תקיפת תניה בתקנון המוסכם

על הצדדים למצות את ההליך ברשות השיפוט על כל שלביו, בהתאם להוראות תקנון ועדי העובדים ובכלל זה עומדת לתובעים הזכות לפרוש את טענותיהם שהובאו בפני בית דין זה גם בפני רשות השיפוט בהתאם למוסכם בתקנון.

על הליך הבחירות לועד העובדים חלות הפרוצדורות הקבועות בתקנון ועד העובדים, לרבות החלטות ועדת המשמעת שלא לאפשר לעובד להיתמודד בהן – ולכן ככל שמבקש המבקש לתקוף החלטה זו עליה להתברר בפני רשות השיפוט" (סע"ש (ב"ש) 32581-08-17 יגאל בוזגלו נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (פורסם בנבו), מיום 14.1.18).

הקביעה של בית המשפט המחוזי כי התביעה היא נגד ההסתדרות ומצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה, אין בה כדי ללמד, כטענת התובעים, שבית הדין אינו רשאי לעכב בה הליכים, על מנת שניתן יהיה להפעיל את תניית הבוררות שבתקנון ועדי העובדים.

...

מכל הטעמים המפורטים לעיל, על התובעים למצות את ההליכים בפני רשות השיפוט על כל השלבים המצויים בה. כמו כן, מורים אנו על עיכוב הליכים מכוח הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות.

באשר לשאלת ההוצאות – מצאנו כי יש ממש בטענות הנתבעים בדבר העלאת טענות משפטיות מופרכות על ידי התובעים , כמו גם בהטרחת הנתבעים בערכאות שונות (בית משפט מחוזי תל-אביב, בית דין אזורי תל-אביב ובית דין אזורי באר-שבע).

נוכח כל המפורט לעיל, מצאנו לחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

הנתבעת לא הוכיחה כי התקיימות התנאים המאפשרים לתקוף את המירשם ואין די בראיות הכלליות שהציגה אודות אופן חלוקת השמוש בחלקה.

עולה כי לפי התקנון המוסכם לכל צד, מעבר לשטח הריצפה של המבנה המקורי, זכות לשימוש בכל הרכוש המשותף, ובתיאוריה בשימוש שווה בשטח של 529 מ"ר. התובעים בנו והרחיבו את שטח רצפתם, אכן על חשבון הרכוש המשותף, אולם התקנון המוסכם קובע כי הרחבה זו אינה משנה את חלקי הצדדים ברכוש המשותף.

ככל וכוונת הצדדים להצמדת חלקים מהרכוש המשותף לדירתם, יש לפרש תנייה זו כמשקפת את החלקים ברכוש המשותף שהיו קיימים טרם ההרחבה.

...

מקבל אני את הסברו של התובע כי הדבר נעשה כדי להימנע מעימותים עם משפחת שלום ולקדם בהקדם האפשרי את השלמת בניין הבית.

אמנם אין בידי לקבל את עמדת הנתבעת, המנוגדת לרישום, כי זכאית היא להצמדת מלוא השטח בו משתמשת בפועל היום, אולם על הצדדים להגיע לחלוקה אחרת על בסיס הרישום הקיים.

בנסיבות המקרה, למרות הכרה בזכות הבעלות של הנתבעים בחלקים נוספים מהרכוש המשותף המשמש בפועל את הנתבעת ומופרד פיזית מחצר התובעים, אין להעתר לסעד של סילוק יד אשר אינו מסייע לפתרון המחלוקת בין הצדדים.

לנוכח טיב זכויות הבניה ככלל הרי שאין כל חשיבות לשאלה מה מקור הזכויות, והאם אלה נבעו מהתכנית עצמה או מהקלה כלשהיא מחוצה לה. לא למותר לציין כי תניות העוסקות בהקניית זכויות בניה עתידיות נכללות בתקנונים מוסכמים חדשות לבקרים והן באות, דרך כלל, לקדם פני אפשרות עתידית לפיה תתוקן התכנית החלה.

למעשה, על פי שיטת המבקשת המבחינה בין זכויות מכח התכנית לאלה הניתנות תוך סטיה ממנה ניתן היה לטעון כי גם שינוי זכויות הבניה בדרך של אישור תב"ע חדשה אמור להביא לחלוקה שויונית של זכויות הבניה, שהרי אלה כבר אינן נובעות מהתכנית התקפה שהיתה חלה בעת שנחתם התקנון המוסכם, לא מתכנית חדשה אותה ניתן לראות כסטיה מהקיימת.

...

