כמו כן שמע את הנאשם מדבר עם שמעון, המעסיק של המתלוננת ואומר לו: "מי אתה בכלל שתקנה מכונת כביסה" וכן: "אני קונס אותך ב-30,000, אני אתבע אותך במס הכנסה". בעקבות שיחה זו התפתח ויכוח בין הנאשם לבין רוזה והיא דרשה ממנו לעזוב את הדירה, שאם לא כן תזעיק את המישטרה.
לדבריו, במהלך השנים בהם חי לצד המתלוננת, הוא שילם עבורה תשלומי משכנתא וחובות שונים, וכשקיבלו החלטה למסד את יחסיהם, החליטה הבת לגרום לגירושו מהדירה.
בתחילה, "לפני שרבנו", נכנסה לחשבון המשכורת כולה, אך "אחרי הסיכסוך אני אמרתי לעבודה שלי להכניס 2,000, לאט לאט המשכורת לא נכנסה והיא משכה כסף ונכנסה למינוסים. בבנק חשבו שהמשכורת שלי נכנסת, נתנו לה הלוואות". לדברי הנאשם, הסיכסוך המדובר היתנהל במשך כשנתיים "בגלל המכתב הזה". במהלך השנתיים הללו הפחית באופן הדרגתי את הנתח ממשכורתו שנועד לסייע בכלכלת הבית, עד שבחודשים האחרונים לא הכניס מאום לחשבון הבנק (עמ' 111 ש' 24 – עמ' 112 ש' 4).
בשים לב לתעוד האובייקטיבי של השיחות בת/14, אינני סבור כי מעשיו של הנאשם הגיעו לכדי עבירה פלילית של הטרדה באמצעות מתקן בזק, ועל כן מן הראוי לזכות אותו גם מעבירה זו.
לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם במסגרת האישום הראשון בעבירה של היזק בזדון – עבירה על סעיף 452 לחוק העונשין ומרשיע אותו במסגרת האישום השני בעבירה של תקיפת בת זוג אשר גרמה לחבלה של ממש – עבירה על סעיף 382 (ג) לחוק העונשין.
...
אך על פי כן, לא שוכנעתי מעל לכל ספק סביר כי אכן מדובר היה בדברי איום.
בשים לב למסקנה זו, אין גם מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק.
בשים לב לתיעוד האובייקטיבי של השיחות בת/14, אינני סבור כי מעשיו של הנאשם הגיעו לכדי עבירה פלילית של הטרדה באמצעות מתקן בזק, ועל כן מן הראוי לזכות אותו גם מעבירה זו.
לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם במסגרת האישום הראשון בעבירה של היזק בזדון – עבירה על סעיף 452 לחוק העונשין ומרשיע אותו במסגרת האישום השני בעבירה של תקיפת בת זוג אשר גרמה לחבלה של ממש – עבירה על סעיף 382 (ג) לחוק העונשין.
