עוד קבעתי כי לאחר שזרק אבן אל עבר הכוח המשטרתי, החל הנאשם בבריחה מהזירה מתוך מטרה לסכל ולהפריע לשוטרים בעבודתם.
התרשמתי כי נותר ספק האם אחיזת הנאשם בידיו של השוטר יהודה במהלך הניסיון של השוטרים יהודה וארתור להשתלט עליו ולאזוק אותו עולה לכדי עבירה נפרדת של תקיפת שוטר או שמא היא חלק אנהרנטי מההתנגדות למעצר, ועל כן, מצאתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירה אחת של תקיפת שוטר.
ראו למשל בע"פ 3236/98 אבו דריס נ' מדינת ישראל:
"מה שנראה בעיני חמור ומחריד כאחד הוא עצם הרעיון שאזרחים מרשים לעצמם לתקוף שוטרים במהלך מילוי תפקידם, לא בשל מעשה היתגרות או מעשה בלתי חוקי שעשו השוטרים, אלא בשל עצם העובדה שהשוטרים רצו לבצע את תפקידם. שוטרי משטרת ישראל נמצאים בחזית המאבק בפשע, לרוב בגופם ממש. לעתים הם מסכנים את חייהם ברצותם למלא את תפקידם כראוי. ביקורת שגרתית של שוטרי סיור ביחס למכונית חשודה היא דבר יום ביומו, ואין להעלות על הדעת שינסו להפריעה באמצעים אלימים הפוגעים בגופם של השוטרים ומסכנים את בריאותם".
כך גם בע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל:
"מעשיהם של המערערים, שכללו איומים ותקיפה של שוטרים הממלאים תפקיד צבורי על פי דין הנם בבחינת היתנהגות פלילית חמורה ושלוחת כל רסן, אשר קוראת תיגר על אושיות שילטון החוק תוך היתעלמות מופגנת מנורמות היתנהגות ראויות שיש להקפיד עליהן".
מעבר לחומרה הגלומה בעבירת תקיפה בתור שכזו, תקיפה של גורם האמון על אכיפת החוק בעת מילוי תפקידו מתאפיינת בחומרה יתרה.
...
בעניין זה אפנה לדבריה של סגנית הנשיא, כב' הש' ענת חולתא בת"פ 35838-05-21 מדינת ישראל נ' אלסאנע ואח', פסק דין שהוגש מטעם ההגנה:
"המציאות שבה פעילות משטרתית שגרתית מחייבת כיום הקצאת כוחות ומשאבים חריגים ונטילת סיכון של ממש בשוטרים המבצעים עבודתם הרגילה היא מציאות שיש להוקיע אותה ושיש להרתיע מפניה."
נוכח כל האמור לעיל, סבורתני כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה אינה מן הנמוכות.
נוכח המפורט לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את כלל המעשים בהם הורשע הנאשם נע בין מאסר קצר בעבודות שירות ועד 8 חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית.
סוף דבר
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.