בכל אלה יש כדי לתמוך במסקנה לפיה המבקשת לא סברה כי רכשה זכויות בניה מכל מין וסוג, וכי כוונת הצדדים היתה שכל זכויות הבניה הקיימות והעתידיות, יהא טיבן אשר יהא, מוקנות למשיבה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את הפרשנות שהמבקשת מציעה.

לפיכך דין התביעה להידחות.

ביום 3.3.2019 הגישו המשיבים הודעה מטעמם, בה הבהירו כי אין בכוונתם לתקוף את החלטה 970 של המינהל, וכי ממילא, הנחיות החלטה זו אינן תנאי לפרישה, אלא נוגעות להסדרת היחסים לאחריה.

תניית הבוררות בתקנון המבקשת כידוע, סעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה") מאפשר לאגודה המעוניינת בכך לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, ואף מגדיר מה נחשבים עסקי האגודה.

סעיף 52(2) לפקודה מאפשר לרשם אליו מופנה סיכסוך כאמור, ככל שלא נקבע מנגנון אחר בתקנון הפנימי של האגודה, ליישב את הסיכסוך בעצמו או להעבירו לבורר או בוררים, לפי שיקול דעתו והמנגנון המוסכם על הצדדים.

...

מסקנתי היא, אם כן, שכל הדרכים מובילות את המחלוקת כאן ליישוב בדרך של בוררות, תחת בירורה בבית המשפט.

כאמור בעניין בקל, מסקנה זו אף מתיישבת עם אופי היחסים באגודה השיתופית, הכרוך ביחסי קירבה מיוחדים, והדורש לעיתים את דחיית אינטרס החבר היחיד מפני האינטרסים של האגודה ושל כלל החברים המאוגדים בה. כך גם בענייננו, ראוי ונכון להעביר את המחלוקת כאן אל רשות השיפוט של ההסתדרות, אשר יכולה למנות ועדת בוררים בת שלושה חברים, כמוצע בסיפא של פרק יישוב הסכסוכים בתקנון האגודה, או לפעול בכל דרך אחרת הנראית לה ליישוב הסכסוך.

סוף דבר אשר על כן, הבקשה מתקבלת בזאת.

דיון והכרעה: אם כן, הצדדים אינם חלוקים על תוקפה של תניית הבוררות, והשאלה הדורשת הכרעת בית המשפט, היא האם סרובו של מר דיאמנטי לשמש כבורר, מאיין לחלוטין את תניית הבוררות, או שמא המדובר בתניה תקיפה שבהתאם לה יש להורות על עיכוב ההליכים, מינוי בורר חליף והעברת ההליך להתנהל במסגרת בוררות? סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כדלקמן: "(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובילבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

במסגרת בקשתה, הפניתה המבקשת לפסק הדין שניתן ב- רע"א 853/91 בקל נ' אגודה שיתופית נהלל, מח(1) 775, 780 (להלן: "עניין בקל") – שם דובר על סעיף בוררות בתקנון אגודה והשאלה הייתה האם בית המשפט מוסמך למנות בורר חליף תחת מנגנון בוררות "משפט החברים" - שאינו בתוקף - בפסק הדין נקבע כך : "כשצדדים ממנים את פלוני כבורר מוסכם, תוך נקיבה בשמו, ההנחה היא שהם היו מעוניינים שבורר זה הוא שיפסוק בעיניינם. אך עובדה זו כשלעצמה אין בה ללמד על כוונתם שלא ניתן יהיה למנות בורר חליף אם יתברר שהבורר שנבחר על-ידיהם אינו מעוניין או אינו מסוגל למלא את התפקיד שהצדדים יעדו לו (פרשת שחב [1], בעמ' 18  ע"א 614/79 [2] הנ"ל, בעמ' 628)." המשיבה בתגובתה טענה, כי אין ללמוד מפסק הדין בעיניין בקל לענייננו משהמנגנון בפסק דין זה כלל לא היה ספציפי ואילו במקרה דנן מדובר במינוי שמי.

כך, לא נכתב בלשון ההסכם דבר מומחיותו של הבורר המוסכם, לא צוין שהסכמת הצדדים לבוררות נסמכת על מומחיות זו. עוד לא נכתב, כי במידה ויבצר מן הבורר המוסכם מלשמש כבורר, יאיין הדבר את תניית הבוררות לחלוטין.

...

מכלל האמור לעיל, הונחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר: לנוכח כל הטעמים האמורים, אני מקבלת את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים בתיק, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות.

בתוך 14 ימים ממועד מסירת החלטתי זו לב"כ הצדדים, ימסרו הצדדים הודעה משותפת בדבר זהותו של בורר חלופי מוסכם.