בת"פ (י-ם) 23869-04-14 מדינת ישראל נ' כהן (ניתן ביום 27.4.15) הטיל חברי כבוד סגן הנשיא מ' דרורי, עונש של של"צ בהקף של 180 שעות ומאסר על תנאי על צעיר כבן 20, אשר במהלך הפגנה נגד גיוס בחורי ישיבות לצבא, זרק מזרן לפח אשפה ממנו עלה עשן במטרה להציתו, דחף את הפח לצומת רחוב בר אילן וכתוצאה, חסם הפח את התנועה.
הוא הורשע לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של הישתתפות בהתפרעות וניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות (אשר העונש המירבי בגינן הוא שנתיים וחמש שנים, בהתאמה).
כך, לדוגמה, נקבע בע"פ פלוני, שם דובר בקטינים בעלי רקע נורמאטיבי אשר הניחו מזרנים על כביש ראשי (כביש "גהה") בשעה שהיה עמוס בתנועת כלי רכב, והציתו אותם כאקט של הבעת מחאה נגד תכנית ההיתנתקות.
...
אם לא מצא בית המשפט לחרוג ממתחם העונש שקבע, יעבור לשלב השלישי, בו עליו לקבוע את עונשו של הנאשם בתוך המתחם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (בסעיף 40ג(ב) לחוק).
כאן המקום לציין, כי ער אני להמלצתו של שירות המבחן להטלת של"צ בהיקף נרחב ועונש מאסר מותנה, אך בשים לב לעקרון המנחה בענישה – קיומו של יחס הולם בין מעשה העבירה בנסיבותיו לחומרת העבירה – ובהינתן האינטרס ההרתעתי הספציפי העולה בסוג העבירה שביצע הנאשם (עבירה על רקע מחאה אידיאולוגית) – אין בידי לקבל המלצה זו. לא למותר להוסיף, כי שירות המבחן מתייחס, בדרך כלל, לפן האינדיבידואלי ואילו על בית המשפט להתייחס לתמונה הכוללת ובמיוחד לאינטרס הציבורי.
גזירת העונש
אשר על כן, לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים ובמיוחד לחומרה היתרה שראה המחוקק בעבירה בה הורשע הנאשם; לסיכון הרב שהיה גלום בפעולה הספציפית שביצע הנאשם; ולמצוותו של בית-המשפט העליון לבכר את השיקול של הרתעת הרבים ולהעביר מסר ברור לכל מי ששוקל לבצע פעולות מחאה שיש בהן סיכון לציבור – הגעתי למסקנה, כי אין מנוס מהטלתו של עונש מאסר בפועל על הנאשם.
