תקנה שלוש א(11) תקנות בית דין לעבודה (סדרי דין)

כן נטען כי התובע הוא תושב שטחים וכי אין מחלוקת כי מקום ביצוע העבודה ומקום העבודה, נמצאים באיזור התעשיייה ברקן שהוא מחוץ לתחום השיפוט, ועל כן חלה תקנה 5 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), המאפשרת לתובע להגיש את תביעתו בכל בית דין.

ביום 8.12.2022 ניתנה החלטה המסבה את תשומת לב התובע לתמצית הרישום אשר הוגשה כאסמכתא לכתובתה הרשומה של הנתבעת, ולהחלטה אשר ניתנה בבר"ע (ארצי) 17594-11-19 א.פ.י.ד תעשיות 3000 בע"מ – אחמד עדוואן (16.2.2020) (להלן: "א.פ.י.ד. תעשיות") בכל הקשור לתחולת החלופה השלישית של תקנה 3(ב) לתקנות ולכך כי יש לפנות לתקנה 5 לתקנות רק שעה שלא מתקיימות חלופות תקנה 3.

תקנה 3(א)(1) לתקנות קובעת כי מקום השיפוט בתובענות מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 יהא ב"בית הדין האיזורי אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נשוא התובענה, או שבאיזור שיפוטו בוצעה העבודה".

...

כן נטען בתשובה כי "אין ממש חשיבות או רלוונטיות לשאלה היכן כתובתה הרשומה של הנתבעת, לצורך קביעת הסמכות המקומית", כי אין רלוונטיות לתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה, וכי התקנה הרלוונטית לענייננו היאה תקנה 5 לתקנות שכן במקרה זה אין מקום שיפוט מתאים "בהתאם לתקנות הנ"ל". דיון ומסקנות ובכן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי לכאורה, הסמכות המקומי לדון בתביעה זו, אכן נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

כן טענו המשיבות, כי הטענות העובדתיות המובאות בעירעור אינן מדויקות, ובפרט התאור המובא בסעיפים 11א'-11ב' לערעור.

על הטוען לפסלות יש להוכיח "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

שלישית, תקנה 112ב לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 מורה כי בעל דין יטען לפסלות בתחילת הדיון בתובענה, ולחלופין "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". כלל נקוט הוא כי על הטענה הנטענת להיות צמודה לעילה בעטיה היא מועלית, ואין ליצבור טענות מסוג זה כדי להעלות אותן במרוכז במועד שנוח לצד המבקש את פסילת המותב.

...

ראוי לציין, כי גם במקרים בהם טענותיו של המערער התקבלו חלקית, מצא בית הדין לנכון לציין לשלילה את התנהלותו של המערער ביחס לרשמת ואף שלל ממנו פסיקת הוצאות.

מכוח הוראת תקנה 112ג לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), אני מורה כי הדיון ימשיך מנקודה זו הלאה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל חומר התיק, מצאתי כי דין הערעור להידחות, מן הטעמים הבאים: ראשית, הוכחת עילת פסלות מחייבת תשתית ראייתית משמעותית, משום שהיא מטילה צל כבד על השופט ועל מערכת המשפט (ראו למשל: עפ"ס 44428-02-21 יוסי ביליה - בדק בית בובי ובניו בע"מ (3.3.2021)).

סוף דבר הערעור נדחה.

תקנה 72(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, החלה במשפט העבודה מכוח תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת: "בית המשפט רשאי להתיר שמיעת עדות בדרך של היועדות חזותית בתוך שטחה של מדינת ישראל או מחוצה לה לפי הוראות שייתן, אם השתכנע כי היתקיימו התנאים האלה:

כאמור, תקנה 72(א) מונה שלושה תנאים מצטברים: באשר לטעם הראשון -"הגעת העד תקשה על הגעתו לבית משפט". בעניינינו, התובע תושב צרפת מזה שנים רבות לא היה בארץ מזה שנים, טען כי אינו ליכול לטוס לארץ בשל אילוץ רפואי זמני.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

מכל מקום, מאחר והתובע לא עומד בתנאים שנקבעו בתקנה 72(א) כמפורט לעיל, מאחר וזה לא תמך בקשתו בתצהיר, וכי יש למהימנות התובע משקל ממשי בהכרעה בהליך זה ובשים לב כי לא הבהיר עד מתי מצוי התובע בנבצרות רפואית, בשל כל המפורט לעיל וכל שכן משקלו המצטבר של האמור – מצאתי כי יש לדחות את בקשת התובע להעידו באמצעות כינוס וידאו.

לאור האמור – הבקשה נדחית.

להודעה מיום 15.6.23 צרפה התובעת תמליל של שלוש שיחות שערכה עם מנהלת מרכז המחוננים ועם מדריכת הייעוץ (נספחים 2 עד 4 להודעה), לרבות אישור הגורם המקצועי שערך את התמליל (נספח 5).

ההליך בבית הדין: נוכח השלב המתקדם שבו הוגשה הבקשה, לאחר שהתובעת תיקנה את תביעה חמש פעמים; לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים והתקיים דיון טרום הוכחות, וימים ספורים לפני מועד ישיבת ההוכחות שהיתה קבועה ליום 6.6.23, מצאתי לנכון לפרט את השתלשלות ההליכים בתובענה זו: א) ביום 11.10.20 הגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבעת בד בבד עם בקשה לצוו מניעה זמני.

המסגרת המשפטית: סמכותו של בית הדין להתיר הבאת ראיות נוספות בשלב מיתקדם של ההליך מעוגנת, בין היתר, בתקנה 124 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הקובעת: "בית הדין רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לפסוק בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, והוא הדין לגבי הרשם בהחלטה שנתן". ברוח פסיקתו של בית המשפט העליון אימץ בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו "גישה סלחנית" שלפיה בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית הדין, חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית – לעשות משפט צדק, על פני שמירה על כללי הפרוצידורה (ראו: דב"ע (ארצי) נב/155-9 סולתם בע"מ – חנניה אסרף, פד"ע כד 279, 280.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה, ולאחר שעיינתי בתמליל שהתובעת מבקשת להגיש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

על רקע זה אני קובעת, כי תמליל השיחות הוא ראיה רלוונטית הנוגעת למחלוקת מרכזית בהליך זה. מדובר אפוא בראיות בעלות חשיבות לבירור האמת.

סוף דבר: הבקשה להוספת ראיות מתקבלת.

לטענת הנתבעת הכוונה של תקנה 3 (א) (11) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב – 1991 (להלן – "תקנות בית הדין לעבודה") הנה לקבוע סמכות מקומית בקשר לעבודה נשוא התביעה או מרכז מפעלו של הנתבע.

(1ד) "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965..." סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה קובע שלושה יסודות מצטברים לשם כינונה של סמכות עניינית יחודית לבית דין איזורי לעבודה בתביעת לשון הרע: מבחן זהות הצדדים – בעלי הדין הם עובד ומעסיק (ובמקרים המתאימים נציג ארגון עובדים או מעבידים); מבחן העילה – האם עילתה של התביעה היא אכן עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע; מבחן הקשר הסיבתי – האם עילת התביעה היא בקשר ליחסי עבודה.

...

נביא את הודעת הדוא"ל במלואו: "אני מאשרת כי המורה אורלי אמיתי עבדה בבית הספר כמחנכת וקיבלה תפקיד נוסף זמני כרכזת תכנית מובילי פדגוגיה לצערי אורלי חרגה מסמכותה ונתפסה על ידי בזיוף חתימתי ולקחה שעות של רכזת אחרת לכיסה בשל כך היא הועברה מביהס לבית ספר אחר מפקח ביהס גבי אמסלם יודע על מעלליה וכן ממונים נוספים. בברכה עליזה בטש מנהלת בית הספר". טענות הנתבעת - המבקשת אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה.

סוף דבר: בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה בעילת לשון הרע בגין הודעת הדוא"ל ששלחה הנתבעת לגרוש של התובעת ביום 15.12.21.

טענת הנתבעת להעדר עילה תביעה נדחית גם היא.

חרף דחיית הבקשה אנו קובעים ששאלת ההוצאות תלקח בחשבון בתום ההליך.