בית המשפט העליון קבע לא אחת כי בנסיבות המתאימות, כמו במקרים של איומים חוזרים ונשנים, יש להחמיר בענישה ולהטיל ענישה הכוללת מאסר –
"נכון להחמיר בענישה בגין אלימות נפשית ומילולית בין בני זוג שעלולה להוליד אלימות פיזית בעתיד"
רע"פ 149/19 פפיאשוילי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (10.1.2019).
ב"כ המאשימה עתרה להפעיל את המאסר על תנאי הזה בגין עבירות האיומים בתיק המצורף, ולגבי עתירה זו התגלעה מחלוקת בין הצדדים הנוגעת לתחולת המאסר על תנאי -
אין חולק כי בגין ההרשעה האחרונה המפורטת לעיל, במסגרת ת"פ 43642-09-18 של בית המשפט השלום ברמלה, נדון הנאשם, בין היתר, למאסר על תנאי למשך שישה חודשים, שלא יעבור את העבירה בה הורשע במשך שלוש שנים, והעבירה בה הורשע הייתה בגין תקיפה הגורמת חבלה – בן זוג.
...
לא קיבלתי את בקשת ב"כ הנאשם לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר משלים, בטענה שעבר שינוי ראשוני ומאחר שקצינת המבחן הגישה את התסקיר בעניינו לאחר מפגש אחד בלבד, ואינני מקבלת את טענתה החוזרת בטיעונים לעונש לפיה היה מקום להורות כך.
לשירות המבחן היכרות ממושכת עם הנאשם, מההליכים המשפטיים הקודמים שהתקיימו בעבר בעניינו, החל מגיל 15 בבית המשפט לנוער, וכן מההליכים שהתנהלו במסגרת התיק העיקרי והתיק המצורף.
נוכח כל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות שפורטו לעיל, אני סבורה כי יש לקבוע את עונשו של הנאשם בשליש האמצעי של מתחמי הענישה שנקבעו לעיל, ולהטיל עליו מאסר בפועל, מאסרים מותנים משמעותיים ומרתיעים ופיצוי לקורבנותיו.
סוף דבר
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר לתקופה של 22 חודשים, ובקיזוז ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס.
מאסר למשך 6 חודשים, אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך תקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע.