תקנות 471-466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, לעניין עיכוב ביצוע וסעד זמני בהליך ערעור, אומצו בתקנה 2) 129) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991.
...
בית הדין קמא קבע, בין היתר, כדלקמן:
"שעה שלא הוכח לנו...שעבודת התובעת [המשיבה] היתה גרועה ורשלנית, ואת הטענות בענין קצב עבודתה האיטי כביכול אפשר גם אפשר לכרוך בגידול משמעותי בהיקף העבודה ולא באיטיות של התובעת. על כן המסקנה היחידה בנסיבות אלה היא, כי התובעת פוטרה מעבודתה בגלל גילה המתקדם ובמקומה נשכרו 2 נשים צעירות יותר לבצע את אותה העבודה. לאור האמור לעיל, אנו קובעים, כי התובעת פוטרה מעבודתה מחמת גילה המתקדם, ועל כן מדובר כאן בפיטורים בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה...על הנתבעת [המבקשת] לשלם לתובעת פיצוי בגין הפרת חוזה העבודה בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה - בסך של 70,020 ש"ח, כשהסך הנ"ל ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 16.3.96 ועד למועד התשלום המלא בפועל...".
בנוסף, חייב בית הדין קמא את המבקשת לשלם למשיבה הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 3,172 ש"ח, דמי הבראה בסך של 3,150 ש"ח, הוצאות נסיעה בסך של 11,880 ש"ח; זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.3.1996.
מכל האמור לעיל עולה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה.
סוף דבר - הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
ניתנה בהעדר הצדדים, היום ו באייר תש"ס (11.5.2000) ותישלח לצדדים בפקסמליה.
