תקיפה ודקירה במסעדה בחדרה

משדבר דקירתו של יעקב נודע במסעדה, יצאו מיכאל, המערער, ואנשים נוספים, כשחלקם מצוידים בסכינים וברזלים, לחנות המכולת.

בשלב זה, דקר המערער את המנוח דקירה אחת בבית החזה משמאל אשר חדרה לריאה שמאלית ועורק ראתי בעומק של שמונה ס"מ. לאחר הדקירה נימלט המנוח לעבר שכן בשם שמעון ביטון (להלן: ביטון) אשר הבהילו לבית החולים ברזילי.

(1)(ג) זיהויו של המערער כמי שתקף את צ'יבוטרו הראייה החיצונית הראשונה אשר נקבע כי היא מחזקת את ראיית הזיהוי, ושאת משקלה מבקש המערער לתקוף כעת, היא למעשה שילוב של שתי עדויות: עדותו של איפרגן לפיה אותו אדם שדקר את המנוח היה מעורב לפני כן בקטטה עם צ'יבוטרו, כשלצידה עדותו של צ'יבוטרו, שהעיד כי המערער הוא זה שהתקוטט עמו.

...

סיכומו של דבר, בית המשפט כפוף לתקרת הפיצוי שהיתה בתוקף במועד ביצוע העבירה לאחר שעברה עדכון המשקף הצמדה למדד, דהיינו, עדכון שיכול להתבצע מכוח חישוב של בית המשפט (על פי החלופה הראשונה) או מכוח צו שהוציא שר המשפטים בהתאם לסעיף 64 לחוק (על פי החלופה השניה).

דבריה של אם המנוח בדיון שנערך לפנינו נגעו ללבנו, ויחד עם זאת, נוכח הוראות המחוקק, אין מנוס מהפחתת סכום הפיצויים שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי.

סוף דבר לאור כל האמור, אם תישמע דעתי, נדחה את הערעור על שני ראשיו, אך נקבלו בהתייחס לרכיב הפיצויים בגזר הדין, כמפורט בפסקה 68 לעיל.

המערער הכחיש כי הוא עצמו תקף את השוטר, וטען כי אינו זוכר שאיים עליו, הגם שאמר לו כי יש בכוונתו להתלונן במח"ש. המערער העיד בבית המשפט, כי נכח בזירת הארוע, והגיע למקום כדי לקנות סיגריות, ובתוך כך הוא ניכנס למסעדת שווארמיה שהיתה בסמוך (להלן: המסעדה), כדי "להגיד שלום לאנשים שהיו במקום, אותם הכיר". לאחר מכן, הוא יצא מהמסעדה בלווית הנאשם 2 ואדם נוסף, שהוא אינו זוכר את שמו.

בעדותו בבית המשפט, מסר הנאשם 2 כי היה שתוי, וכשיצא לשאוף אוויר הוא נדקר על-ידי אלמוני, ומשלב זה הוא אינו זוכר דבר, הגם שזכר את היותו של התוקף בחור עם "קוקו". מטעם התביעה העיד השוטר חיימוב שמאי, סייר במשטרת חדרה, שמסר כי ביום 4.2.2011 בסמוך לשעה 01:30, בהיותו באיזור ככר המישטרה בחדרה, הוא שמע צעקות "דקרת אותי, דקרת אותי, תעזרו לי", והבחין בשלוש דמויות.

...

בחינה של העונש אשר הושת על המערער, כשהוא עומד לעצמו, מובילה למסקנה כי אין בפנינו סטייה מרמת הענישה הראויה, ובודאי שאין מדובר בחריגה קיצונית ממדיניות הענישה בעבירות דומות.

על רקע האמור לעיל, נחזור ונבחן, האם הפער בענישתם של שני הנאשמים, מחייב הקלה בעונשו של המערער.

לאחר שבחנו את הסוגיה על כל צדדיה, ונתנו דעתנו לטיעוני הצדדים בנידון דידן, הגענו למסקנה כי אין להתערב בעונשו של המערער, ולהלן נבאר את דברינו.

ראו ע"פ 6260/05 חדרה נ' מדינת ישראל (23.02.2006) : "שוב ושוב, נתקלים אנו במקרים בהם נעשה שימוש בסכינים או בנשק קר אחר ולפעמים אף בנשק חם לשם יישוב סכסוכים, ולעיתים מדובר בסכסוכים שוליים ופעוטים ביותר. בשל ריבויים של מקרים אלה, אין מנוס אלא לנקוט גישה מחמירה, לפיה ניתן משקל עודף לשיקולים כללים על פני שיקולים אינדיבידואליים". בעת בחינת נסיבות ביצוע העבירה, יש לתת את הדעת לחומרה הרבה שבדקירת המתלונן בסכין על ידי הנאשם, למיקום הדקירה בחזהו, ולפוטנציאל הנזק האדיר והחמור במקרה דנן.

בעת בחינת הנסיבות, נתתי דעתי לכך שגם לאחר הדקירה דלק הנאשם אחרי המתלונן ודחף אותו בעת שהוצא החוצה, לצד זאת לכך שהמתלונן שב וחזר למסעדה, תקף את הנאשם והכה בו בפניו באגרופו (אז אף פצע אותו בפניו הנאשם אשר אחז בסכין).

...

ראו ע"פ 6260/05 חדרה נ' מדינת ישראל (23.02.2006) : "שוב ושוב, נתקלים אנו במקרים בהם נעשה שימוש בסכינים או בנשק קר אחר ולפעמים אף בנשק חם לשם יישוב סכסוכים, ולעיתים מדובר בסכסוכים שוליים ופעוטים ביותר. בשל ריבויים של מקרים אלה, אין מנוס אלא לנקוט גישה מחמירה, לפיה ניתן משקל עודף לשיקולים כללים על פני שיקולים אינדיבידואליים". בעת בחינת נסיבות ביצוע העבירה, יש לתת את הדעת לחומרה הרבה שבדקירת המתלונן בסכין על ידי הנאשם, למיקום הדקירה בחזהו, ולפוטנציאל הנזק האדיר והחמור במקרה דנן.

כלל נסיבותיו של הנאשם המפורטות לעיל מצדיקות את מיקומו של הנאשם בתחתית מתחם עונש המאסר אשר נקבע וכך אני קובעת.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות-דעת הממונה על עבודות השירות בבית אבות בולגרי, רח' האם 8, ראשון לציון.

אחת הדקירות חדרה לבית החזה של המנוח, עברה את עצם החזה, את קרום הכפורת של הלב ופצעה את האזנית הימנית של הלב.

המנוח נילקח למרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר, כשהוא מחוסר הכרה, ללא דופק וללא לחץ דם. מותו נגרם עקב כשל חריף של הלב בשל פצע הדקירה בלב בשילוב עם אבדן דם. תשובת הנאשמים לכתב האישום: נאשם 1 באמצעות ב"כ ובכתב, הודה באופן כללי בעובדות כתב האישום המתארות את האירועים במסעדה, אך טען כי בנוסף לנאמר בכתב האישום המנוח נטל סכין שהייתה מונחת על שולחן, היתנפל עליו ועל יחזקאל באישה ואף ניסה לדקרם באמצעות הסכין.

בעדותו בפנינו (עמ' 22 מש' 19 לפרוט') אמר סמי שהדברים נאמרו לו על-ידי סבאח רגעים ספורים לאחר הארוע עוד טרם פונה בנו מהמקום "...נגשתי לידו ואמר לי ככה וככה, אמר לי את השמות שלהם..." ובהמשך בעמ' 23 ש' 14-15 לפרוט' "כן אמר לי גילי ומימוני ויחזקאל קפצו עליו, על איציק, ודקרו אותו ופצעו אותי ביד..." כן הוסיף סמי ואמר שסבאח סיפר לו אז, שהוא קרא בשמות התוקפים שיפסיקו את המעשה ושהוא לא יכול היה להשתלט עליהם וכן פרטים נוספים (בעמ' 23 ו-24 לפרוט') כפי שצוינו לעיל בסקירת עדותו של סמי.

...

הדרך הנכונה לבחון קיומן המשתלב של הראיות הנסיבתיות עד כי תתחייב המסקנה שקיימות בעניינו של כל אחד מן הנאשמים "ראיות שלובות ואחוזות זו בזו באופן שהן מובילות למסקנה הגיונית אחת ויחידה והיא שהנאשם ביצע את מעשה העבירה" הינה בחינת הראיות הנסיבתיות בעניינו של כל אחד מן הנאשמים בנפרד.

קבלת גרסתו זאת השונה מגרסאותיו האחרות, תשנה באופן מהותי מצבם המשפטי של שני הנאשמים בתיקנו, אך היא נדחית משום היותה, כאמור, על ידי ב"כ התביעה, כבושה ושקרית אף על פי עמדתה.

____________________ מרים דיסקין, שופטת לאור כל האמור לעיל אנו מודיעים כי מצאנו, פה אחד, לזכות את הנאשמים בדין.

בנסיבות העניין, בהתאם להלכה הפסוקה בפס''ד אריה נ. בוחבוט לעיל, יש לראות בעובדות כתב האישום אשר הוגש נגד נתבע מס' 1 כמוכחות נגדו, והרי באותו כתב אישום נאמר כדלקמן: "בתאריך 25.7.98, סמוך לשעה 05:00, בחדרה, במסעדה 'בורקס ללא הפסקה' שבצומת המישטרה, על רקע בריונות חברו הנאשמים יחד לביצוע המעשה ופצעו שלא כדין את אריה קופולוביץ באמצעות נשק קר (סכינים) באופן שדקרו אותו בחלקי גופו השונים ובכך גרמו לו מעל עשרה חתכים שהצריכו טיפול רפואי". 13.

ב.מעשיו של נתבע מס' 1-תקיפת התובע ודקירתו בסכין-היתה מתוך כוונה, והייתי אומר כוונה זדונית ומרושעת, שכן, בהתאם לגרסת התובע, עליה הוא לא נישאל בחקירתו הנגדית, הוא הותקף על-ידי נתבע מס' 1 בפני אחרים וללא התגרות מוקדמת מצידו ואף לאחר שניסה להתרחק ממנו ומיתר החבורה אשר תקפה אותו.

...

לסיכום עניין זה, ולאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, אני מחייב את נתבע מס' 1 לשלם לתובע פיצוי עונשי בסך של 50,000 ש"ח. 24.

העולה מן המקובץ, אני מקבל את התביעה נגד נתבע מס' 1 ומחייב אותו לשלם לתובע סך של 91,500 ש"ח. כמו כן, נתבע מס' 1 ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתם ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד נתבע מס' 2 נדחית בזאת על הסף והתובע ישלם לו הוצאות המשפט בסך של 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.