תקנה 11 להעדר התייצבות שיפוט בתביעות קטנות

מבחינה דיונית, מצב הדברים שנוצר, לכאורה זכאי התובע לעתור בבקשה למתן פסק דין בהעדר התייצבות הנתבעים, אשר כאמור ידעו על מועד הדיון והודיעו שאין בכוונתם להתייצב אליו, וזאת על בסיס תקנה 11 לתקנות שיפוט תביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז- 1976 אשר זו לשונה: " התייצב התובע והנתבע לא התייצב- יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה, ובילבד שהתובע הצהיר בפני בית המשפט על אמתות האמור בכתב תביעתו" (הדגשה שלי- א.ב.) אלא מאי? "על יסוד כתב תביעה" כמות שמונח לפניי, אין אפשרות ליתן פסק דין לטובת התובע המחייב את הנתבעים, וזאת מחמת העדר יריבות מול הנתבעים ומחמת העדר עילה כנגדם בהתאם לאופן בו נוסחה עילת התביעה בכתב תביעה זה. הטעם לכך הוא כי ההסכם נעשה מול חברה זרה ולא מול הנתבעים שהנה כידוע אישיות משפטית נפרדת.

...

בעניין זה יפים הדברים שצויינו בספרם של טל חבקין ויגאל נמרודי, "התביעה הקטנה" , בע"מ 146- 147 בכל הנוגע להליך של המצאה מחוץ לתחום במסגרת תביעה קטנה: "....התנאים למתן היתר המצאה שרויים במתח עם תכליותיו המיוחדות של הליך התביעה הקטנה. הזהירות הדרושה כתנאי למתן היתר המצאה יפה גם להליך של תביעה קטנה, ואין מקום להקל בה. הגשת הבקשה למתן היתר המצאה מצריכה מיומנות ובקיאות בסדרי הדין: התובע נדרש לצרף לה תצהיר הכולל פירוט עובדתי וראייתי ... האדם הפשוט והצרכן- שבית המשפט לתביעות קטנות מיועד בעיקר עבורם- יתקשו להגיש בקשה כזו ללא יעוץ משפטי, ושכירת ייעוץ תאמיר את עלויות ההתדיינות. לכאורה אפשר לפתור את הקושי באמצעות דיון בעל פה...אולם אין מדובר בפתרון מניח את הדעת: בית המשפט יידרש להקדיש יותר מישיבה אחת לתיק, דבר שאינו מתיישב עם אופיו המהיר והזול של ההליך ועם ניצול יעיל של משאבי השיפוט. אף בהנחה שאפשר להקל בדרישה לתצהיר ולוותר עליו, ביצוע ההמצאה כרוך בעלויות לא מבוטלות ובהן תרגום כתב התביעה, הבקשה וההזמנה לדין לשפה זרה והמצאתם לנתבע בחו"ל. הליך הכרוך באופן מובנה בעלויות גבוהות אינו מתאים להתנהל כתביעה קטנה..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.) אדרבא, לצורך הדיון נניח לרגע כי התובע היה מתגבר על משוכה דיונית זו ללא ייצוג משפטי, והיינו מגיעים לשלב של דיון בטענות התביעה לגופן, מאחר ועיקר תביעה זו עוסקת בטענה להרמת מסך בין החברה לבין מנהליה, אזי שגם מהפן המהותי, סבורני כי הפלטפורמה של התביעה הקטנה, שמטיבה וטבעה נועדה ליתן מענה להליך פשוט זול וקצר, אינה מתאימה לניהול תובענה מעין זו. לאור כל המקובץ דלעיל, באתי למסקנה כי דין התביעה להימחק.

דיון והכרעה: לאור העובדה כי המבקשת לא התייצבה לדיון אנו נדרשים לתקנה 11 לתקנות שיפוט תביעות קטנות(סדרי דין), התשל"ז- 1976, וזאת לשונה: "נימסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב - תימחק התביעה; התייצב התובע והנתבע לא התייצב – יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה, ובילבד שהתובע הצהיר בפני בית המשפט על אמתות האמור בכתב תביעתו; התייצב הנתבע והתובע לא התייצב - תדחה התביעה". לאור העובדה כי הבקשה שלפנינו הוגשה בחלוף 30 יום ממתן פסק הדין, אנו נדרשים לתקנה 176 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018, אשר קובעת כדלקמן: "בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר הקף כתב טענות; נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר או להמנע מעשיית דבר או מדד להקף כתב טענות, יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". (הדגשה לא במקור-ע.ד.).

העילות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר: תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות(סדרי דין)- תשל"ז 1976, דנה בבטול החלטה שלא בפני בעל דין, וזו לשונה: "ניתנה החלטה שלא בפני בעל דין והגיש בעל דין בקשה לביטולה תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט, על פי צד אחד, לבטלה בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות המשפט או ענינים אחרים; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם". ביטול מחובת הצדק כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מאי המצאה כדין- הוא יבוטל בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסכויי ההצלחה.

...

עוד טען המשיב כי דין הבקשה להידחות, הואיל והמבקשת הגישה בקשתה דנן בחלוף המועד הקבוע בתקנות השיפוט לתביעות קטנות, תשל"ז 1976.

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ביום 14.02.2021 יבוטל.

בהתאם, לא ניתן פסק-דין בהיעדר התייצבות לפי תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976.

...

תחת זאת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לאוצר-המדינה, בתוך 15 ימים מיום שקיבלה לידיה פסק-דין זה, סך של 1,500 ש"ח בגין אי-קיום החלטתו של בית-המשפט מיום 23.4.2021.

בית-משפט זה עמד על כך בעבר: "אני סבורה כי יש ממש בעילת התביעה של התובע לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ'א-1981 לפיו ניתן לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק עד לגובה הפיצוי המקסימלי במידה ותוכח הטרדה. מקובל עלי כי שיחות חוזרות ונשנות אל התובע בניסיון לשכנעו להצטרף לשירותי התקשורת של הנתבעת, בעת שהתובע מבקש מן הנציגים פעם אחר פעם להפסיק שיחות אלה, כפי שנשמע מהקלטת השיחות שנשמעה בפני, מהוות הטרדה" (ת"ק (שלום תל אביב-יפו) 6597-10-17 נטע נ' הוט מובייל בע"מ, בפסקה השישית לפסק-דינה של כבוד השופטת סיגל דומניץ סומך (פורסם במאגרים, 2.8.2018)).

בנסיבותיו של הענין אשר לפנַי – קיומן של כמה שיחות זו אחר זו; התנהלותה המפרה של הנתבעת; סירובה לטול אחריות כנדרש ולוודא חדילה מהטרדתו של התובע; המניע הכספי המובהק לשיחות המטרידות ותקרת-הסכום הקבועה בחוק הגנת הפרטיות – אני מעמיד את סכומו הראוי של פיצוי על 6,000 ש"ח. אני מקבל, אפוא, את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,000 ש"ח לפי עילתה ועוד סך של אלף שקלים להוצאות-המשפט.

את הסכום הכולל – 7,000 ש"ח – על הנתבעת לשלם לתובע בתוך 15 ימים מיום, שקיבלה לידיה פסק-דין זה. כפי שקבעתי בחלקם הקודם של הדברים, בנוסף לסכום הזה תשלם הנתבעת לאוצר-המדינה סך של 1,500 ש"ח. איחור בתשלומו של איזה מן הסכומים שנפסקו יוסיף לו הפרשי-הצמדה ורבית לפי הכללים הקבועים בדין, מיום-החיוב האמור ועד למועד-התשלום בפועל.

ביחס לתביעת התובעת, פסק הדין ניתן על יסוד הוראות תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 (להלן – תקנות תביעות קטנות) לפיה: "נימסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב - תימחק התביעה; התייצב התובע והנתבע לא התייצב – יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה, ובילבד שהתובע הצהיר בפני בית המשפט על אמתות האמור בכתב תביעתו; התייצב הנתבע והתובע לא התייצב - תדחה התביעה" זאת, להבדיל מתקנה 10 לתקנות תביעות קטנות, שעניינה מתן פסק דין בהיעדר הגנה.

...

אשר לבקשת התובעת למחיקת התביעה שכנגד של הנתבעת מאחר והיא חברה בע"מ – דין הבקשה להידחות.

סוף דבר לפיכך, מהטעמים המפורטים לעיל, פסק הדין הדוחה את תביעת התובעת והמקבל את התביעה שכנגד מבוטל, זאת בכפוף לתשלום הוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪.

הבקשה למחיקת התביעה שכנגד נדחית.

בכל הנוגע לפסק הדין כנגד הנתבעת 2, מאחר ופסק הדין ניתן בהיעדר התייצבות לפי תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, זכות לבקש את ביטולו בתוך 30 ימים.

...

המסקנה היחידה המתבקשת הינה, כי הנתבעת 1 חזרה בה מגרסתה לאחר שהתייעצה עם סוכן הביטוח, אך ברור כי המשקל שיש ליתן לדברים שאמרה הנתבעת 1 בסמוך לאחר התאונה כ"משיח לפי תומו" הינו גבוה בהרבה מהדברים שנאמרו על-ידה בשיחות מאוחרות, לאחר שהנתבעת 1 התייעצה, ובמיוחד כאשר גרסתה נסתרה בעדותם של העדים.

במכלול האמור, התביעה מתקבלת במלואה והתביעה שכנגד נדחית.

הנתבעות תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, סך 13,621.36 ₪, שהם ערך הרכב בסך 11,145 ₪, שכ"ט שמאי בסך 1,041 ₪, אגרת בית משפט בסך 127.36 ₪, הוצאות העד בסך 250 ₪, תשלום עבור התמלול בסך 508 ₪ (ת/4) ועוגמת נפש בסך 550 ₪.