תקיפת שוטר במועדון לא חוקי

הנאשמים הועמדו לדין בגין העבירות הבאות: נאשמים 1,2 תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין התשל"ז – 1977; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז – 1977; תקיפה חבלנית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

למרות שאין בחוק ביטוי של חוסר עבירה, מח"ש מרבים להשתמש בו. סגירת תיק מחוסר אשמה כנגד השוטרים גורמת לתחושת חוסר צדק.

על פי כתב האישום "תקף נאשם 3 שעה שהוא בגילופין אחר, בכך שנגח בפניו. המאבטחים במקום ביקשו להוציאו מהמועדון אך הנאשם 3 סרב." לגבי נאשמים 1,2 כתב האישום מתאר "תקפו נאשמים 1,2 מאבטח במועדון בכך שהכו בו בגופו, סטרו בפניו, בעטו בו והכו בו באגרופים." רק לאחר שהסלים הארוע נקרא שוטר למקום.

...

יש לציין כי טענת הנאשם 3 בעניין זה דינה להידחות על הסף, כיוון שלא הועמד כלל לדין בגין עבירה של תקיפת שוטר.

דינה של טענה זו להידחות.

הערעור נדחה, אולם הצדדים הגיעו להסכמה לפיה "דיברתי עם כל מי שנדרש לדבר בעניין הזה וגם עם חברי, ונציג הסכמה מנוסחת על ידי שני הצדדים לפיה לאור הערות בית המשפט ולאור העובדה שבית המשפט לא מצא פגם בהתנהלות מח"ש ובשיקול הדעת המקצועי שהוטל על ידם אלא הביע מורת רוח בהתנהלות התביעה בדרך בה הוצגו הדברים בפני בית המשפט קמא, ובכדי לא לפגוע בתובע כזה או אחר, אנחנו נסכים לחזור בנו מהודעת הערעור." תוכן הסכמת הצדדים מרוקנת מתוכן את הקביעות המותחות ביקורת על התנהלות מח"ש והנהלים על פיהם הם עובדים.

סוף דבר, אני מוצא לדחות את הטענה המקדמית של הגנה מן הצדק.

בתשובה נטען כי הנאשם ניכנס ו"סרק את שטח המועדון בכדי להבין כמה שוהים בלתי חוקיים מצויים בו והאם יש גורמי סיכון".

לדבריו, הנאשם ניכנס למועדון בלי לומר דבר, "הוא הלך למקררים, אני לא שאלתי אותו, אני הלכתי אחריו לראות מה הוא עושה במקום אני צריך לשמור, הוא חוזר בשולחן, פיתאום זרק את [מאג'ו] מהכסא לרצפה גם את השולחן הוא הפך אני שאלתי את השוטר למה ככה, מה עשה לך שזרקת אותו לרצפה, הידיים שלי ככה לצדדים והוא עשה לי מכות חזק, הוא עשה לי בוקס לפנים..." (ת/32, שורה 9 ואילך).

יתר על כן, וזו הנקודה העיקרית כאן, היתנהלותו של הנאשם בארוע מושא כתב האישום חרגה במידה ניכרת מההתנהגות מהמצופה משוטר במדינת חוק – קל וחומר מפקד צוות – וממילא ברור שהוא-עצמו האחראי לה. סוף דבר: אשר על כן ולאור כל המקובץ – אני מרשיע את הנאשם בעבירות של תקיפה סתם, לפי הוראות סעיף 379 לחוק העונשין, ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי הוראות סעיף 380 לחוק העונשין.

...

מספק זה זכאי הנאשם ליהנות ועל כן דינו הוא לזיכוי מעבירה זו. (4) שאלת האחריות הפיקודית: עניינו של המשפט שהתנהל לפניי הוא בשאלת אחריותו של הנאשם ולפיכך אין בידי לקבוע ממצאים אלא בשאלת אחריותו-הוא.

יתר על כן, וזו הנקודה העיקרית כאן, התנהלותו של הנאשם באירוע מושא כתב האישום חרגה במידה ניכרת מההתנהגות מהמצופה משוטר במדינת חוק – קל וחומר מפקד צוות – וממילא ברור שהוא-עצמו האחראי לה. סוף דבר: אשר על כן ולאור כל המקובץ – אני מרשיע את הנאשם בעבירות של תקיפה סתם, לפי הוראות סעיף 379 לחוק העונשין, ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי הוראות סעיף 380 לחוק העונשין.

בשולי הדברים אני מורה לב"כ המאשימה להעביר העתק מהכרעת דין זו לידיעת היועץ המשפטי למשטרה, על מנת להסב את תשומת ליבו להיבטים הטעונים בדיקה כאמור בפסקה 76 דלעיל ואילך.

ב-ת/5 כתב, כי במהלך פעילות של צוות מועדונים, התקבלה קריאה ביום 3.9.16 בשעה 02:40 לעזרה בשל קטטה המונית ותקיפת שוטרים.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"פ (נצרת) 2658-06-11 מ"י נ' טלקר (13.9.11) "אין חולק באשר לחובתה של מח"ש לחקור כראוי תלונות כנגד שוטרים, הנחשדים בבצוע עבירות. השמוש במונח 'חוסר עניין לציבור' במקרה כזה אכן גורם לאי נחת, שכן קשה לתאר מקרים בהם אין עניין לציבור לאתר שוטרים האמונים על שמירת החוק, אשר אינם מבצעים את תפקידם בדרך ראויה ומפעילים סמכויות שניתנו להם בדין, בדרך לא חוקית. מן הראוי כי מח"ש תציין בצורה ברורה את סיבת סגירת תיק החקירה; היתנהלות זו תימנע אי הבנות ותגביר את אמון הציבור בפועלה" יחד עם זאת אני סבורה, כי אין באי חקירת התלונה במח"ש וסגירת התלונה כדי ליצור זיקה מידית לקיום ההליך הפלילי ולביטול כתב האישום, שכן דרך המלך היא להגיש ערר על ההחלטה או לעתור לבג"ץ שיורה למח"ש לפתוח בחקירה (למעלה מן הצורך אציין כי בת/1 הובהר לנאשם על זכותו להגיש ערר על החלטת מח"ש).

...

"מעבר לכך, סבורים אנו כי יצירת זיקה מיידית בין מחדל בחקירת שוטרים ובין קיום של הליך פלילי מעוררת בעיות אשר ראוי למנוע.

ראוי היה, על כן, לקיים את ההליך, לברר את טענות ובמסגרת פסק הדין יכול היה בית המשפט גם להתייחס לטענות השוטרים, אם ימצא כי התנהגות זו אינה ראויה וכן להתייחס לכל החלטה שקיבל מח"ש" זאת ועוד, לאחר שבחנתי את כלל הראיות והעדפתי את גרסת השוטרים על פני גרסאות הנאשם שלא נתתי בהם אמון, קיים לטעמי עניין ציבורי בהעמדתו לדין של הנאשם ובאי ביטול כתב האישום, ולפיכך מצאתי לדחות את עתירת ב"כ הנאשם לבטל את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק, בעבירה של שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, עבירה לפי סעיף 47(א) לפקודה, בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק, ובעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, ומזכה את הנאשם מביצוע עבירה של היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

<#3#> פסק דין נגד המערער הוגש כתב אישום בת"פ 6665-02-11 (בימ"ש השלום בראשל"צ) שייחס לו עבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, איומים כלפי שוטרים והעלבת שוטרים במהלך ארוע שאירע ביום 28.2.10 בשעה 02:10 סמוך למועדון בראשל"צ, אליו הגיעו השוטרים בעקבות קטטה שהתרחשה במקום.

כמו כן טוען ב"כ המערער כי היתנהגותם של השוטרים כלפי המערער, אשר עצרו אותו מעצר בלתי חוקי, העובדה שמח"ש סגרה את התלונה שהגיש המערער נגד השוטרים בטרם התבררה אשמתו בתיק זה והתנהגות ביהמ"ש כאשר חייב את המערער להיות נוכח בדיון למרות מצבו הגופני, תוך חיובו לשכב על ספסל, מצדיקים את זיכויו בשל "הגנה מן הצדק". ב"כ המערער טוען כי גם אם המערער עשה את המעשים נושא הרשעתו, דהיינו, העליב את השוטרים ואיים עליהם, הרי מדובר ב"זוטי דברים" המצדיקים את זיכויו.

...

איננו מקבלים את הטענה כי היה על בימ"ש קמא לזכות את המערער בשל "הגנה מן הצדק" שכן לא מדובר בהתנהגות פסולה של גורמי התביעה ושל ביהמ"ש בכל הקשור להגשת כתב האישום וההליך המשפטי שהתנהל נגד המערער.

כמו כן, מהתכתובת בין ב"כ המערער לבין מח"ש בכל הקשור לבירור תלונתו של המערער כלפי השוטרים, עולה כי התיק נסגר במח"ש לאחר בדיקת כל חומר החקירה והשוואת ההודעות והדוחות השונים שנמצאים בתיק החקירה ומשכך מדובר בהחלטה מקצועית ועניינית שאין בה כדי להקים למערער "הגנה מן הצדק". איננו מקבלים את טענת ב"כ המערער לפיה התנהגותו הנטענת של ביהמ"ש כלפי המערער כאשר ביקש לדחות את הדיון מאחר ולא חש בטוב וביהמ"ש סירב לדחות והורה לו לשכב על הספסל באולם המשפטים עיש בהם כדי להצדיק זיכויו מהעבירות שיוחסו לו בשל "הגנה מן הצדק" שכן התנהגות זו איננה עולה כדי התנהגות הנדרשת לזיכוי כזה.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור על כל חלקיו.

חיזוק נוסף לגרסת המתלונן, לגבי הקשר של הנאשמים לארוע, נמצא בעדותם של השוטרים איציק בן לולו וישראל בן נתן, שתארו את מראה פניו המדממות של המתלונן בצאתו מהסימטה, כשאחריו רצים הנאשמים, בשעה שהמתלונן מחזיק בידיו אקדח וצועק "הם רוצים להרוג אותי". עדויות אלה קושרות את הנאשמים למרדף אחרי המתלונן, ומקרקעות את גירסת נאשמים 1, 2, 3 ו-5 לפיה נעצרו בשעה שיצאו מהמועדון.

לענין זה קובע סעיף 382(א) לחוק: "נעברה עבירה לפי סעיפים 380,379 או 381 (א)(1) או (3) כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם דינו של כל אחד מהם-כפל העונש הקבוע לעבירה." בעניננו, אמנם אין ראיה לכך שהנאשמים החליטו מבעוד מועד לתקוף את הנאשם, ולאור מצבם ניתן להניח כי לא היתה החלטה מוקדמת כזו בטרם יצאו מהמועדון.

...

את נאשמים 2, 3 ו-5 אני מרשיעה בעבירה לפי סעיף 380+382(א) ובעבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין.

בנוסף אני מרשיעה את נאשם 3 בעבירה לפי סעיף 192 ובעבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

נאשם 4 מורשע בעבירה לפי סעיף 274(1) ובעבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.