תקיפה במקום העבודה בין שני עובדים

קביעת קיומו של ארוע חריג על בסיס עובדתי ומשפטי שונה מקריטריונים רפואיים לקביעת קשר סיבתי רפואי בין הארוע בעבודה לבין הליקוי ולפיכך, אין סתירה בין שתי הקביעות.

מרבה להיזכר בתקיפה במקום העבודה.

מקובלת עליי היתנגדות התובע לס"ק א' משעה שאין אזכור לכך במסמכים הרפואיים באשר לס"ק ב' משעה שהתובעת עזבה את העבודה וכתוצאה מכך פוטרה אין רלוואנטיות לשאלה האם היא פוטרה או התפטרה והחשיבות היא לעצם ההתרחקות היזומה ממקום העבודה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני מתירה את השאלה.

התנגדות הנתבע מקובלת עליי.

מקובלת עליי התנגדות התובע לס"ק א' משעה שאין אזכור לכך במסמכים הרפואיים באשר לס"ק ב' משעה שהתובעת עזבה את העבודה וכתוצאה מכך פוטרה אין רלוונטיות לשאלה האם היא פוטרה או התפטרה והחשיבות היא לעצם ההתרחקות היזומה ממקום העבודה.

בהתאם, הואשמה הנאשמת בתקיפה הגורמת חבלה של ממש- בן זוג, לפי סע' 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, וכן בתקיפה סתם- קטין ע"י אחראי, לפי סע' 382(ב) לחוק הנ"ל. במענה לכתב האישום (פ' 24.11.20), אישרה הנאשמת את דבר קיומו של סיכסוך בין השניים באשר לרכב.

ראיות המאשימה נסמכות בעיקרן על עדויות המתלונן וביתו; הקלטת שיחת טלפון בין השניים למוקד 100 בעת הארוע (ת/1 והתמלילים ת/1א, ת/1ב); עדות שוטר ודו"ח פעולה שערך עם הגיעו למקום (ת/2), אשר שמע את גרסת המתלונן והבחין בסימני שריטות על חזהו; וכן תעוד צלומי, מזכרים, הודעות ועוד, לרבות עימות, אשר הוגשו בהסכמה (ת/3 ועד ת/11).

ביום הארוע הגיע המתלונן עם רכב העבודה (להלן: "הג'יפ") ולקח כאמור את ביתו, בעת שהנאשמת במקום עבודתה.

מצאתי לדחות את טענות ההגנה לפיהן המתלונן הוא "אדם אלים", למצער במידה שיש בה לבדה כדי ללמד על העידר מהימנותו בכל הנוגע למחלוקת שלפניי.

...

עוד אני מקבל כמהימנה את עדותה לפיה היא ביקשה להוציא את הסלקל בעודה במצוקה וכי הסלקל הושלך על ידה בתגובה לאחיזת המתלונן בזרועה.

אני מקבל כמהימנה את עדות הנאשמת לפיה היא פעלה בנסיבות כהגנה עצמית כלפי המתלונן.

סיכום סופם של דברים הוא, כי לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, נותר בליבי ספק בדבר אשמת הנאשמת.

ביום 3.8.2016 פנה אחסאן לאיציק וכן למר יוסי אדלשטיין, ראש מינהל אכיפה וזרים ברשות (להלן- יוסי) במכתב שכותרתו "תחקיר ארוע אלימות מסורבי כניסה גיאורגים בחצר מתקן יהלו"ם". בתחילת המכתב ציין אחסאן כי "קיים דוח ארוע של כל אחד מהמשתתפים והתחקיר הסתמך על דוחות אלו וכן על שיחות עם חלק מהמשתתפים וצפייה במצלמות המתקן". תחת "סיכום הארוע" ציין אחסאן כי "....לא היה שימוש בכוח סביר אלא תקיפת הנתין מצד העובד לאיום מצד השני...מבדיקת דוחות הארוע אל מול סרט המצלמה עולה כי הדוחות סותרים ונראה כי נעשה תאום בין גרסאות חלק מהמשתתפים בארוע. הח"מ קיבל דיווח לקוי בטלפון שבדיעבד נודע כי היה רחוק מהמציאות בשטח..." (אח/6; ת/סע' 11).

אשר לארוע מיום 31.7.2016 ולטענה כי התחקיר נערך על ידי אחסאן מבלי לקבל את תגובתה: (1) ודוק, במכתב הנציבות מיום 5.9.2019 נכתב, בין היתר כי "ביום 31.7.2016 היתרחש ארוע אלים במיתקן מסורבים בנתב"ג. ארוע זה התפתח לתגרה בין מספר עובדים במיתקן ובין שני נתינים זרים שיועדו להרחקה". (2) התובעת טענה בדיון קדם משפט כי "...אח"כ כששמעתי צעקות לקראת סוף האירוע וזיהיתי במצלמות היתקהלות ירדתי למטה, ופעלתי בהתאם לנהלים הפעלתי כוחות..." (ע' 4 ש' 5-6).

עם זאת לצורך החלת ההגנות המוענקות בחוק הגנה על עובדים על העובד התובע לעמוד בשלושת התנאים המצטברים הנקובים בסעיף 4 לחוק: התנאי הראשון נוגע לסוג התלונה, כאשר נידרש כי התלונה התייחסה להפרת חיקוק במקום העבודה, או להפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק, ובגוף צבורי (כהגדרתו בתוספת לחוק, לרבות רשויות מקומיות) - גם אם התלונה הוגשה בקשר לפגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין; התנאי השני מחייב כי התלונה "הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב" (סעיף 4(1) לחוק; וראו גם את סעיף 3(ג) בקשר לדרישת תום הלב); והתנאי השלישי מחייב כי התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבלה או המוסמכת לבדוק או לחקור בעיניין מושא התלונה.

...

שנית, בהתייחס לסוג התלונה, ספק בעינינו אם זו עולה בקנה אחד עם עקרונות החוק, שכן זו אינה מתייחסת להפרת חיקוק בקשר לעבודת התובעת; ולא מצאנו כי תכלית החוק מתקיימת במקרה דנא (ע"ע (ארצי) 61646-10-10 בן שמעון- מדינת ישראל (מיום 11.3.2013; עניין תובל).

נוכח כללם של דברים, התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית בעיקרה, למעט קביעתנו בסעיף 80 לעיל, כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 30,000 ₪, כמו גם קביעתנו בסעיף 81 לעיל, כי על נציבות שירות המדינה לעדכן במחשב את דבר ביטול הנזיפה כפי שנקבע על ידי רשות האוכלוסין כבר ביום 27.1.2021.

" לעו"ס התובעת מסרה ביום 26.1.2020 את התאור הבא: "לדבריה פוטרה עקב תקרית במקום העבודה לאחר שעובד תקף אותה בזמן שניקתה את השירותים. לדבריה הוא ניכנס, סגר דלת והצמיד אותה לקיר. צעקה ואף אחד לא בא. התלוננה בפני מעסיקיה אך אף אחד לא עזר. הגישה תלונה במשטרת ראשון ב 2/1 באותו יום שהארוע קרה." על פי המתואר בכתב התביעה, כאשר התובעת סיפרה למעסיקה על הארוע בקוגנטה, היא אוימה שאם לא תגיע לעבודה בשבוע הקרוב, היא תאלץ לשלם על כך קנס.

להבנתנו, ההכרעה העובדתית בעיניין זה אינה מהותית, שכן אין חולק כי ארוע זה היה רק רקע או "טריגר" (מניע) להתנהלות הצדדים, אשר בסיומה הסתיימו יחסי העבודה בין התובעת ובין קליניקס.

רק לשם השלמת הדיון בשאלה אם אכן היתה תקיפה ומה אופייה, יש לציין כי למרות שסוגיית התקיפה הובאה בפני משטרת ישראל וגם המוסד לביטוח לאומי, לא הוצגו החלטות של שתי רשויות אלה, שיכלו לתמוך בטענות התובעת.

...

על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

בנסיבות אלה, נדחית התביעה ברכיב זה (לסכום הנמוך מהסכום שהופקד בפועל).

לסיכום כל האמור לעיל – עיקר התביעה נדחית והתובעת זכאית להפרשים בסך 182 ₪ בגין דמי גמולים לקרן השתלמות, שעל הנתבעת מס' 1 לשלם לידיה.

בדיקות שתן שנערכו בשירות המבחן העידו על הפסקת השמוש בסם, ושרות המבחן לא מצא צורך בהתערבות בתחום זה. הנאשם הורשע 3 פעמים בעבירות סמים ומכירת משקה משכר לקטינים בין השנים 2005-2008.

בטיעוניו לעונש הפנה הסנגור להסכמת הצדדים באשר לעובדות שאינן שנויות במחלוקת, לפיהן הנאשם הותקף במקום עבודתו באותו יום על ידי אדם אחר, נגרמו לו שריטות והוא התלונן במישטרה, וכן הותקף במקום עבודתו במועד מוקדם יותר.

על אף שהמתלונן היה שתוי, הוא התכוון לרכוש משקה אלכוהולי נוסף, והנאשם הודיע שלא יסכים למכור לו. המתלונן הגיע לחנות יחד עם אדם נוסף, כך שבמקרה של עימות הנאשם הוא יחיד העומד מול שניים.

...

בהתייחס לתסקיר טען ב"כ המאשימה כי בסופו של דבר, הנאשם לא עבר הליך שיקום משמעותי במיוחד, וגם אם הוא עצמו הביע רצון בטיפול והשתלב בטיפול, הוא אינו עומד היום במקום שונה משמעותית מבעבר.

לנוכח האמור אני קובעת לעבירות בהן הורשע הנאשם, בנסיבות בהן נעשו, מתחם ענישה הנע בין 9 חודשים, אשר יכול שירוצו בעבודות שירות במקרים המתאימים, לבין 24 חודשים.

לנוכח כל האמור אני סבורה שיש לגזור את דינו של הנאשם בתחתית המתחם.

לנוכח כל האמור אני מטילה על הנאשם עונש כמפורט להלן: מאסר בפועל למשך 9 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות.