תקיפה ואיומים בעקבות דיווח על חניה לא חוקית

בעקבות הארוע פנה הפסיכיאטר לפקיד רשוי כלי הנשק בחיפה במכתב הנושא את התאריך 16.4.18 (להלן: "המכתב") (העתק המכתב צורף לתצהירו של אברהם וסומן כנספח ב), במסגרתו כתב כדלקמן : "על סמך בדיקה קלינית שביצעתי למר פפרקורן אברהם ב- 14.4.16 (טעות סופר הכוונה לשנת 2018 - ס.ג.א.), הנני סבור כי הנ"ל לוקה בהפרעה נפשית מסוגIMPULSE CONTROL DISORDER ... מהוה פוטנציאל גבוה לאלימות כלפי הסובבים, מאיים לפגוע בסובבים בנשק שנימצא ברשותו, הנני להודיעך לכם על כך בדחיפות, כי חלה עלי חובת דווח על פי חוק.

הפסיכיאטר החליט לצאת מהרכב והפעיל את מצלמת הוידאו במכשיר הנייד שלו, אברהם החל לתקוף את הפסיכיאטר, דחף אותו ותלש מידו את מכשיר הנייד תוך שהוא נפנף עם האלה, מקלל ומאיים עליו.

הפסיכיאטר וכל רופא אחר לא מסוגל או רשאי לאבחן אדם כסובל מהפרעה נפשית IMPULSE CONTROL DISORDER במהלך פגישה אקראית במיגרש חניה תוך חילופי דין ודברים, שכן המדובר בסוג הפרעה שהכלי העקרי לאבחונה הוא סיפור החיים ואנמנזה מסודרת אשר עליה להשמע מפי הנבדק, ולעיתים גם מפי מקורביו, וזאת כחלק מריאיון פסיכיאטרי מובנה.

בעיניין זה נקבע בע"ע (ארצי ) 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ - אלי אסולין (16.09.2013)‏‏ : "... על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה [ע"א 594/66 אהרוני נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד כא (1) 160, 163 (1967); המר' (מחוזי י-ם) 688/66 119/53 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' קול העם בערבון מוגבל, פ"מ ח 396 (1953) בפס' 5 לפסק דינו של השופט ב. הלוי; אורי שנהר דיני לשון הרע 420 – 421 (1997); .

...

סוף דבר אני מחייבת את הפסיכיאטר לשלם לאברהם סך כולל של 110,000 ₪.

בנוסף, אני מורה לפסיכיאטר לשאת בעלות עריכת חוות הדעת מטעמו של אברהם- ד"ר עמיקם טל בהתאם לחשבונית שתוצג על ידי אברהם, בשכר טירחת בא כוחו של אברהם בסך של 23,400 ₪ (כולל מע"מ), ואגרת בית המשפט כפי ששולמה.

בהתאם לסמכות המוענקת לבית המשפט מכח סעיף 9(ב) לחוק, אני מורה לפסיכיאטר, לשלוח לכל אחד מהגורמים אליהם שלח מכתב בעניינו של אברהם, מכתב במסגרתו יבהיר כי אבחנתו של אברהם על ידו בטעות יסודה, וכי אברהם אינו סובל מ - IMPULSE CONTROL DISORDER.

במענה לכתב האישום טען המבקש כי החנה את המונית במקום מותר, ולכן גרירתה נעשתה שלא כדין; כי דיווח על כך למישטרה והזמין ניידת למקום; כי הותקף על ידי המתלונן באגרופים שגרמו לו לחבלות ולדימום, ורק בתגובה הדף את המתלונן; כי לא איים על המתלונן; כי לא הוציא סכין מהרכב; הודה כי חתך את הרתמות שקשרו את המונית, אלא שעשה זאת באמצעות שימוש באולר.

חניית וגרירת המונית – המשיבה נותרה בדעתה כי המונית חנתה שלא כדין בכך שחסמה את המעבר למעליות בחניון "כרם" בנתב"ג, זאת כעולה מדו"ח הפעולה של טולידו (ת/1) ומהודעתו של לידור (מש/2).

...

משהגיעה המשיבה למסקנה כי ממצאים שהתגלו במשפט מחלישים (כך סברה) את סיכויי ההרשעה, החליטה לחזור מכתב האישום, ועשתה זאת בתיאום עם המבקש ובהסכמתו (לפי סעיף 94(ב) לחסד"פ).

מכאן, לא רק שדינה של עתירת המבקש להידחות, אלא שכלל לא היה מקום להגישה מלכתחילה.

ראו ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 73, 106:‏‏ "...הליך פסיקתם של שיפוי ופיצוי אינו אלא ספיח למשפט הפלילי, הליך טפל להליך הפלילי העיקרי. שומה עלינו אפוא להיזהר שלא נהפוך זנב לראש, שלא ניגרר להליך ארוך ומורכב שנושאו הוא הפיצוי והשיפוי. חייבים אנו להזהיר עצמנו מפני הליך-של-מדרון, מדרון העשוי להפוך מדרון חלקלק. נהיה ערים וקשובים לכך שהליך השיפוי והפיצוי אסור לו שיהפוך לחזרה על משפט פלילי בהיפוך: שזו הפעם הנאשם שזוכה יהיה מאשים והמדינה תהא נאשמת." סוף דבר הבקשה נדחית על שני ראשיה, לאחר שמצאתי כי המשיבה פעלה באורח סביר וראוי עת הגישה את כתב האישום כנגד המבקש, ניהלה את ההליך בהגינות ובשקידה ראויים, וייתכן שאף פעלה בזהירות-יתר עת מצאה לחזור בה מכתב האישום, ולְמִצער מחלקו.

בתשובתה לכתב האישום הכחישה הנאשמת את המיוחס לה, והגם שהודתה במפגש בינה לבין המתלוננת במקום ובזמן הרלוואנטיים לכתב האישום בנוגע לעינייני חניה, הכחישה כי תקפה את המתלוננת או כי איימה עליה במעמד זה. בנוסף טענה הנאשמת כי גם בנה בן ה-3 ישב ברכבה אותה עת כאשר המתלוננת בעקבות כעסה על האופן בו חנתה, ניגשה אל רכבה של הנאשמת פתחה את דלת הרכב והחלה לגדף אותה ולקרוא לה בשמות גנאי (עמ' 3).

מהתעודה הרפואית מיום 21.3.19 עולה כי המתלוננת דיווחה על תקיפה של אשה, ואובחנו נפיחות ושטף דם באיזור לחי שמאל ומעל לשפה העליונה, כמו גם שריטות על יד ימין, וניתנו לה 7 ימי מחלה (ת/3).

בנוסף, המתלוננת מודה בפה מלא שבמהלך הארוע נהגה באלימות מילולית עת כינתה את הנאשמת "פרחה" ו"בת זונה" (עמ' 12, ש' 12, ש' 24, ש' 33-30; עמ' 13, ש' 1, ש' 8) ואף מצטטת במפורש כי בתגובה לאמירה של הנאשמת "מי את בכל שתגידי לנו" ענתה לה המתלוננת "את ילדה פרחה ואני אשה בת 41 ויודעת שלא חוקי להחנות ככה" (עמ' 12, ש' 29-25).

באופן דומה, הנאשמת אף ניסתה למזער מחלקה בארוע ולטעון כי היא לא התווכחה עם המתלוננת על החניה (עמ' 19, ש' 33-32; עמ' 20, ש' 1), לא ענתה לה כשזו כינתה אותה "פרחה", לא קיללה אותה, לא איימה עליה, לא הרימה כלל את הקול וכי המתלוננת היא שהרימה את הקול, צעקה והיתה נסערת, ופתחה את דלת הרכב בבריונות (עמ' 20, ש' 21-20, ש' 24-23, ש' 26, ש' 33-32; עמ' 21, ש' 2) והיא זו שאיימה עליה.

...

בסופו של דבר, לאחר שנכחה לראות שהמצב נרגע, עזבה חדוה את המקום (עמ' 7, ש' 32-31).

בנסיבות אלה, אני דוחה את גרסאותיהם של עדי ההגנה מכל וכל.

לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום, וכפועל יוצא מכך בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 29.7.18 בשעה שאינה ידועה למאשימה, התפרץ הנאשם לחנות בשם "בית הנרגילה" באלעד, אשר בבעלותו של מר בועז שמשון, בכך ששבר את ויטרינת החנות באמצעות קרש וניכנס פנימה בכוונה לבצע גניבה או פשע.

בנוסף, עומד ותלוי נגדו תיק מב"ד נוסף בגין עבירות איומים, היזק לרכוש ותקיפה סתם - בן זוג.

בתסקיר הששי שהוגש ביום 1.3.22, דווח על ידי גורמי הטיפול כי עם כניסתו של הנאשם הישתלב היטב ובאופן מהיר לסדר היום של הקהילה וניכר כי מיתקדם בטיפול.

...

בסופו של דבר השתלב הנאשם שוב באשפוזית ובהמשך בקהילה טיפולית סגורה "רטורנו". נערך מעקב אחר השתלבותו בקהילה זו ועלה כי הוא השתלב היטב ואף חודש הקשר עם אשתו וילדיו.

כך גם גילו הצעיר ונסיבות חייו והתרשמותי הישירה מהשינוי שעבר על הנאשם, הגעתי למסקנה כי על מנת שלא לסכל את מטרתו של התהליך המשמעותי אותו עובר הנאשם, נכון יהיה לאמץ את המלצת שירות המבחן במלואה.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: צו מבחן למשך שנה מהיום.

בעבר דווח על אלימות כלפיו מצד הוריו.

"התופעה של החזקת נשק שלא כדין על ידי אזרחים מהוה איום על שלום הציבור ועל הסדר הצבורי. היא התשתית ו"הגורם בלעדו איין" (causa sine qua non) למגוון רחב של עבירות, החל בעבירות איומים ושוד מזוין, המשך בעבירות גרימת חבלה חמורה וכלה בעבירות המתה.

בשנים האחרונות אף חלה עליה מתמדת במספר ארועי הירי המדווחים למישטרה (ראו למשל: דו"ח מבקר המדינה היתמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים 28 (2018)).

בת"פ (נצרת) 28899-10-20 מדינת ישראל נ' מוניר יוסף (24.02.22) הנאשם הורשע בבצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה; נשיאה והובלת נשק; וירי מנשק חם. נטען כי בעקבות דיווח שהיתקבל על ירי שבוצע לעבר בית, בו היה מעורב רכב מסוג מאזדה, כוחות מישטרה הוקפצו לאיזור.

בע"פ 1275/22 פלוני נ' מדינת ישראל (30.11.22) המערער הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; ותקיפה הגורמת חבלה ממשית.

על פי הנטען, לאחר ויכוח שהתנהל בין הנאשם למנהל בית ספר, הנאשם הגיע לבית הספר, ברכב, כשהוא נושא עמו נשק, יצא מהרכב, היתקדם מספר צעדים והחל לירות לכיוון רכבו של המנהל, אשר חנה בצמוד לקרוון.

...

בהתחשב, בחומרת מעשי העבירות של הנאשם בנסיבותיהם, במידת אשמו של הנאשם, בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנוהגת בעבירות הנשק, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשי הנאשם נע בין 6 ל- 9 שנות מאסר בפועל.

בסופו של דבר על העונש להלום את חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהם ואת מידת אשמו של הנאשם (ראה סעיף 40ב' בחוק העונשין).

הדברים הנכוחים הבאים, של כב' השופט שטיין, קולעים, בשינויים המתבקשים, לענייננו- "בפסיקתו מן הזמן האחרון, בית משפט זה קבע לא אחת כי את מבצעיהן של עבירות נשק יש להעניש בחומרה יתרה – שכן מדובר בעבירות שהיו למכת מדינה, ושאחריהן בא השימוש הקטלני בנשק אשר מותיר אחריו פצועים ומתים כמעט מדי יום. מדיניות זו חלה ביתר שאת כאשר מדובר במכירה, ברכישה, בנשיאה או בהובלה – שלא כדין – של נשק התקפי בדמות תת-מקלעים ורובים ובשימוש לא חוקי בנשק כאמור. בטיפולנו בעבירות מסוג זה ובמבצעיהן, להרתעת היחיד והרבים ולהרחקת עברייני הנשק מהחברה על ידי השמתם בין כותלי הכלא לתקופות ממושכות יש מעמד בכורה... בימים קשים אלה, השיקום שבראש מעייננו הוא שיקום המרחב הציבורי המדמם כתוצאה מעבירות נשק בלתי פוסקות והשימוש העברייני בנשק חם."- ע"פ 4077-22 פלוני נ' מדינת ישראל (28.07.22) בהתחשב בכל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 7 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.