תקיפה נגד בת זוג שלוש עבירות תקיפה מחייבות עונש הולם

רע"פ 6821/08 מסרי נגד מדינת ישראל (18.8.08): תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, דחיפה בחוזקה, תפס את ראשה, הטיחו בקיר, סחב אותה בשערות ראשה, הטיח בה מכות אגרוף עד עילפון, חלוף זמן, תסקיר חיובי הממליץ על ענישה צופה פני עתיד, נדון ל - 8 חודשי מאסר בפועל.

רע"פ 3629/11 פלוני נגד מדינת ישראל (18.5.11): חמש עבירות של תקיפת בת זוג, בין השאר לאחר לידת ביתם, בעוד המתלוננת שוהה בבית החולים, נקט כלפיה באלימות, סטירות, אגרופים, עיקם את ידה, ללא עבר פלילי, בעל המלצה שיקומית, נדון ל - 8 חודשי מאסר בפועל.

אין להקל ראש באלימות שבה נקט הנאשם כלפי ארוסתו והיא מחייבת ענישה הולמת.

תסקירים: הוגשו שלושה תסקירים ויש לומר כי הם מציגים תמונה שחורה משחור – מטרידה ומדאיגה עד מאוד, המחייבת נקיטה בענישה מחמירה ביותר, כדי שתבהיר לנאשם את מה שאינו ברור לו. הינה כי כן, מה דינו של נאשם שביחס אליו שירות המבחן מחווה דיעה כדלקמן: "ניכר היה כי חלק מחזיק בעמדות הנותנות לגיטימציה לאלימות כלפי נשים" (עמוד 2 פסקה חמישית לתסקיר הראשון).

...

בהעדר שיקום אמיתי איני מקבל את מילותיו האחרונות של הנאשם: "עשיתי טעות ואני אוכיח לבית המשפט ולי שאני לא אחזור על זה". יכול היה הנאשם להוכיח זאת לבית-המשפט כפי הצהרתו, אילו היה רותם את עצמו להליך טיפולי ולפיכך אני קובע כי אלו הן מילים ריקות מתוכן.

מסקנה: מכל אלה מתקבלת המסקנה, כי יש לנקוט כלפי הנאשם בענישה מחמירה, מרתיעה, בלתי סלחנית, כגמולו, בגבול העליון של המתחם, אשר תעביר לו מסר חד וברור ותמנע את הסיכון העתידי מפניו, שמא יחזור וינקוט באלימות.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל.

ביום 26.3.14, במסגרת הסכמה דיונית, הודה הנאשם והורשע לפי כתב אישום מתוקן בשלוש עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שלוש עבירות של תקיפת בת-זוג לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק הנ"ל, ועבירה של תקיפה חובלנית של בת-זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק הנ"ל. במסגרת ההסכמה התחייב הנאשם להעביר למתלוננת סך של 20,000 ₪ כפצוי, והופנה לעריכת תסקיר שירות מבחן.

בע"פ 305/12 מ.י. נ' צוובנר-זליג (2013) הדגיש בימ"ש העליון כי קָצַה הנפש ממעשי אלימות, ההולכים ומתרבים, במיוחד נגד נשים מצד הקרובים להן ביותר וכי הדבר נראה כ"מכת מדינה" המחייבת השתת עונשים חמורים ומרתיעים.

לנוכח האמור לעיל, יקבעו מיתחמי העונשים ההולמים כדלקמן: לארוע של תקיפה חובלנית של בת-זוג ואיומים ביום 9.12.12 (אישום רביעי): עשרה עד 24 חודשי מאסר בפועל, כעונש עקרי; לאירועים של תקיפת בת-זוג, בין בלוויית איומים ובין אם לאו (אישומים ראשון, שני ושלישי): שמונהה עד 18 חודשי מאסר בפועל, כעונש עקרי; לארוע של איומים בסכין (אישום שישי): שישה עד 18 חודשי מאסר בפועל, כעונש עקרי; לכאורה, קיימת האפשרות לראות בכלל מעשיו של הנאשם "ארוע עבירה", שכן בוצעו נגד קורבן אחד, במהלך תקופת זמן קצובה ומוגבלת, וגרמו יחד לנזק הקיים והפוטנציאלי (והשוו ע"פ 5834/13 פלוני נ' מ.י. (2014) וע"פ 4910/13 בני ג'אבר נ' מ.י. (2014)).

...

יש לקבוע אפוא כי עבירות התקיפה לסוגיהן ועבירות האיומים בוצעו באופן שפגע באופן קשה בערכים המוגנים.

סוף דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו 6.1.13 עד 24.1.13 (ואפילו יראו רישומי שב"ס אחרת).

בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש של בן זוג.

הנאשם יליד 1976, לחובתו 3 הרשעות קודמות, האחרונה מ- 2008 בעבירה של תקיפת בת זוג, אותה בת זוג, ותקיפה סתם ונדון למאסר של 3 חודשים, וב- 2007 גם בגין עבירה כנגד אותה בת זוג ועבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים, נדון למאסר ארוך בן 24 חודשים בגין אותן עבירות.

האנטרס הצבורי וחומרת העבירות מחייבים כי הענישה לא תהא צופה פני עתיד בלבד בדמות של"צ בהקף גבוה כפי שהשרות המליץ, למרות שהמתלוננת והילדים נמצאים רחוק מהנאשם.

הנאשם הוסיף כי הליך הגירושין כימעט הסתיים ונשארה רק סוגיה כספית, וכן הביע נכונות לבצע של"צ. דיון ומסקנות העקרון המנחה בענישה הנו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40ב לחוק).

מנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות עולה כי לנאשם, בן 40 ואב לשלושה ילדים קטינים, עבר פלילי בעבירות אלימות רכוש וסמים, החל משנת 1998 ואילך, ובכלל זה שתי הרשעות בגין תקיפת המתלוננת בשנים 2005-2006 בעטיין ריצה שני מאסרים מאחורי סורג ובריח (סעיף 40יא(11) לחוק).

...

על רקע האמור, ובמטרה לחזק ולשמר את השינוי שערך הנאשם, הופנה להמשך טיפול במרכז למניעת אלימות בכפר קסאם, החל מחודש אוקטובר 2015.

לאור כל האמור, וההתרשמות מגיוס הכוחות מצד הנאשם, המוטיבציה ושימור השינוי שערך , לצד החשש מפגיעה בפרנסתו – המליץ השירות על ענישה באמצעות צו של"צ לצד מע"ת וצו מבחן, כל זאת תוך המשך שילובו בהליך טיפולי.

לאור כל האמור, מצאתי כי בנסיבות אלה יש להעדיף את אינטרס שיקומו של הנאשם ולאמץ את המלצת השירות לענישתו באמצעות צו של"צ, המהווה חריגה לקולא ממתחם הענישה, כל זאת בהתאם לסעיף 40ד(א) לחוק.

רקע ועובדות כתבי האישום הנאשם הודה והורשע בשלושה כתבי אישום מתוקנים בעבירות: איומים (ריבוי עבירות); היזק לרכוש במזיד (ריבוי עבירות); תקיפה סתם בן-זוג (ריבוי עבירות); החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית; הטרדה באמצעות מתקן בזק והפרת הוראה חוקית.

מדיניות הענישה הנוהגת מעלה, כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים כמפורט להלן: ברע"פ 303/16 טלקר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.1.16), הורשע המבקש על יסוד הודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירת תקיפה סתם של בת זוג.

 בת"פ (נת') 52600-08-19 מדינת ישראל נגד פלוני, הורשע הנאשם בעבירות תקיפת סתם ואיומים כלפי בת זוגו.

בת"פ 36452-03-21 בו דובר בעבירת החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית והיזק לרכוש במזיד, נוכח מהות העבירות, אופיין וטיב הנזק, מיתחם העונש ההולם, נע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בודדים לריצוי בדרך של עבודות שירות [ראה, למשל: ת"פ (ב"ש) 45165-10-18 מדינת ישראל  נ' פלוני (1.7.20)].

מעשי הנאשם ונסיבות המקרה כמו גם היצטברותם מחייבת הטלת ענישה מוחשית ומשמעותית בדמות מאסר בפועל של ממש לצד רכיבי ענישה נוספים.

...

לאחר שנדרשתי למכלול השיקולים הרלוונטיים ובהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אני קובע מתחמי ענישה כדלקמן: בת"פ 36452-03-21 מתחם העונש ההולם, בהתחשב באופיין וטיבן של החבלות בשני המקרים ותוכן המסר המאיים, נע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ל- 14 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

בנסיבות תיק זה אני קובע מתחם ענישה כולל בגין שלושת האישומים הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ל- 15 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

סוף דבר אשר על כן הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

דברינו אינם "רטוריקה של כבוד", אלא זהוי מציאות כואבת של אי כבוד המתבטא באלימות ובהשפלות (ראו גם אורית קמיר, שאלה של כבוד - ישראליות וכבוד האדם, תשס"ה 2004- ; א' קמיר, כבוד אדם וחוה (תשס"ז 2007- ); ע' פירסט ומ' אגמון –גונן, "המכונית שווה יותר? הענישה בעבירות אלימות נגד בנות זוג", עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם 545 ).

הנאשם הורשע בשלוש עבירות של תקיפה סתם של בת זוג, תקיפה חבלנית של בת זוג, ואיומים.

בית משפט השלום השית על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, בהתאם לנסיבות שם. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את עירעורו של הנאשם, וקבע כי אלימותו של הנאשם "מחייבת מענה עונשי ראוי"; בית המשפט הוסיף וקבע: "הענישה לא רק שאינה מחמירה ביחס

לאור האמור לעיל, בנסיבות המקרה דנא, אשר פורטו לעיל, נוכח הפגיעה הגבוהה בערכים המוגנים, יחסית לעבירות ממין זה, נוכח החזרתיות, אורך התקיפה העיקרית, אכזריותה, וכמובן גם לאור מדיניות הענישה הנהוגה, אני קובע כי מיתחם העונש ההולם, ביחס לכל העבירות מושא כתב האישום, נע בין 24 חודשי מאסר בפועל, ועד 48 חודשי מאסר בפועל.

...

בנסיבות אלה מקובלת עלינו טענת המערערת כי יש להרתיע עבריינים בתחום זה בענישה מחמירה ובמסרים ברורים לפיהם לא תיהיה סובלנות לפתרון מחלוקות וסכסוכים בדרך אלימות וכי החברה לא תסבול כל מעשה מסוג זה תהא הסיבה לו אשר תהא".

לאור האמור לעיל, בנסיבות המקרה דנא, אשר פורטו לעיל, נוכח הפגיעה הגבוהה בערכים המוגנים, יחסית לעבירות ממין זה, נוכח החזרתיות, אורך התקיפה העיקרית, אכזריותה, וכמובן גם לאור מדיניות הענישה הנהוגה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם, ביחס לכל העבירות מושא כתב האישום, נע בין 24 חודשי מאסר בפועל, ועד 48 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 24 חודשים, בניכוי ימי מעצרו.