועלית תיתקבל במשפט גופו." טענת המבקש לזיוף חתימתו כערב הנה טענה כבדת משקל שיש בה כדי להצדיק מתן רשות להיתגונן.

...

תגובת המבקש לטענות המשיבה: הואיל והמשיבה ויתרה על חקירתו של המבקש על תצהירו ולאור העובדה שהמבקש לא ויתר על חקירתם של עדי המשיבה יש לקבל את גרסתו שלא נסתרה ולהיעתר לבקשתו לתיקון מועד מסירת האזהרה תוך קביעה שההתנגדות הוגשה במועד.

בתא"ק 25085-02-12 מדיקר שירותי רכב בע"מ נ' אלקטרו סליל בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 1.1.2013) נקבע: "בנסיבות אלה, במיוחד בהתחשב בכך שהתובעת ויתרה על קיום דיון במעמד הצדדים וחקירת המצהיר (נתבע 2), ועת הדין מורנו כי בשלב הרשות להתגונן אך נבחנות טענות הנתבע ב"מבט על" ; שעה שממילא בשלב הרשות להתגונן אין פוסלים גם טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב ; כשאין נקבעים ממצאי מהימנות ועובדה בשלב טרומי זה וכאשר לא ניתן לקבוע חד משמעית כי מדובר בהגנת בדים, מתחייבת המסקנה כי יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן מפני התביעה, וכך אני מורה.

הבקשה לבצוע איננה מיפרט בגין מה הוגש השטר, אולם ניתן ללמוד מתוכנו, כאמור לעיל, שהוא בקשר עם הסכם השכירות.

כב' הרשמת עיינה בטענות הצדדים ונתנה רשות להגן לפי תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

...

על גבי השטר מצוין כי "בתמורה להסכם שכירות מיום 09/02/02010, לרבות על הסכמה על מימוש אופציה מיום 10/03/0215 ונספח מתקן להסכם מיום 10/05/17". עושת השטר היא החברה .נתבע 2 הוא ערב (להלן:" מר יצחק דוד נירן"), נתבע 3 בנו של יצחק גם הוא ערב , (להלן: "מר אריאל נירן"), (כל האמור לעיל להלן: "השטר").

לעמדתם התמונות שצירף חיים עובדיה לתצהירו לבקשה לצירוף ראיות הזמה מוכיחות כי במועד מסירת המושכר ביום 7.3.19 היה המושכר אחרי עבודות השיפוצים אותם נדרשו לבצע על פי ההסכם מיום 28.2.19 ומשום כך הדרישה לתשלום דינה להידחות על אתר.

פיצוי מוסכם : דרישת התובע לתשלום פיצוי מוסכם דינה להידחות על אתר, הואיל והיא נעדרת בסיס עובדתי, חוזי או משפטי.

וניתן לקבל תצהיר זה כראיה קבילה וזאת מבלי צורך להדרש לשאלת סיווגו כחריג מחריגי הכלל הפוסל עדות שמועה וללא צורך בחקירה נגדית (ראו ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ, עת בית המשפט הפנה לתקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיו ניתן היה להתיר את קבלת התצהיר גם ללא חקירה נגדית לצורך דיון והכרעה בבקשת רשות להגן אם לקבלה או לדחותה).

כך או כך, על פי האמור בתקנה 108 (ב) לתקנות ההוצל"פ הבקשה לבצוע שטר הופכת עם הגשת ההיתנגדות לכתב תביעה בסדר דין מקוצר.

...

בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו. על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.

אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.

אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.

סיכומו של דבר.

אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).