תקיפה, הדחה בחקירה ועונש מאסר

המשיב, יליד 1986, נדון ל- 4 שנות מאסר בגין עבירות של חטיפה, כליאת שוא, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח ובאיומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת נשק שלא כדין, והדחה בחקירה.

עונש המאסר האמור כולל הפעלת שני מאסרים מותנים.

...

לאחר שנשמעו הצדדים, נבחן מכלול הנסיבות והחומר החסוי, ולאחר שנשמע גם המשיב עצמו, המסקנה היא כי עתירה זו בדין יסודה.

רחל ברקאי, שופטת אשר על כן, העתירה מתקבלת כאמור בפסק דינו של השופט י. עדן.

(1) בית המשפט סבור, על סמך חומר שהוגש לו, כי נתקיים אחד מאלה: (א) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת; (ב) קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור, או את ביטחון המדינה; (ג) הואשם הנאשם באחד מאלה: .

קביעתי כי לא ניתן לתת אמון במשיב מקבלת חזוק בהרשעותיו הרבות יחסית של המשיב מתחום העבירות כנגד החוק ואוכפיו : המשיב הורשע בגין ביצוע עבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – 2 עבירות, הדחה בחקירה, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור – 2 עבירות, הפרת הוראה חוקית ובריחה ממעצר.

...

אין בידי לאמץ טענת ב"כ המשיב כי בעצם העובדה שהמשיב כופר במיוחס לו והימצאות 48 עדים ברשימת עדי התביעה מחייבת המסקנה כי ההליכים בתיק זה ימשכו זמן רב, אולי אף מעבר לתשעת החודשים וכי הדבר מצדיק שחרורו של המשיב בחלופה.

אוסיף עוד כי אימוץ הטענה עלול אף להביא לתוצאה בלתי רצוייה לפיה עבריינים המפיצים סם מסוכן באופן שיטתי ועל פני תקופה ישתחררו דווקא מכיוון שחומר הראיות שנאסף כנגדן הינו רב. למעלה מכך ולאחר שקבעתי כי לא ניתן לתת אמון במשיב באם ישוחרר אציין כי לא התרשמתי שהמפקחים המוצעים עשויים לאיין המסוכנות הרבתית הנשקפת מהמשיב לאור כל האמור לעיל.

לאור האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בית המשפט המחוזי השית על המבקש עונש של 18 חודשי מאסר בפועל במקום 6 חודשי המאסר בפועל שהוטלו על המבקש בבית משפט השלום, ואותם סיים לרצות כשלושה חודשים טרם נדון העירעור.

רקע והליכים המבקש (יליד 8.12.93) הורשע על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן (ביום 4.10.11), המייחס לו במסגרת שני אישומים, עבירות של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח, כליאת שוא, תקיפה, איומים והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות.

...

הכרעה לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה.

אוסיף: אחרי ככלות הכל המבקש הורשע בעבירות חמורות, וסבורני, כי עונש המאסר שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי משקלל נכונה את מכלול שיקולי הענישה בעניינו.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.

בת"פ 23249-08-21 מדינת ישראל נגד חסן ואח' (14/09/22) (להלן: "פס"ד חסן ואח'") קבע בית המשפט המחוזי מיתחם עונש הולם הנע בין 3.5 ל-6 שנות מאסר בפועל בעיניינם של נאשמים שהורשעו בעבירות חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, איומים, הדחה בחקירה ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות, וזאת בגין ארוע במסגרתו איתרו הנאשמים בתחבולה, עם אחרים, את המתלוננת, שהייתה כבת 18, חטפו אותה לבית אחד הנאשמים לאחר שדקרו אותה בבטנה והכו אותה, ומשהביאו אותה לקבלת טפול רפואי בבית החולים - הורו לה למסור כי ניחבלה כתוצאה מנפילה.

...

אין בידי לקבל טענת ההגנה כי מדובר באירוע ספונטני ולא מתוכנן.

כמו כן, בע"פ 764/21 מדינת ישראל נגד אמיר אבו לבן (21/04/21) נקבע כי: " סעיף 77(ב) לחוק העונשין מורה לבית המשפט לקבוע את הפיצוי במסגרת ההליך הפלילי, לפי מידת הנזק או הסבל שנגרמו ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים. תכליות פסיקתם של פיצויים לפי הסעיף, כוללות את הצורך ליתן סעד מיידי לנפגע; להכיר בסבלו; ולקדם אפשרות להיטהרות העבריין עצמו, באופן העשוי לתרום לשיקומו (ראו למשל: רע"פ 9727/05 גליקסמן נ' מדינת ישראל...)". לאור האמור, ובשים לב לתמונת הנזק שנפרשה לפניי מעדותה של המתלוננת, מהתמונות אשר הוצגו, מטיעוני ב"כ המאשימה ומעובדות כתב האישום המתוקן, כמפורט לעיל, שוכנעתי כי יש לקבוע פיצוי משמעותי לנפגעת העבירה אשר יוכל אף לסייע בשיקומה.

סוף דבר, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים 1, 2, ו-4 את העונשים הבאים: 60 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרם.

על נאשם 3 אני גוזרת את העונשים הבאים: 55 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו.

כאמור, ב"כ המאשימה הפנה אותנו לשני גזרי דין, האחד תפ"ח (מחוזי- י-ם) 661/09 מדינת ישראל נ' מזרחי (27.10.2010), שעליו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שנידון במסגרת ע"פ 9064/10 פלוני מדינת ישראל (8.11.11), שם אישר בית המשפט העליון עונש של 6 שנות מאסר בפועל שהושת על נאשם שהורשע בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, כניסה והתפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות.

באותו מקרה הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בכליאת שוא, איומים, תקיפת בת זוג, הדחה בחקירה, מעשה מגונה (על פי סעיף 348(ג) לחוק העונשין), וניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס.

...

לצד השיקולים הללו, מבקשת המאשימה לשקול את שיקול הרתעת הרבים והרתעת היחיד, שכן בסוג זה של עבירות, שהן עבירות שכיחות שקיים קושי רב בגילוין ובחשיפתן, יש לתת משקל גם לקושי זה. לאור כל האמור, ביקש ב"כ המאשימה, כאמור, למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, ולצד זאת להטיל עליו מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי משמעותי למתלוננת.

נוכח דברים אלו, בית משפט זה קבע כי, ככלל, מדיניות הענישה בעבירות מין צריכה לגלם את הנזקים המשמעותיים שנגרמים לנפגעי העבירות, כמו גם להעביר מסר הרתעתי ברור לעברייני מין פוטנציאליים, אשר יתבטא בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה תוך בידודם מן החברה[.

לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שהעונש המירבי הקבוע בחוק בגין העבירה של מעשה מגונה בכוח בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין עומד על 10 שנות מאסר בפועל, ובהינתן העובדה כי המחוקק ראה לנכון לקבוע בעבירות מסוג העבירה דנן, עונש מזערי (סעיף 355 לחוק העונשין), ולאחר שנתתי את דעתי לרף האלימות, שאין להקל בה ראש, ועם זאת עדיין אין מדובר במעשים מן החמורים שידענו, ובהתחשב בשאר השקולים עליהם עמדתי לעיל, לרבות הערכים החברתיים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנהוגה, דומני כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 36 ל – 60 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.