כדבריו:
"הרכב מאז שהוא ניכנס יש תדפיס של המחשב והמחשב הזה מוציא תדפיסים רק בגרמנית, יש לי איש דיאגנוסטיקה שקוראים לו נתן כהן הוא גר בבנימינה הוא עבד 29 שנים במרצדס בגרמניה ורק הוא יודע לקרוא את התדפיסים האלה. מר כרייף דיבר אתו על כל התיקונים וניהל אתו מו"מ על כל התיקונים. הוא לא האמין לי, אמרתי לו שנתן לא עובד קבוע אצלי, הוא פנסיונר. הוא בא כשיש תקלות אני מביא אותו. הוא בא ובדק ואמר שיש פה 3 דברים: AGR, ממיר קטליטי וצמת חשמל. הכל רושם הפלט מחשב, מתי ניכנס האוטו, כמה ק"מ, כמה טיפולים והוא דיבר עם מר כרייף והסביר לו שאין צמת, צריך להמתין חודש-חודשיים, ירכיבו אותו עדיין הוא לא רצה להחליף את הממיר, הממיר גוסס. אני החלפתי צמת, AGR גם החלפתי וממיר לא החלפתי כי הוא לא הסכים" (ע' 29, ש' 27-35)
ובהמשך:
"החלפתי צמת רק בסוף, כשהגיע מחו"ל, נתן הסביר לו שאין צמת וצריך להמתין. הגיע צמת והחלפנו" (ע' 36, ש' 15-16)
מנהל הנתבעת אף שינה גירסתו במהלך עדותו בכל הנוגע להחלפת המנוע השני, ובמקום החלפתו מטעמי "רצון טוב" גרידא, הודה כי המנוע הראשון הוחלף לאחר שנימצא כי ניזוק, הגם שלטענתו התובעת היא שגרמה לנזק:
"המנוע הראשון החלפתי כי הם גרמו לנזק, נסעו עם קולר שנזל מים, האוטו חתך, היה לחץ במערכת קרור והייתי חייב להחליף אותו" (ע' 32, ש' 9-10)
ובהמשך:
"החלפתי כי האינטרקולר שהעברתי מהמנוע הישן, הוא פרץ, יצאו מים, התחמם, ואז היה לחץ במערכת קרור ואין מנוס – או לעשות ראשי מנוע או להחליף מנוע. אז החלפתי את המנוע. תיקנתי את המנוע הזה והוא נוסע" (ע' 35, ש' 1-3)
מנהל הנתבעת תיקן גירסתו בשלישית, והסביר כי המנוע הראשון אמנם הותקן ברכב אחר, אולם זאת לאחר שתוקן.
בחוות הדעת נכתב באשר למימצאי הבדיקה:
"בדקתי את הרכב במספר פעמים שונות כאשר הרכב הגיע לחצרי המוסך בזכרון יעקב – מעיין צבי. נערכה בדיקת לחץ הפוך למנוע שדרכה מגלים בריחת קומפרסיה (לחץ דחיסה). התבצעה בדיקת אטימות מערכת מים על-ידי מכשיר בדיקת לחץ ונתגלה נפילת לחץ לא מזוהה – פנימית המצביעה על לחץ 'נופל' שמעיד על אי אטימות פנימית בתוך המנוע. נידרש לפרק מנוע ולאחר מכן להחליט באם נידרש להחליפו."
עוד מציין מר עויס כי אכן היו תקלות בממיר קטליטי ובצמת החוטים, אולם אלה תוקנו – בוצע נקוי בממיר קטליטי ללא החלפה ותיקון קצר חשמלי בצמת חוטים ללא החלפה.
...
לא ברור והתובעת לא הבהירה במה התעשרה הנתבעת מהטיפול המתמשך ברכב, ולפיכך דין הטענה להידחות.
סופו של דבר
סופו של דבר, התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 9,000 ₪.