תקופת המתנה לקצבת זקנה לעקרת בית

באשר לתושבים אלה, נקבעה בהסכם תקופת המתנה של 24 חודשים ממועד קבלת מעמד התושבות עד לזכאות לקבלת הגימלה.

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), עקרת בית עולה שבן זוגה זכאי לגימלת זקנה מיוחדת עם תוספת תלויים בעדה, הבחירה בידה לקבל גמלת זקנה מיוחדת או שבן זוגה יקבל תוספת תלויים בעדה".

...

למסקנה זו הגענו במיוחד לאור לשונם של ההסכמים והחלופות השונות המופיעות בהם, כאשר ניכר הבדל במהות התנאים לפי ההסכמים.

אנו סבורים כי השאלה האם קיים שוני רלוונטי בין שני סוגי התושבים האמורים לנוכח תכליתם של ההסכמים להקנות זכאות לגמלת זקנה מיוחדת, ראוי שתיבחן לעומקה על ידי הגורמים המוסמכים.

סוף דבר – בהסכמת באי כוח הצדדים, הערעור בעב"ל 20522-02-12 נדחה והערעור בעב"ל 51145-12-12 מתקבל.

במכתב נילווה שצורף להודעה מיום 19.5.11 הבהיר פקיד התביעות למשיבה כי "לפי תאריך הלידה (15.3.48) תאריך הפרישה הנו 1.3.10. תאריך תחולת הנכות הנו לאחר תאריך זה ולכן אינך זכאית לקיצבת זקנה משום שלא צברת תקופת אכשרה". במכתב נוסף מיום 26.5.11 הבהיר כי "תאריך תחולת הנכות הנה 11.12.09 אך בנכות כללית קיימים 90 ימי המתנה ולכן תאריך הזכאות לקיצבה הנו 11.3.10. היות ותאריך הזכאות לנכות כללית הנו לאחר תאריך הפרישה, אין זכאות לקיצבת נכות כללית וממילא אין זכאות לקיצבת זקנה בשל חוסר תקופת אכשרה". ביום 18.2.14 הגישה המשיבה, באמצעות בא כוחה, את תביעתה לבית הדין האיזורי.

דברי ההסבר לסעיף 245(ג) מפרטים כי "מוצע לקבוע בסעיף זה כי הזכאות לקיצבת זקנה מגיל 60 (הגיל המותנה באותה עת - ס.ד.מ) תחול על מי שצברה תקופת אכשרה כ"עובדת מבוטחת". עוד מוצע לקבוע כי כלל זה יחול על מי שקבלה קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק, במשך 12 חודשים רצופים לפחות, בתכוף לפני שמלאו לה 60 שנים, בהתאם לקבוע כיום בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח ברשות לעת זקנה ושאירים), התשי"ד - 1954" (דברי ההסבר להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 6) (ביטוח עקרת בית לעת זקנה), התשנ"ו - 1995, ה"ח 2433 התשנ"ו 126 (23.10.95)). המטרה לפיכך הייתה לערוך הבחנה בין זכויותיה של "עובדת מבוטחת" לבין זכויותיה של "עקרת הבית", שעד לאותו מועד יכולה הייתה להגיש בקשה לבטחה בביטוח זקנה רק כ"ביטוח רשות".

...

בנסיבות העניין, אין לזקוף לחובת המשיבה את אי העלאת הנימוקים העובדתיים ומשפטיים לקיומו של "טעם מיוחד", ככל שקיימים כאלה, מאחר שההלכה במועד הגשת התובענה ועד לאחר מועד הגשת כתבי הטענות בערעור לא אפשרה הארכת מועד בשל "טעם מיוחד", ואני סבור כי יש לאפשר לה לעשות כן עתה בעקבות פסק הדין בעניין מאלו העומד במוקד חוות דעת של חברתי.

כמותו אף אני מסכים לפירוש המוצע על ידי חברתי, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, להוראות סעיף 246(ב)(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 - פירוש העולה בקנה אחד עם תכלית החוק כמוסבר בהרחבה בחוות דעתה של חברתי, ואף אני סבור שאין מקום לקבוע בשלב זה כי קיים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת התובענה וכי לכל היותר - נוכח שינוי ההלכה - יש לאפשר למשיבה להגיש בקשה להארכת המועד להגשת התובענה.

בנסיבות הענין, ולנוכח שינוי ההלכה בפס"ד מאלו, בענין הארכת מועד "מטעמים מיוחדים", נכון יהיה לאפשר למשיבה להגיש, על פי שקול דעתה, בקשה שכזו לבית הדין האזורי שידון ויכריע בה. סוף דבר על דעת כל חברי המותב, מתקבלת פרשנות המשיבה לסעיף 246(ב)(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, כפי שאומצה גם על ידי בית הדין האזורי.

כן נטען, כי הפירוש המתנה זכאות בתושבות פוגע בזכות לקצבה, שהיא זכות קניינית, במידה העולה על הנידרש.

לעניין הזכאים לקצבה על-פי סעיפים אלה נכתבו בדברי ההסבר להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מספר 6) (ביטוח עקרת בית לעת זקנה), תשנ"ו1995-, הדברים הבאים: פרק י"א שבחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995-.

ואכן, להערכת המוסד, כפי שהובאה בתגובתו, נמצאים בארצות שונות כ100,000- ישראלים לשעבר, אשר צברו תקופת אכשרה המזכה בקצבת זיקנה, ואינם זכאים לקצבה על-פי תנאי הזכאות הקבועים בחוק כיום.

...

מסקנה זו נלמדה מלשונו המפורשת של סעיף 240(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995- (להלן: החוק), ומשיטת הביטוח הלאומי בישראל, המושתתת על סיוע הדדי בין המבוטחים, בתנאים ולמטרות שקבעה הכנסת בחוק.

בית הדין הארצי שב וציטט את עניין אלימדזנוב, וקבע כי "הסכם 1988 לא החליף את הסכם 1980 "אלא הסכם קודם משנת 1978 בלבד". עוד נקבע, כך: "כי נוכח הסכמת הצדדים, ערעור המוסד לביטוח לאומי מתקבל, כך שזכאותה של המשיבה לקיצבת זקנה היא בהתאם להוראות הסכם 1980 ולא בהתאם להוראות הסכם 1988, וכפועל יוצא מכך היה עליה לעמוד בתנאי של תקופת המתנה בת 24 חודשים ממועד קבלת התושבות ועד לזכאות לגימלה". קביעה דומה, שבה חזר בית הדין הארצי על הילכת אלימדזנוב, נעשתה על ידי בית הדין הארצי גם בעיניין דוברובולסקה[footnoteRef:3].

נזכיר, כי גם חוק הביטוח הלאומי, בפני עצמו, מחייב צבירת תקופת אכשרה של 144 חודשים (מלבד פטורים מפורשים הקיימים בחוק, כגון לעקרת בית) על מנת לקבל קצבת אזרח ותיק.

...

ראו בעניין זה קביעתו של בית הדין האזורי בירושלים בעניין עליאן: "... [ש]הוראות סעיף 2א לחוק אינן מאפשרות הפעלת שיקול דעת כאמור. הוראת סעיף 2א לחוק שוללת ההכרה בתושבות במקרים המתוארים שם, גם אם לפי מבחני הפסיקה לבחינת מרכז חיים, ניתן היה להגיע למסקנה של קיום תושבות"[footnoteRef:14].

עם זאת, מטעמי הרמוניה חקיקתית, ואף לאור העמדה המוצהרת – הן של המחוקק והן של בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, אנו סבורים כי יש לפרש את הוראות הסכם 1980 ברוחו של חוק הביטוח הלאומי.

] לסיכום – תביעתה של התובעת להענקת קצבת זקנה מיוחדת, על בסיס הטענה כי יש לראותה כתושבת ישראל החל מעת הגעתה לישראל, דינה להידחות.

במרפאה יש חדר רופא, חדר המתנה, מטבח וחדר שרותים.

מאחר שאין חולק כי בתובעת לא מתקיים אחד התנאים שבסעיף 246(ב) לחוק בדבר פטור מתקופת אכשרה, אין חולק כי היא לא קיבלה קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק, ואין חולק כי בתקופות שהיא לא עבדה (כשכירה או כעצמאית) היא היתה בגדר "עקרת בית", הרי שלשם זכאות לקיצבת זקנה-בתקופה שמאז הגיע התובעת לגיל 60 ועד הגיעהּ לגיל 67 (1/4/11)-היה עליה ליצבור תקופת אכשרה כ"עובדת מבוטחת" (שכירה או עצמאית), לפי סעיף 246(א) לחוק.

...

בענין זה נזכיר כי במכתב הדחיה, נכתב על ידי הנתבע כי התביעה נדחית בשל אי-צבירת תקופת אכשרה לפי סעיף 246(א) לחוק.

לסיכום 35.

בשל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה.