תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש

בגין המעשים המתוארים יוחסו למערער כאמור ביצוע העבירות: תקיפת קטין על ידי אחראי, תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות תוך גרימת חבלה של ממש, איומים והיזק לרכוש במזיד.

...

רושם זה הביא את שירות המבחן, בתסקירו מיום 07/05/18, למסקנה לפיה קיים סיכוי ממשי להישנות עבירות מן הסוג האמור בעתיד.

לאור האמור, בהעדר המלצה טיפולית, ובהעדר סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, סבורני כי העונש שנגזר על המערער על ידי בית משפט קמא הינו עונש מתון ומאוזן שהולם את מעשיו של המערער.

סיכומו של דבר, וככל שתישמע דעתי, אציע לחבריי להרכב לדחות את הערעור ולהותיר את גזר דינו של בית משפט קמא בעינו.

ב"כ המאשימה הגיש את גיליון הרשעותיו של הנאשם – לחובתו הרשעה קודמת בעבירות תקיפה סתם בנסיבות מחמירות - בן זוג, תקיפה גורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות - בן זוג והיזק לרכוש במזיד (עת/1), וגזר דין מיום 13.7.16 בו נדון הנאשם למאסר על תנאי בן שישה חודשים, בר הפעלה בעניינינו, בגין עבירות אלימות שבוצעו כלפי אותה המתלוננת (עת/2).

...

לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, ותוך שנתתי דעתי לשילוב המַצְמית שבין חדירת הנאשם מהרחוב דרך המרפסת אל בין כותלי בית הוריה של המתלוננת, לשם הגיעה עם ילדיה בעקבות ויכוח עם הנאשם, לבין תקיפת המתלוננת בתוככי הבית, כשהיא חסרת אונים מול אִמהּ וילדיה הפעוטים שנאלצים לחזות באירוע (חלק מהאיומים בוצע כשהילדים הוחזקו בידיו של אביהם – הנאשם), מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר בפועל.

תוצאה אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשים מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת 6 חודשים מאסר מותנה (ת"פ 52904-06-14, גזר דין מיום 13.7.16), זאת במצטבר.

כללי הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בתקיפה בנסיבות מחמירות על ידי שניים או יותר אשר גרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 382(א) בצרוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובפרט להליך השיקומי שבו נטל הנאשם חלק אשר פותח פתח מסוים לתקווה, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, קרי, לגזור עליו עונש מאסר בן 6 חודשים שלצדו מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לנפגע העבירה.

בהתחשב בחומרה היתרה שיש בעבירה ומשיקולי הלימה והרתעת הרבים, החלטתי שהנאשם יישא את מאסרו בין כותלי הכלא ולא בעבודות שירות.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה – סוגם, מידתם, והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן שישה חודשים בניכוי ימי מעצרו.

המאשימה טענה כי כל אחד מהמעשים אשר יוחסו לנאשמות בכתב האישום היוו עבירות תקיפה סתם, כאשר בחלקם היתקיימה נסיבה מחמירה של גרימת חבלה של ממש.

...

מכל המקובץ, מצאתי למקם את עונש המאסר בפועל, שיש להשית על הנאשמת 2, קרוב לרף העליון של השליש התחתון של מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינה.

פיצוי כספי לנפגעי העבירות לצד רכיבי המאסר בפועל והמאסר המותנה, סבורני כי יש הצדקה להטיל על הנאשמות תשלום פיצוי כספי עבור נפגעי העבירות באמצעות הוריהם.

לפיכך נחה דעתי כי הטלת פיצוי כספי משמעותי שאותו יוכלו ההורים להפנות לשיקום מצבם של הפעוטות, יהיה בו גם משום העברת מסר של הכרה בפגיעה בהם ובסבלם.

8) ע"פ (מחוזי-ב"ש) 2455-09-11 פלוראה נ' מדינת ישראל (7.12.11) (להלן: פס"ד פלוראה) – היתקבל עירעורו של מי שהורשע בתקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, איומים ותקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות ובוטלה הרשעתו.

...

משכך אתייחס במאוחד לאמות המידה ואבני הבוחן בהן התחשבתי בקביעת מתחמי העונש ההולמים בהתאם לסעיף 40ג(א) ל-חוק העונשין: מקובלת עליי טענת ב"כ המאשימה כי במעשיו בשני האירועים פגע הנאשם בערכים המוגנים של שמירה על שלמות הגוף, הכבוד, הביטחון האישי, שלוות הנפש ושלמות התא המשפחתי.

בהקשר זה מקובלת עליי גם טענת ב"כ המאשימה, כי בהינתן התקיפה הקודמת, גם לא מדובר באירוע חד פעמי.

אמנם קיימים מקרים בהם בתי המשפט הורו על ביטול הרשעה מבלי שהוכחה פגיעה קונקרטית בתעסוקה – אולם מקרים אלו נדירים ונפסק לא אחת, כי הם מתאימים לאותם מקרים בהם סוג העבירה לא מחייב הותרת ההרשעה על כנה וכאשר הליך הטיפול והשיקום היה משמעותי מזה שלפניי, ונקבע כי במקרים אלו ניתן היה להיעזר ב-"מקבילית הכוחות". כך קבע כב' הש' דנינו ב-עפ"ג (ב"ש) 66903-07-20 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (30.12.20) "ככל שמעשה העבירה חמור יותר, נדרש הנאשם להוכיח פגיעה קונקרטית ולא יהא די בתרחיש תאורטי או אף בהוכחת מידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי". כך קבע גם כב' הש' ברסלר גונן ב- עפ"ג (ב"ש) 27326-12-21 קיזר נ' מדינת ישראל (9.3.22) "ככל שעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים גבוהה, כך יידרשו נימוקים אישיים משמעותיים ביותר ומטבע הדברים יקשה על ההגנה להוכיח כי הפגיעה הנובעת מההרשעה אינה מדתית". יישום ההלכות בתיק שלפני מוביל למסקנה, כי בהינתן עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים וחומרת מעשיו – יש צורך בהוכחת פגיעה קונקרטית משמעותית.

אולם, בהינתן הירתמות הנאשם להליך הטיפול, המוטיבציה שהביע, הטיפול שעבר, כמו גם נסיבותיו האישיות המורכבות, הצורך לעודד את הנאשם להמשיך בהליך הטיפול והתרשמות שירות המבחן, כי המשך הטיפול יוביל להפחתת הסיכון להישנות עבירות מצידו – כל אלו מובילים למסקנה כי יש לקבל עתירת המאשימה ולהורות על השתת מאסר ברף התחתון של כל אחד מהמתחמים שקבעתי ולהורות על חפיפה מלאה של העונשים.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, משלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשיןמיום 10.7.2012 – אך מצאתי כי יש למקם את הנאשם ברף התחתון של כל אחד מהמתחמים שקבעתי ולחפוף באופן מלא את העונשים – אני רואה לנכון לגזור על הנאשם עונש כולל לשני האירועים, תוך שמירה על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת.