התובעים טענו שהחיילים עוולו כלפיהם בעוולת התקיפה, הפרת חובה חקוקה, הסגרת גבול במיטלטלין, היזק בזדון שימוש לרעה בסמכויותיהם, איומים ומסירת ידיעות כוזבות.
לעניין השכן, הכחישה הנתבעת את הנטען לגביו בכתב התביעה, וטענה כי אין לה כל ידיעה בדבר סיכסוך כלשהוא בין השכן לתובע 1, וכי במהלך הארוע, פנה אותו שכן למפקד החוליה וציין בפניו כי ראה את כל הארוע ויהיה מוכן להעיד על כך.
מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם, ומטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר מתן שטח, מפקד החוליה בעת החיפוש (להלן: "המפקד"), ותצהירו של מר ראמי ג'עבר, חייל בצוות שביצע את החיפוש.
...
אוסיף על האמור כי, כל הטענות בעניין השכן דינן להידחות משהועלו בעלמא ללא כל תימוכין.
המסקנה מכל האמור לעיל היא שלא עלה גם בידי התובעים להוכיח כי השוטרים ביצעו חיפוש לא חוקי או הסגת גבול או תקיפה או התנהגות בריונית כנטען, ולא הצליחו להוכיח את הנזק הנטען על ידם, הן הגוף והן הרכוש, ולא הציגו בדל של ראיה על מנת לבססו, לרבות ולדוגמא כל מסמך המעיד על תיקון נזק הרכוש הנטען.
נוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה ומחייבת התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.
