תקיפה והיזק לרכוש בעקבות צפירה בכביש

מבוא: כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום, במסגרתו יוחסו לה עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין"), היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק.

המתלוננת מתארת את הנסיבות בעטיין צפרה לרכב שלפניה, לאחר שהתחלף הרמזור לירוק, מתארת את העובדה שהנאשמת הגיעה אל ליד חלון רכבה, בצד הנהג, צעקה עליה, נתנה לה סטרה בלחי שמאל ומכות בכתף, ציינה כי הנאשמת שרטה אותה בצואר וביד, שהנאשמת צעקה לעברה "מה את צועקת?", סיפרה שכתגובה החלו ילדיה הקטינים שישבו ברכב לבכות ולצעוק, ציינה כי כשביקשה לצלם את הנאשמת, הנאשמת חטפה מידיה את הטלפון וזרקה אותו לכיוון הכביש, ציינה שאמרה לנאשמת שהיא מתכוונת לקרוא למישטרה, ושהספיקה לצלם את הנהג ואת הנאשמת ולאחר מכן, גם את מספר הרכב בו נסעה הנאשמת.

...

לסיכום פרשת התביעה: כאמור, נדרש בית המשפט לבחון את גרסת המתלוננת לגופה, ואת גרסתה אל מול יתר ראיות המאשימה.

עוד אני קובעת, כי לאחר שנטלה המתלוננת את הטלפון הנייד שלה לידיה, חטפה אותו הנאשמת מידיה, השליכה אותו על הכביש וגרמה לו נזק.

לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי למעשה במדובר באירוע אלים אחד, המתרחש כשהמתלוננת ישובה בתוך רכבה, לא מצאתי שהיה מקום לייחס לנאשמת שתי עבירות תקיפה, וכי למעשה עבירת התקיפה הגורמת חבלה של ממש "בולעת" במקרה זה את עבירת התקיפה סתם.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין ובעבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) והיזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק.

המתלונן העיד כי נהג בצומת בשעת עומס, כשרכב הנאשם פרץ במהירות מצד ימינו לתוך הנתיב השמאלי, לכן צפר בחוזקה ובאריכות.

על הלך רוחו של הנאשם בעת הארוע ניתן ללמוד מתשובתו, כשנשאל האם ארוע זה של מריבה עם נהגים בכביש רגיל עבורו, והשיב "זה רמלה. אני מרמלה, כל אחד שיהיה פה ויכוח יבוא לפה, אז לא תספיקו לא תגמרו זה יהיה 24/7" (עמ' 29 ש' 17).

...

לאחר בחינת הראיות כולן, אני סבורה כי התביעה הוכיחה את האישום מעבר לכל ספק סביר.

בנסיבות הללו, וכיוון שאין מחלוקת על כך שהנאשם השיב את אותו חפץ לתא המטען מיד לאחר מכן, יש מקום לאפשר לו ליהנות מן הספק בעניין זה. סיכומו של דבר, הוכח האישום מעבר לכל ספק סביר, למעט הנסיבה המפורטת בסעיף 8 לעובדות האישום.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות שבכתב האישום.

הנאשמת הורשעה, לאחר ניהול הוכחות בעבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק.

עוד קבעתי, כי לאחר האמור, כאשר נטלה המתלוננת את הטלפון הנייד שלה לידיה, חטפה אותו הנאשמת, השליכה אותו על הכביש וגרמה לו נזק.

מתאור נסיבות המקרה, ניתן ללמוד כי הנאשמת תקפה את מתלוננת באופן בריוני, וכל זאת על דבר של מה בכך – "צפירת האצה" שצפרה המתלוננת.

...

סופו של דבר, עתרה המאשימה לעונש של שלושה חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, מע"ת , פיצוי משמעותי וקנס.

אשר על כן, לאור ההלכה הפסוקה העוסקת בתפקידו של בית המשפט במיגור נגע האלימות בחברה, ובנסיבות המקרה והנאשמת שלפניי, החלטתי לגזור את דינה של הנאשמת למאסר קצר בכליאה ממשית בצירוף ענישה נילווית.

בשל חובותיה הכספיים של הנאשמת ועל אף שלא הוצגה תמונה מלאה ביחס למצבה כלכלי, החלטתי שלא להטיל עליה רכיב עונש של קנס כספי, אך כן מצאתי לפסוק פיצוי למתלוננת.

סוף דבר: אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: 45 ימי מאסר בפועל.

המתלוננת הרימה את בלם היד של הרכב וצפרה בצופר כדי לעורר תשומת לב נהגים שנסעו בכביש אך ללא הצלחה.

מדובר בעבירות אלימות - תקיפה, איומים, תקיפת בן זוג, תקיפה הגורמת חבלה, וכן עבירות רכוש - גניבה והיזק לרכוש.

...

הוסף לאלה את התוצאה - הפגיעה הקשה והמצלקת, בכל המישורים, שנגרמה בפועל - והמסקנה היא, שהיה מקום לקביעת מתחם, אלמלא ההסדר, אשר תחילתו תהא ברף גבוה מ- 11 שנים.

התביעה שקלה שיקולים כבדי משקל, אשר הצדיקו תיחום הטיעון העונשי של התביעה, כפי שנעשה בהסדר הטיעון, ולא מצאנו כי שיקולים אלה אינם מאוזנים, וממילא - אין נימוק המחייב לדחות את הסדר הטיעון.

מסקנתי היא, שבאיזון הכולל, הסדר הטיעון הוא ראוי וסביר, וכי, אין מקום לדחותו על דרך הטלת מאסר שיהא מעבר להגבלה שנטלה על עצמה המאשימה.

במקרה זה, במהלך ויכוח דחף הנאשם את המתלוננת לעבר המיטה, משך בשערה וכופף את גופה לעבר הריצפה בעודו אוחז בצוארה; ע"פ 11387-09-18 פלוני נ' מדינת ישראל (7.2.2019), בו נדחה ערעור נאשם שהורשע בעבירות תקיפת בת זוג, איומים והיזק לרכוש במזיד ונידון לחודשיים מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות וצו מבחן.

ביחס לעבירות כלפי שוטרים והפרת הוראה חוקית, אפנה לרע"פ 2014/21 אביהו חיון נ' מדינת ישראל (22.3.2021), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים והפרעה לשוטר בכך שצפר לניידת מישטרה שעצרה בכביש לפניו וכשניגשו אליו השוטרים איים עליהם.

...

בכל מקרה, אציין שלא התבקש תסקיר ולא הובאו כל נתונים מהם ניתן להסיק מסקנה בדבר סיכויי שיקום ממשיים.

בשכלול נתונים אלו אני סבור שעל העונש להיות ממוקם בשליש הראשון של מתחם הענישה (ראו בהשוואה: ע"פ 652/23 עבאס מחאג'נה נ' מדינת ישראל (24.4.2023); ע"פ 280/23 מדינת ישראל נ' Ibrahim Yahia Alnour Abker (18.5.2023), פסקה 9).

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו – 30.06.23.