מיתחם זה נקבע גם בשים לב למגמת ההחמרה ההדרגתית של בית – המשפט העליון בעבירות נשק ולאור העובדה "שהמאשימה לא התייחסה הלכה למעשה בטיעוניה לעבירת תקיפת השוטר". בבואו לקבוע את העונש המתאים לנאשם שבפניו, היתחשב בית – המשפט הנכבד קמא באופייה הקל של הסתבכותו הקודמת של הנאשם בפלילים, בהודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, ובחסכון בזמן שפוטי רב הכרוך בה, בכך שריצוי עונש מאסר יפגע בנאשם בבני – משפחתו ובפרנסתם, בניסיון לשקם את הנאשם במהלך כליאתו.
...
איננו מקבלים בהקשר זה את טענת הסנגור, שלפיה יש להתייחס אל מעשה תקיפת השוטר (בנסיבות שבהן בוצע) כאל דבר של מה בכך, בבחינת זוטי דברים כמעט.
אנו סבורים, שמתחם העונש ההולם שאותו קבע בית – המשפט קמא הנכבד (12-36 חודשי מאסר בפועל) אינו יכול לתת מענה לצורכי ההלימה, המניעה וההרתעה שהם בעלי משמעות עצומה בכגון דא. אין הוא הולם את רוח התקופה ואת "מגמת ההחמרה" שעליה מדברים בפסיקה מזה שנים.
עם זאת, בשים לב לכך, שאין דינה של ערכאת מערעור למצות את הדין, מצאנו לנכון להטיל עליו 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.