תקיפה הגורמת חבלה חמורה לבת זוג

סיכום ומסקנות לסיכום, הגעתי למסקנה כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב האישום, הן לגבי הארוע הראשון והן לגבי הארוע העקרי, מלבד כי נגרם שבר באחת מצלעותיה של המתלוננת; ומכאן שלא הוכחה גרימת חבלה חמורה, אלא הוכחה, במסגרת הארוע העקרי, רק עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, וזאת בנוסף לתקיפה במסגרת הארוע הראשון; והכול – בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב) לחוק, לנוכח העובדה כי מעשי התקיפה, הן בארוע הראשון והן בארוע העקרי, כוונו כלפי המתלוננת, אשר אין מחלוקת שהיתה בת זוגו של הנאשם, כאמור גם במענה של ב"כ הנאשם (בפיסקה 4 לעיל).

...

אלא שכפי שפירטתי לעיל, במקרה דנן הגעתי למסקנה כי ליבת עדות המתלוננת לגבי מעשי הנאשם המיוחסים לו בכתב האישום, בשני האירועים, היא מהימנה, בעוד שעדות הנאשם אינה מהימנה בעיניי, וכי המאשימה הוכיחה את המיוחס לנאשם בכתב האישום מעבר לספק סביר, מלבד גרימת חבלה לאחת מצלעותיה שלגביה נותר ספק סביר.

סיכום ומסקנות לסיכום, הגעתי למסקנה כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב האישום, הן לגבי האירוע הראשון והן לגבי האירוע העיקרי, מלבד כי נגרם שבר באחת מצלעותיה של המתלוננת; ומכאן שלא הוכחה גרימת חבלה חמורה, אלא הוכחה, במסגרת האירוע העיקרי, רק עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, וזאת בנוסף לתקיפה במסגרת האירוע הראשון; והכול – בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב) לחוק, לנוכח העובדה כי מעשי התקיפה, הן באירוע הראשון והן באירוע העיקרי, כוונו כלפי המתלוננת, אשר אין מחלוקת שהיתה בת זוגו של הנאשם, כאמור גם במענה של ב"כ הנאשם (בפסקה 4 לעיל).

סוף דבר סוף דבר, בגין האירוע העיקרי הנאשם יזוכה, מחמת הספק, מהעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, אשר יוחסה לו בכתב האישום, וחלף זאת אני מרשיע אותו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 382(ב) לחוק, וזאת בנוסף להרשעתו בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב) לחוק, כמיוחס לו בכתב האישום, בגין האירוע הראשון.

במעשים המתוארים, כך כתב האישום, פצע הנאשם וגרם חבלה חמורה למתלוננת, בת זוגו, באמצעות סכין, בכוונה להטיל בה נכות או מום או בכוונה לגרום לה חבלות חמורות.

תקיפה אכזרית זו, כפי שבוצעה על ידי הנאשם, מלמדת על כוונתו, כוונה שללא ספק עולה כדי "כוונה מחמירה", כנדרש בעבירה זו. ודוק: עצם נטילת הסכין על ידי הנאשם לידיו כדי לחבול במתלוננת, ובפרט בפלג גופה העליון, מקימה, ולו באופן ראשוני, חזקה בדבר כוונתו המיוחדת לגרום למתלוננת חבלה חמורה.

...

לגבי המתורגמן, לאחר שהבנתי שהחשוד מתקשר איתנו, מבין אותנו, מדבר לענין, באותם רגעים לא מצאנו לנכון לזמן מתורגמן.

סיכומו של דבר, גם אם אירעו כשלים בתשאולו של הנאשם בזירה, הדבר לא עלה כדי מחדל חקירתי שפגע בזכותו להליך הוגן.

סוף דבר לאור כול האמור, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) ו-(2) בנסיבות סעיף 329(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

[כך, למשל, ברע"פ 8833/15 אבו רומי נ' מדינת ישראל (23.12.15) גזר בית משפט קמא על מבקש שהורשע על פי הודאתו באיומים ובתקיפת בת זוגו, ב-4 הזדמנויות שונות, וגרם לה חבלות, עונש מאסר על תנאי לצד התחייבות כספית להמנע מעבירה.

לעומת זאת, לחריגה ממיתחם העונש ההולם מטעמי שקום והטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות, מקום שברגיל ראוי היה להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, ראה והשווה עפ"ג (מחוזי מרכז) 41160-08-14 מדינת ישראל נ' א' פ' (24.2.15), שם דובר במשיב, בעל עבר פלילי מכביד, בין היתר בעבירות אלימות כלפי בת זוג, וכן עבירת הריגה, אשר הודה בגרימת חבלה חמורה לבת זוגו ובהיזק לרכוש במזיד, בכך שסטר לה בחוזקה בפניה וכתוצאה מהדחיפה נגרם לה שבר באף, זב דם מאפה ונגרמה לה המאטומה סביב העין.

...

נוכח נסיבות ביצוע העבירות כמפורט לעיל, ולאור מדיניות הענישה, אני קובע מתחם עונש הולם כולל הנע בין 8 ל-20 חודשי מאסר לצד רכיבי ענישה נלווים.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות.

בית המשפט גזר על המשיב ארבע שנות מאסר, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננת בסך 30,000 ₪, בציינו: "המתלוננת וילדיה זכאים לחיים שלווים ותוצאה זו תושג רק בהשתת מאסר משמעותי. במקרים אלה יש בענישה הולמת חשיבות רבה הן לשם הרתעת העבריינים הפוטנציאליים והן להעלאת המודעות בקרב הנשים שחיות בצל הסכנה היומיומית האורבת להן ממש בביתם, כי זכאיות הן לחיים שלווים ופנייתן לרשויות לא מביאה עימה תוצאות". בע"פ 9469/03 מ.י. נ' אלי אזולאי (פורסם בנבו) הורשע המשיב, שהיה ללא עבר פלילי, באיומים וגרימת חבלה חמורה לבת-זוגו, עת תקף אותה ובעט בפניה בעיטות אכזריות אשר שברו את ליסתה ושיניים אחדות בפיה, וכן גרמו נזק לארובת עינה.

...

מסקנה נידרשת מכאן היא, כי העובדה שנאשם הוא אדם נורמטיבי לכאורה בחיי היום-יום, אין בה בהכרח כדי ללמד על התנהגותו בביתו.

לאחר ששקלתי טיעוני באי-כוח הצדדים החלטתי לכבד את הסדר הטיעון ברף העליון שלו, ואני מטילה על הנאשם את העונשים כדלקמן: 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו בתאריך 21.4.10.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות חמורות והוא אושפז בבית חולים.

ת"פ (מחוזי מרכז) 15434-01-21 מדינת ישראל נ' פבלוב (04.09.2023) – הנאשם הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בכך שעל רקע סיכסוך בדרך בין בת זוגו של הנאשם לבין המתלונן, הגיע הנאשם לרכבו של המתלונן מצויד בפטיש שניצלים מיציקת פלדה, פתח את דלת הנהג ברכבו של המתלונן והחל לצעוק ולקלל אותו.

...

נטען כי נכון היה להיעתר לבקשת ההגנה ולהורות על עריכת תסקירים משלימים, שכן ככל שהייתה ניתנת לנאשם הזדמנות נוספת, ניתן להניח כי היה מצליח להשתלב בהליך שיקומי.

בבואי לבחון את עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, כמו גם את נסיבות המקרה, הגעתי למסקנה כי מדובר בפגיעה בעוצמה בינונית-גבוהה, זאת על בסיס הנתונים הבאים: (א) היותו של האירוע ספונטני – הפסיקה הכירה בהבחנה מסוימת בין אירועים עברייניים מתוכננים לבין כאלה שהתרחשו באופן ספונטני.

סוף דבר על יסוד כלל הנתונים שפורטו, ראיתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו – 24.9.21 עד 27.9.21.