תקיפה של סמכות ועדת הכנסת

(הדגשה הוספה – א.א.) [54: שם, שם.] התכלית הסובייקטיבית של המחוקק נלמדת מההיסטוריה החקיקתית של החיקוק, כגון דברי ההסבר שלצד הצעת החוק, פרוטוקולים של ועדת הכנסת הרלוואנטית שדנה בהצעת החוק וכיו"ב. התכלית האובייקטיבית של החקיקה נלמדת, כמצוטט לעיל, מעקרונות היסוד של השיטה, והיא כוללת חזקות שונות, ובהן החזקות שלפיהן כל דבר חקיקה מבקש להגשים זכויות אדם ושמבין מספר אפשרויות פרשניות תועדף זו היוצרת הרמוניה חקיקתית ומקדמת אותה[footnoteRef:55], ועוד.

בדומה לנפסק בעיניין מיקרו דף, שלפיו תחימת סמכותו של בג"ץ נעשית "על יסוד שיקולים שבמדיניות שיפוטית ומשפטית"[footnoteRef:77], אני סבור כי מבחינה מוסדית ומתוך ראייה כוללת ומשיקולי מדיניות שיפוטית ומשפטית, לא יהיה זה נכון לראות את קופות החולים כ"רשות", לרבות לעניין חוק תובענות ייצוגיות, וזאת מהטעמים הבאים: [77: בעמ' 457 ו-464 לפסק הדין.

עוד מצטט חברי מעניין מיקרו דף כי "מקום שגוף צבורי או פרטי... מבצע פעולות אזרחיות או מסחריות, סמכות השיפוט בדבר תקיפה ישירה של פעולות אלה היא בית המשפט האזרחי הרגיל". אלא שבניגוד לעמדת חברי אני סבור כי מדברים אלה עולה כי סיווגו של הגוף כציבורי או כפרטי אינו יכול להיות גורף ("ברמה המוסדית") אלא הוא תְלוי-הקשר ונסיבות.

...

אף אני סבור כי בנסיבות העניין ובשלב זה אין לעשות צו להוצאות.

נציגת ציבור (מעסיקים) גב' יודפת הראל בוכריס לאחר שעיינתי בעמדות השונות, אני מצטרפת לעמדת הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן.

סוף דבר על דעת רוב חברי ההרכב ובניגוד לדעתו החולקת של סגן הנשיאה אילן איטח, הערעורים מתקבלים, כאמור בחוות דעתו של הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן.

כידוע, צוי תעריף מכס ומס קניה נכנסים לתוקפם ביום פירסומם, אולם נידרש אישור של ועדת הכספים של הכנסת, בהתאם להוראות חוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), התשי"ט-1949, אשר הוחלו על צוים המטילים מס קניה, מכוח סעיף 3(ב) לחוק מס קניה.

אומנם סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], קובע סמכות נגררת לבית המשפט להכריע בשאלה משפטית שהנה בתחום סמכותה הייחודית של ערכאה אחרת, לצורך אותו ענין, אולם תקיפה עקיפה של חיקוק במסגרת תובענה ייצוגית, נחזית להיות קרובה יותר לתקיפה ישירה מאשר לתקיפה עקיפה.

...

עוד הגעתי למסקנה כי אין בידי המבקש עילת תביעה אישית וכי לא ניתן במסגרת התובענה הייצוגית כדי למצות את הבירור לגבי כל נישום בקבוצה הנטענת ומכאן המסקנה היא שהתובענה הייצוגית אינה האמצעי היעיל והנכון להכרעה במחלוקת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – נדחית.

נוכח דחיית הבקשה והקביעה כי מס הקנייה והמע"מ נגבו כדין – אף התביעה נדחית.

אין לאפשר תקיפה עקיפה של סמכות המועצה לגבות היטלים מכוח החוק ותקנות ההיטלים, בתביעה כספית שהגישה המועצה נגד חלק מהמגדלים אשר נדונה בבית המשפט האזרחי (ראו והשוו לעניין זה ע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נ' עריית חיפה, מיום 6.3.19, סעיפים 11-9).

בסעיף 2 לתיקון נקבע לאמור: "כללים ראשונים לפי סעיף 36(א) לחוק העקרי כנוסחו בחוק זה יובאו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת בתוך שישה חודשים מיום תחילתו של חוק זה; עד לכניסתם לתוקף של כללים ראשונים כאמור, ימשיכו לעמוד בתוקפן תקנות מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (היטלים), התשס"ז-2007". מדבריו של ב"כ המועצה בדיון ההוכחות עולה כי בעקבות תיקון זה ניסחה המועצה כללים לגביית היטלים, והם ממתינים לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת (פרוטוקול מיום 27.1.19, עמ' 207).

...

בתי המשפט ביקרו את התנהלותה של המועצה, אך בסופו של דבר קבעו כי גביית ההיטלים נעשתה כדין, ולכן המחלוקות שנותרו הן בעניין יישום הכללים והתקנות, חוקיות קבלת ההחלטות במועצה והטענות האישיות של כל אחד מהנתבעים לגבי חובו.

לאור כל האמור לעיל, ומשלא הוגשו תצהירים או עדויות מטעם נתבעים 41, 42, 43, 46, 48, 49 ו-50, יש לקבל את גרסת המועצה לעניין חובם ולקבל את התביעות נגדם, כמפורט להלן: 305.1.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נגד נתבע 61 מתקבלת במלואה, כך שעליו לשלם למועצה סך של 42,467 ₪ בגין היטלים וסך של 2,261 ₪ בגין דמי ביטוח.

לפיכך, הנתבעים ישלמו הפרשי הצמדה וריבית על כל הסכומים שנפסקו לעיל ללא רכיבי המע"מ. כל אחד מהנתבעים שהתביעה נגדם התקבלה ישלם/תשלם למועצה, נוסף על הסכומים שנפסקו לעיל, הוצאות משפט בגובה 2.5% מכל סכום שנפסק, וכן שכר טרחת עו"ד שיחושב בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין על יסוד הסכומים שנפסקו בתוספת מע"מ, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

העותרים תוקפים את החלטת ועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו בשלושה ראשים.

אכן, בהפעלת סמכויותיו של יושב-ראש ועדה בכנסת עליו לפעול בהגינות ובאופן שאינו מקפח את החברים בועדה שאינם נמנים עם סיעתו או שאינם משתייכים לגוש הפוליטי (קואליציה או אופוזיציה) אליו משתייך יושב-ראש הועדה (ראו והשוו: בג"ץ 4885/03 הנ"ל בעמ' 50-43; בג"ץ 9070/00 ח"כ לבנת נ' יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, פ"ד נה(4) 800 (2001)).

...

מסקנתנו היא כי ועדת הכספים הייתה מוסמכת להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו כיושב-ראש הוועדה ולבחור במקומו לתפקיד את חבר הכנסת מיסז'ניקוב.

אף לא מצאנו כי נפל בשיקול דעתה של הוועדה פגם מן הסוג המצדיק התערבות בהחלטתה של הוועדה, או היורד לשורש סמכותה של הוועדה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

החוק אינו מיפרט עבירות פשע כלשהן, אשר יש להוציא מגדר הכלל האמור ואינו קובע שלא ניתן להעביר ולא ניתן לכרוך את העבירה של תקיפת שוטרים לפי סעיף 274 לחוק העונשין עם עבירה אחרת שבטיפול תובע משטרתי ושלובה בה. אכן, שיח ברוח דומה עלה בדיונים בוועדת הכנסת, אך הנוסח המחייב הוא הנוסח כפי שיצא בסופו של דבר מלפני המחוקק ונוסח זה אינו קובע, כי העבירה מסוג פשע שענייננה תקיפת שוטרים מוחרגות מסמכותו של פרקליט המחוז, כפי שזו באה לידי ביטוי בחלק ג' הנ"ל. אגב, באותו עניין גם צויין, כי הדבר נכון גם לעבירת העוון מסוג תקיפת שוטרים לפי סעיף 273 לחוק העונשין, למרות שהכותרת לחלק ג' של התוספת הראשונה הנה "עבירות פשע שפרקליט מחוז רשאי להעבירן לטיפולו של תובע משטרתי בשל העידר חומרה יתרה...

...

מעבר לכל האמור לעיל, ובכל מקרה, לא היה מקום לפי סעיף 60(ו) לחוק סדר הדין הפלילי, לפסול את ההליך ולנוכח עברו הפלילי הכבד של המשיב והעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, היה מקום לבחון אפשרות של חלופת מעצר, אם בכלל, ולא להורות על שחרורו ללא כל תנאי.

ביהמ"ש קמא טעה כאשר לא נעתר לבקשת המדינה לעכב ביצוע החלטת השחרור ואינני סבורה שיש בטעות זו כדי להפריך את חזקת המסוכנות הקמה מהמשיב ואף אינני סבורה שיהיה זה נכון ליתן לטעות שכזו להשפיע על תוצאת החלטתי זו, במיוחד כאשר המדינה הגישה את עררה בהקדם האפשרי.

אשר על כן אני קובעת, כי בתיק זה ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב ואף כי קמה עילת מעצר בעניינו נוכח המסוכנות הליכאורית העולה ממעשיו ומעברו הפלילי, ועל כן אני קובעת כי יעצר עד למתן החלטה אחרת.