המערערת הורשעה על פי הודייתה בעבירה של תקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 382א'(א) (לשעבר סעיף 381(ב)) לחוק העונשין), בכתב אישום מתוקן אשר הוגש במסגרת הסדר אליו הגיעו הצדדים, ואשר לא כלל הסכמה לעונש.
תסקירי שירות המבחן ורישומה הפלילי של המערערת
המערערת ילידת 1970, ורישומה הפלילי כולל תקיפת עובד ציבור ואיומים [עבירות משנת 2005], זיוף, קבלת דבר במירמה, גניבה [3 עבירות], והונאה בכרטיס חיוב [עבירות משנת 1993-4], והרשעה בביהמ"ש לנוער משנת 1988 בגין גניבה מאותה שנה.
...
הכרעה זו בדבר העדפת שיקול השיקום כשיקול המרכזי, אין בה כדי להביא למסקנה בדבר הקלה במשמעויות ובמענה הראוי לעבירה מסוג זה, ואין בה כדי להוות ראיה לענישה ראויה בעבירה זו בנסיבות ביצועה, אלא באה היא למרות הצורך במענה עונשי מוחשי, ואך בשל הנסיבות המסוימות החריגות בעניינה של המערערת ובתה.
יואל עדן, שופט
השופט י' צלקובניק:
חוות דעתו המעמיקה של חברי, השופט י' עדן, מביאה אומנם, לידי ביטוי, את מלוא היבטי הענישה השונים והנוגדים הנוגעים לחומרת מעשה העבירה והנסיבות האישיות שפורטו; עם זאת, סבור אני, כי הכף, במקרה המצער שבפנינו, אינה נוטה לקביעה, כי אין מקום לדון את המערערת לעונש של מאסר ממשי.
אין אני סבור כי המערערת הוכיחה רצון ייחודי להשתקם, מאז אירוע העבירה.
