מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תקיפה פלילית לפי סעיף 381 לחוק העונשין

בהליך ערעור פלילי גזר דין (עפ"ג) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

המערערת הורשעה על פי הודייתה בעבירה של תקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 382א'(א) (לשעבר סעיף 381(ב)) לחוק העונשין), בכתב אישום מתוקן אשר הוגש במסגרת הסדר אליו הגיעו הצדדים, ואשר לא כלל הסכמה לעונש.
תסקירי שירות המבחן ורישומה הפלילי של המערערת המערערת ילידת 1970, ורישומה הפלילי כולל תקיפת עובד ציבור ואיומים [עבירות משנת 2005], זיוף, קבלת דבר במירמה, גניבה [3 עבירות], והונאה בכרטיס חיוב [עבירות משנת 1993-4], והרשעה בביהמ"ש לנוער משנת 1988 בגין גניבה מאותה שנה.
...
הכרעה זו בדבר העדפת שיקול השיקום כשיקול המרכזי, אין בה כדי להביא למסקנה בדבר הקלה במשמעויות ובמענה הראוי לעבירה מסוג זה, ואין בה כדי להוות ראיה לענישה ראויה בעבירה זו בנסיבות ביצועה, אלא באה היא למרות הצורך במענה עונשי מוחשי, ואך בשל הנסיבות המסוימות החריגות בעניינה של המערערת ובתה.
יואל עדן, שופט השופט י' צלקובניק: חוות דעתו המעמיקה של חברי, השופט י' עדן, מביאה אומנם, לידי ביטוי, את מלוא היבטי הענישה השונים והנוגדים הנוגעים לחומרת מעשה העבירה והנסיבות האישיות שפורטו; עם זאת, סבור אני, כי הכף, במקרה המצער שבפנינו, אינה נוטה לקביעה, כי אין מקום לדון את המערערת לעונש של מאסר ממשי.
אין אני סבור כי המערערת הוכיחה רצון ייחודי להשתקם, מאז אירוע העבירה.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2011 בעליון נפסק כדקלמן:

יצוין כבר עתה כי המשיב אינו מיוצג מאחר ושב והחליף מספר סנגורים במהלך הדיונים והסנגוריה הציבורית מסרבת לייצגו "נוכח התבטאויותיו הבוטות כלפי הסנגורים שמונו ונוכח חוסר האמון שהפגין כלפיהם". נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1987 (להלן: חוק העונשין); תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
מסוכנות הנלמדת מאופי העבירות, כמו גם מעברו הפלילי המכביד ומאירוע התקיפה בין כתלי הכלא, ארוע המלמד באופן מובהק על היתנהלותו העבריינית וחסרת העכבות של המשיב, אשר אינו נרתע ואינו ירא את הדין.
...
אין צורך להבהיר מדוע אין הדעת נוחה מהתמשכות המשפט הגם שלהתנהגותו והתנהלותו של המבקש חלק נכבד בהתארכות זו. לאחר עיון ושקילה ועל בסיס כל האמור ובפרט המסוכנות שנותרה בעינה, ודרך התנהלותו של המשיב לכל אורך הדרך, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לבחון לגבי המשיב היתכנותה של חלופת מעצר באמצעות הזמנת תסקיר.
לטעמי באיזון בין השקולים כולם, על אף שמדובר בהארכת מעצר שלישית, ובהתחשב בשלב המתקדם בו מצוי ההליך, אין מנוס מלקבל את בקשת המדינה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב.
לאור האמור, הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים החל מיום 13.4.11.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

לפניי טענה מקדמית ולפיה המאשימה נקטה ב"אכיפה בררנית" משהעמידה את הנאשם לדין בעבירה של ניסיון שוד לפי סעיף 403 רישא לחוק העונשין, תחת העבירה של תקיפה לשם גניבה, לפי סעיף 381 לחוק העונשין.
ודוק: ניתן להעלות טענות בעלות אופי מנהלי במסגרת ההליך הפלילי, ואף נקבע כי זו דרך המלך (בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל–משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, פסקות 5-4 (6.2.2006) [פורסם בנבו] ; רענן גלעדי "בית המשפט הפלילי בשבתו כבג"ץ – הילכת ניר עם כהן ודוקטרינת הבקורת המינהלית בפלילים – חלק א" הסנגור 190, 6-5 (2013)).
...
נוכח כל האמור לעיל, נראה כי דבריו הברורים של בית המשפט העליון בעניין קשקוש הנ"ל, כי אין מקום לאפשר במסגרת ההליך הפלילי את "היפוך התפקידים" שבין המאשימה לנאשם, בהיעדר בסיס מספק לכך, מתאימים מאד לענייננו: "דוקטרינת הביקורת המינהלית בפלילים מבקשת להכניס את המשפט המינהלי בדלת הראשית אל תוך המשפט הפלילי. אולם הכנסת ההליך המינהלי במסגרת טענה לאי סבירות העמדה לדין או לאכיפה בררנית מביאה להיפוך תפקידים, כאשר הנאשם הופך כבר בתחילת ההליך למאשים והתביעה הופכת לנאשמת...
הגנה מן הצדק היא אכן כלי דיוני שההליך הפלילי מעמיד לרשות בית המשפט לשם ביקורת מינהלית, אולם השימוש בכלי זה צריך לחזור למידותיו הראויות, וכפי שציינתי בעניין נוה "לא די לנאשם להגות את מילת הקסם 'אכיפה בררנית' על מנת לפתוח את פתח מערת המידע" ובית המשפט נדרש "לסנן" טענות אלה, שאם לא כן, אין לדבר סוף (שם, פסקה 28).
" סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, משלא עמד המבקש בנטל הראשוני המוטל עליו להראות, כי יש מקום להידרש במקרה זה לטענת אכיפה בררנית וכי אם יועמד לעיונו המידע המבוקש יוכל לבסס טענה שכזו, שצפויה להתקבל, דין הבקשה להידחות.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

באמרה שנגבתה ממנו באותו יום (נספח ד') יוחסו לו עבירות של החזקת סכין "שלא לשימוש הולם" וכן "תקיפה של היבה מאלוק... בכך שתקפת אותה מילולית וניסית לתקוף אותה פיזית כל זאת ועוד שהיית תחת השפעת אלכוהול". בהודעת העירעור נרשם כי המשיב נעצר ע"י המישטרה בחשד לעבירת תקיפה כדי לבצע פשע לפי סעיף 381 לחוק העונשין, והחזקת סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.
כב' הדיין ליברטי ציין בהחלטתו מיום 7.11.12 כי "קיים חומר ראיות מספיק להגשת כתב אישום וניהול התיק הפלילי". מהאמור לא ברור לגבי איזה עבירות סבר כב' הדיין ליברטי כי קיים חומר ראיות מספיק להגשת כתב אישום – אמנם שבתחילת החלטתו ציין כי המשיב נעצר בחשד לבצוע עבירות של החזקת סכין למטרה לא כשרה ולתקיפה כדי לבצע פשע.
...
ב"כ המשיב טען, כאמור, כי הפניה לכב' הדיין פלג נעשתה שלא בתום לב. אין בידי לקבל טענת המערערת כי החלטתו הראשונה של כב' הדיין ליברטי היתה בבחינת החלטה אחרת הניתנת לביטול בהחלטה מאוחרת יותר של כב' הדיין פלג.
לחילופין, טען ב"כ המשיב, כי בעניינו של מרשו הוראות הנוהל לא קוימו, ולכן, ולו מטעם זה, דין הערעור להידחות.
כאשר עסקינן בשלילת חירותו של המשיב, שכן שאלת חוקיותו של צו הגירוש משליכה ישירות על חירותו של המשיב, אין לראות באי קיומן של ההוראות עניין של מה בכך, וכאשר לכך מצטרפת, וזה העיקר, אי כיבוד המערערת את החלטת כב' הדיין ליברטי מבלי שהוגש ערעור על החלטתו, דין הערעור להידחות, גם אם הדחייה אינה מבוססת על קביעותיו של כב' הדיין ליברטי.

בהליך רשות ערעור פלילי (רע"פ) שהוגש בשנת 2006 בעליון נפסק כדקלמן:

בשם המבקש : עו"ד אביעד רייפר בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף ][]החלטה המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בקריות ( ת.פ 1779/05) בגין שתי עבירות של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין וכן העלבה של עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין.
הנני מצדיק איפוא את החלטת בית-המשפט המחוזי להחמיר בעונשו של המבקש הן משום עברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירה של תקיפת עובד ציבור, הן בשל האנטרס הצבורי הדורש, כי החוק יספק הגנה אפקטיבית על אנשי הציבור והן לאור הצורך החברתי, כי אלה האחרונים, יבצעו את תפקידם ללא כל מורא.
...
בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה. דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 13.7.06, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו