<#3#>
הכרעת דין
כללי:
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה גורמת חבלה של ממש לבת זוג, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הדחה בחקירה ואיומים.
הלה ציין כי שניהם היו תחת השפעת אלכוהול וכן תיאר את מצבה של המתלוננת באותה עת כדלקמן: "היא היתה מפוחדת, בוכייה, נסערת". בחקירה הנגדית הדגיש כי לא יתכן כי הסמנים שהיו על פניה של המתלוננת נגרמו מהשוטרים שכן הלה הבחין בסמנים אלו מיד כשהגיע למקום.
בהודעה זו שהוגשה וסומנה ת/10, זו אינה זוכרת אם תקפה את השוטר, אם לאו, וזאת נוכח היותה תחת השפעת אלכוהול: " אני לא זוכרת שהרמתי יד על השוטר", "אני לא זוכרת את זה", "אני לא זוכרת שהייתי תחת השפעת אלכוהול", "נכון אני לא זוכרת שנתתי סטרה לשוטר", "אני לא זוכרת שזה קרה", "אני פשוט לא זוכרת ואני רוצה להאמין שלא עשיתי דבר כזה". בהודעה זו המתלוננת מציינת כי שתתה וודקה רדבול, אינה יודעת באיזו כמות אם כי טוענת שכנראה שתתה יותר מדי.
...
מישור שני, נוגע לעבירות האיומים וההדחה מצד של הנאשם שהושמעו באוזניהם ועל בסיסן מצאתי להרשיע הנאשם בעבירות הנ"ל.
עוד יוקדם ויוער כי לאחר ששמעתי את השוטרים שנכחו בזירה באופן בלתי אמצעי וחרף טענות ההגנה בדבר אלימות בלתי פרופורציונלית, מצאתי לרכוש לעדותם בבית המשפט אמון.
מעבר לכך ולגופם של דברים, לאחר שקראתי את חומר החקירה סבורני כי גם באופן מהותי המתלוננת והנאשם היו ידועים בציבור וניהלו מערכת זוגית,.
חיזוק למסקנה זו ניתן ללמוד גם מעדותה של המתלוננת בבית המשפט שם ציינה כי עודנה מצויה בזוגיות עם הנאשם באה לבקר אותו בבית הכלא, אוהבת אותו ומעוניינת לסייע לו. קשר זוגי זה נמשך למורת רוחם הבולטת של בני משפחתה.
סוף דבר, משמצאתי להעדיף את אמרותיה המפלילות של המתלוננת במשטרה ושמצאתי לרחוש אמון לעדויות השוטרים, בהצטרף לראיות חיזוק שונות ושמצאתי לדחות את גרסת ההגנה הנני להרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום.
