תקיפה סתם ממניע גזעני - יידוי חפץ על חרדי

העבירות בהן הורשע הנאשם הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בבצוע העבירות שלהלן: היתפרעות – עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), חבלה במזיד ממניע גזעני – עבירה לפי סעיף 413ה לחוק בצרוף סעיף 29 לחוק וסעיף 144ו(א) לחוק, ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות ממניע גזעני – עבירה לפי סעיף 382(א) לחוק, בצרוף סעיף 379 לחוק וסעיף 144ו(א) לחוק.

כאמור במבוא לכתב האישום המתוקן, את העבירות ביצע הנאשם לאחר שבמהלך חודש רמדן של שנת 2021 היתרחשו בארץ ובייחוד בירושלים התפרעויות ותקיפות ממניע גזעני שכללו אלימות, זריקות אבנים וחפצים, בין היתר לעבר אנשים וכלי רכב בעלי חזות או סממנים יהודים, וכן התפרעויות ותקיפות על רקע לאומני נגד כוחות המישטרה והבטחון.

במהלך תקופת הרמדן המתוחה שקדמה למבצע "שומר החומות", הנאשם נסע ברכב ממנו הושלכו אבנים לכיוון צעירים בעלי חזות יהודית-חרדית בשתי הזדמנויות שונות שגולמו בשני אישומים נפרדים, כאשר באחת מהן אף נהג ברכב.

...

למרבה הצער, אין מנוס מהמסקנה כי העונש שנגזר על הנאשם לא הרתיע אותו, ולראייה שהוא ביצע את העבירות בהן הוא הורשע עתה.

בשים להודאת הנאשם מחד, ולעברו הפלילי מאידך אני סבור כי ראוי למקם את עונשו של הנאשם בשליש האמצעי של מתחם העונש ההולם.

לנוכח כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן: 21 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם לפי רישומי שב"ס. 6 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יבצע אחת מהעבירות בהן הורשע לפניי, או עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע, או עבירה אחרת כלשהי ממניע גזעני.

נטען כי המשותף בין הנאשם לבין כהן הוא שלשניהם לא יוחסו עבירות ממניע גזעני או מעשה טירור, כך בכתב האישום המקורי וכך בכתב האישום המתוקן; שניהם הגיעו לטיילת באופן אקראי ושניהם לא עשו שימוש בנשק חם או קר. נטען כי בנגוד לנאשם, אשר הגיע לטיילת 2 דקות בלבד לפני הארוע, לא ברור כמה זמן לפני כן הגיע כהן למקום, צפה באנשים הקוראים "מוות לערבים", בחר שלא להזעיק את המישטרה ובשלב מאוחר יותר הצטרף לארוע התקיפה.

לאחר תקיפת המתלונן, חבלו אחרים ברכבו של המתלונן, ניפצו שמשות, שברו מראות, זרקו חפצים על הרכב, ניסו לעקור את דלתותיו וגנבו ממנו רכוש.

הנאשם ואחר תקפו שני נערים מהעדה החרדית, כעבור כמחצית השעה חסמו הנאשם והאחר את דרכם של הנערים מלפנים ומאחור, האחר קשר את פאותיהם של הנערים אלה לאלה ואילץ אותם לחזור על דבריו בגנות מדינת ישראל וגופיה ושבחים לאירגון החמאס.

עונשים אלו נגזרו בעקבות הרשעת הנאשם בעבירות הבאות: תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין; ריבוי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; שתי עבירות של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין; שתי עבירות החזקת אגרופן או סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

...

מכל המקובץ, מצאתי למקם את עונש המאסר בפועל, שיש להשית על הנאשם מעט מתחת לרף התיכון של מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינו.

מכאן מתבקשת אף מסקנה שנייה: ההשוואה הראויה אינה בין יסודות עבירת התנאי כפי שהיא מופיעה בספר החוקים, לבין יסודות העבירה בה הורשע הנאשם, כפי שהיא מופיעה בספר החוקים.

בעניין מסילתי נקבע כי יש בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, כבענייננו, כדי להפעיל מאסר מותנה, שהתנאי נוגע לעבירה של תקיפה סתם (לפי סעיף 379 לחוק העונשין) או תקיפה הגורמת חבלה ממשית (לפי סעיף 380 לחוק העונשין): "עבירות התנאי בענין שלפנינו הן תקיפה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. היסודות של עבירות אלה הם נגיעה בגופו של אחד ללא הסכמתו מתוך מודעות לפעולה זאת (תקיפה), ונגיעה בגופו של אדם ללא הסכמתו, כשנגיעה זו גורמת חבלה של ממש, כשלנאשם מודעות לכך. הלכה למעשה הורשעו המערערים בחבלה חמורה (בנסיבות מחמירות). משמעותה של הרשעה זו, בנסיבות הענין שלפנינו, היא כי הם בוודאי נגעו בגופו של אחד (המתלונן) ללא הסכמתו, מתוך מודעות לפעולה זו, ובכך קיימו את היסודות של עבירת התקיפה, והתוצאה של חבלה חמורה כוללת בחובה, הן בצד העובדתי והן בצד הנפשי את התוצאות של חבלה של ממש. נמצא, כי בהתנהגות עליה הורשעו המערערים, הלכה למעשה, הם קיימו את כל היסודות לגיבושה של עבירת התנאי, ועל כן בדין קבע בית-משפט קמא כי הוא מוסמך להפעיל את התנאי". נוכח כל האמור, נחה דעתי כי יש בעבירות בהן הורשע הנאשם בהליך כאן כדי להפעיל את המאסר המותנה שנגזר עליו בבבית המשפט השלום בתל אביב ביום 25.11.2020, במסגרת ת"פ 19608-10-19, אשר צורף לת"פ 20579-03-20.

בעקבותיו, הוגשה הודעה מוסכמת ובה בין היתר נרשם: "הנאשם מודה כי יידה 3 חפצים בגודל של גולה לעבר המתלונן, כמתואר בכתב האישום, אך חולק על טענת התביעה כי עשה זאת מתוך "מניע גזעני"" ראיות הצדדים ועיקרי העדויות מטעם המאשימה העיד המתלונן.

תמצית סיכומי הצדדים המאשימה טוענת בין השאר ובעיקר, כי על-יסוד עדות המתלונן והסרטון ניתן להווכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם תקף את המתלונן מתוך מניע גזעני בשל היותו יהודי ובעל חזות חרדית.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במכלול החומר הראייתי שהונח לפניי ומהתרשמותי מעדויות העדים, הגעתי לכלל דיעה כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, תקיפה סתם ממניע גזעני.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במכלול החומר הראייתי שהונח לפניי ומהתרשמותי מעדויות העדים, הגעתי לכלל דעה כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, תקיפה סתם ממניע גזעני.

בת"פ (מחוזי י-ם) 21367-08-18 מדינת ישראל נ' פ' (קטין), פסקה 40 (11.3.2020), סיכמה כבוד השופטת ת' בר-אשר את השאלה המשפטית בדבר הוכחת "כוונה מיוחדת" או "מניע" במילותיה המחכימות הבאות: "דרך כלל, הוכחת כוונה מיוחדת או מניע, הם יסודות קשים להוכחה בשל הקושי להתחקות אחר צפונות לבו של אדם לשם קביעת תחושותיו או מניעיו לגבי העבירה שעבר. מטעם זה נקבע לא אחת, כי הכוונה המיוחדת או המניע נלמדים בדרך כלל מהמעשה עצמו, מכוח חזקת הכוונה, שלפיה בדרך כלל אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות הנובעות ממעשיו. לנאשם עומדת האפשרות ליטול מהחזקה את עוקצה ולהפריכה, בין במתן הסבר סביר ומתקבל על הדעת למעשיו, אשר יהיה בכוחו לסתור את החזקה, ובין בהבאת ראיות לסתירת החזקה. אך אם לא עשה כן, נשארת בעינה המסקנה שעל-פיה התכוון למעשיו ולתוצאתם (...)" משם לכאן במקרה לפנינו אין מחלוקת כי הנאשם בחר במתלונן דווקא מבין כל העוברים ושבים בדרך כדי לתקוף אותו בגולות; אין מחלוקת כי המתלונן וחברו לבשו אותה עת לבוש מסורתי-חרדי (כולל כובע, חליפה ומכנסיים שחורים וציציות); אין מחלוקת כי לא הייתה כל היכרות מוקדמת בין הנאשם לבין המתלונן, וחשוב מכך – לא הייתה כל אינטראקציה ביניהם עובר לתקיפה, ולבטח לא הייתה כל התגרות מצד המתלונן כלפי הנאשם.

הנאשם הורשע ביום 27.3.2023, לאחר דיון ההוכחות, בבצוע תקיפה סתם ממניע גזעני, עבירה לפי סעיף 378 בצרוף סעיף 144ו(א) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

לפתע, מתוך איבה ועוינות כלפי המתלונן וחברו בשל היותם יהודים, יידה הנאשם בידו לעבר המתלונן שלוש פעמים חפץ קטן בגודל גולה.

כדאי שקול זה יישמע ברבים, לרבות בבתי הספר" נסיבות ביצוע העבירה: כאמור, עת הלך המתלונן עם חברו (שניהם בעלי חזות חרדית), הנאשם הלך מטרים ספורים מאחוריהם, כשביניהם לא הייתה כל אינטרקציה.

...

לאחר שנתתי את דעתי לכל האמור לעיל, קובע בזאת כי מתחם הענישה ההולמת נע בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

בהקשר דומה, נפסק ברע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (31.12.2018), כלהלן: "אכן, זכותו של כל אדם לעמוד על חפותו ולנהל משפט הוכחות בעניינו, ואין לזקוף זאת לחובתו. ואולם, אני סבור כי אין לתמרץ התנהלות שנועדה להקשות על ניהול ההליך הפלילי ולדחות את סיומו ככל הניתן, ולו לצורך ביסוסה של טענה עתידית בדבר חלוף הזמן במטרה להקל בעונשו של הנאשם. מטעם זה, אני סבור כי במקרים מעין אלה ראוי לבחון בזהירות יתרה טענות בדבר חלוף הזמן מיום ביצוע העבירות ועד לסיומו של ההליך הפלילי, וככלל, להעניק להן משקל מוגבל" בשקלול של כל האמור, סבורני כי עמדתה העונשית של המאשימה היא מידתית ומאוזנת בנסיבות העניין, כך שעונשו של הנאשם ימוקם מעט מעל השליש התחתון של המתחם.