תצהיר עדות ראשית בתאונת דרכים: שאלת האחריות

הצדדים חלוקים בשאלה האם הוכח כי התובע נפגע בתאונת דרכים כפי גירסתו – ירידה מטרקטור במהלך עבודתו - וכן חלוקים בשאלת הנזק לו זכאי התובע, ככל שתוכח תאונת הדרכים.

שאלת החבות הנתבעת, מבטחת הטרקטור שבו נהג התובע, חולקת על נסיבות הארוע כפי שתיאר התובע.

לא זו בלבד שעדויותיהם היו מהימנות, אלא שעדויותיהם תיאמו את גירסתו של התובע גם בפרטים שלא נמצא זכרם בתצהירי עדות ראשית.

...

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, התרשמתי באופן בלתי-אמצעי מהעדויות ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

שוכנעתי, מעבר למאזן ההסתברויות, כי יש לאמץ את גרסתו של התובע באשר לנסיבות הפגיעה.

לא זו אף זו, מסקנה זהה יש להסיק מבחינת התיעוד הרפואי שהונח לפניי.

תחילה חלקו הנתבעות על הטענה כי עסקינן בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אולם בשלב מוקדם של ההליך הודיעו כי הן מכירות בחבותן ובכיסוי הבטוחי של הנתבעת 2.

משהוסרה שאלת החבות ויתר התובע על שני התצהירים הנוספים ונותר תצהיר עדות ראשית מטעמו בלבד (ת/1).

...

בעניין זה אני סבורה כי הצדק עם הנתבעות.

הנתבעות העלו טענה כי האירוע אינו בבחינת תאונת דרכים, אולם בשלב מוקדם של ההליך, עוד בטרם הוגשו תחשיבי נזק, חזרו בהן מטענה זו. לפיכך, אינני מוצאת לנכון להיעתר לבקשת התובע.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד התובע בשיעור של 13% בתוספת מס ערך מוסף ₪ ובסה"כ סכום של 11,101 ₪.

אציין כי התביעה של התובע הוגשה בעילות חילופיות: בעילה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), כנגד הנתבעת מס' 5 – מבטחת הרכב מסוג משאית מנוף, כנגד הנתבע מס' 4 – הנהג ומפעיל המנוף וכנגד הנתבעת מס' 6 – קרנית, לאור טענת הנתבעת 5 להיעדר רישיון נהיגה מתאים למפעיל המנוף; לחילופין ככל שייקבע כי הארוע הנ"ל אינו בגדר "תאונת דרכים", בעילה לפי פקודת הנזיקין, כנגד מעבידו של התובע – הנתבע מס' 1, המבטחת הראל – נתבעת מס' 2, הקבלן הראשי באתר והבעלים של המנוף – נתבע מס' 3, וכנגד הנתבע מס' 4 – הנהג ומפעיל המנוף וזאת בגין רשלנותם והפר חובות חקוקות בארוע הנ"ל. בכל הקשור לעילה לפי חוק הפלת"ד, הגישה קרנית הודעה לצדדים שלישיים כנגד הבעלים ומתיר השמוש ברכב עם המנוף והנהג המפעיל המנוף, לשיפוי או הישתתפות בגין כל סכום שתחויב לשלם לתובע, בעקבות התאונה.

אציין כי מאחר וכתב התביעה כלל עילות תביעה חלופיות כאמור, הדיון בתיק פוצל ותחילה הוריתי כי תדון שאלת סיווג הארוע, דהיינו, האם מדובר בתאונת דרכים עליה חל חוק הפלת"ד ואם ישנה עילה לחייב את קרנית לפצות את התובע ככל שייקבע כי מדובר בתאונת דרכים, כאשר השאלה אם קיימת אחריות נזיקית תדון ככל וייקבע שאין מדובר בתאונת דרכים.

ברי כי קבלת הבקשה וצרוף הצד הרביעי להליך בשלב זה, תחייב "פתיחת ההליכים" מחדש, המתנה להגשת כתבי טענות נוספים, קבלת תצהיר גילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלונים, הגשת תצהירי עדות ראשית ובטול המשך ישיבת ההוכחות שנקבעה ואף וייתכן כי הצד הרביעי יבקש שמיעת העדים שנשמעו כבר מחדש.

...

נוכח האמור ונוכח השלב הדיוני בו מצוי ההליך, דין הבקשה להידחות.

לחילופין, וככל שייקבע כי אין המדובר בתאונה המהוה "תאונת דרכים" עולה שאלת האחריות של הנתבעת מספר 6 לארוע התאונה ולחבותה בתשלום פיצויים לתובע מכוח אותה אחריות.

להשלמת התמונה אציין, כי לא נעלמה מעיני עדותו של מר עמית גלוזמן, המצהיר מטעם הנתבעת מספר 6, לפיה בנגוד לנטען על ידי התובע, המדובר היה במכונת קדוח שהייתה מצויה באתר זמן רב עקב תקלה שארעה בה ואשר לא הייתה בשימוש במועד התאונה (ראו, פרוטוקול הדיון, עמוד 21, שורות 16-18, שם ציין, כי "לשאלת ביהמ"ש איך בן אדם יכנס עם מכונת קדוח באתר, אני משיב שהמכונה כבר הייתה שם והיא סיימה את עבודתה שבועיים לפני והייתה בתקלה. מי שהגיע הוא אותו בחור לטפל במכונה לאחר שהסתיימו העבודות בשטח").

תחילה אציין, כי מצאתי שאין ממש בטענת הנתבעת 3, כי התובע בכוונת מכוון נימנע מלציין בתצהיר העדות הראשית מטעמו את העובדה, כי בעת היתרחשות התאונה ביצע פעולה ידנית שבמקביל לביצועה השתחררה חגורת ההרמה משן המזלג של המלגזה.

...

למיותר לציין, כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעת 3, לפיה לעניין נסיבות אירוע התאונה, עדותו של התובע מהווה עדות יחידה של בעל דין.

הנתבעת 3 הפנתה להגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק הפיצויים, לפיה "... התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ...". אין בידי לקבל טענה זו. השימוש הרלוונטי לענייננו הינו השימוש שנעשה במלגזה, שמהווה רכב מנועי ומבוטחת בביטוח חובה על ידי הנתבעת מספר 3.

להלן אתייחס לזה בקצרה וזאת נוכח המסקנה אליה הגעתי, לעניין סיווג התאונה כתאונת דרכים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת מספר 3 להתקבל וכי דין התביעה כנגד הנתבעת מספר 6 להידחות.

בדיון שהתקיים ביום 15.7.20 העיד התובע כך: "אני הייתי בספורט בין טייבה, יש שביל כזה שעושים בו ספורט, רצתי שם. בא אוטו דרס אותי וברח. בין טייבה לקלנסוואה היה שביל כורכרי כדי להגיע לטייבה עוברים משם והוא ברח. הוא בא מאחוריי ואני הייתי בצד הכביש והוא פגע בי. אחרי כמה דקות באו אנשים, קמתי הלכתי הביתה אחרי כמה דקות, לקחו אותי הביתה. אחר כך הלכתי מהבית אחיין שלי לקח אותי לבית חולים, ביום התאונה. מהבית הלכתי לבית חולים בכפר סבא. זה היה בצהריים או בבוקר, לא זוכר בדיוק. " (עמוד 7 ש' 15-19 ) בתצהיר עדותו הראשית העיד התובע (סעיפים 2-4 ): " ביום 13.10.17 בשעה 14:30 לערך, נפגעתי קשות בתאונת דרכים, עת יצאתי לריצה בחורשה בתוך טייבה (המקבילה לכביש 6 ), כשלפתע, רכב הגיח במהירות, פגע בי מאחור בעוצמה רבה ונמלט מהמקום מבלי להשאיר פרטים מזהים ומבלי שהספקתי לרשום את מספר הרשוי בשל ההלם שאחז בי ומעוצמת הכאבים, כתוצאה ישירה מהתאונה.

סקירת גרסאות שנמסרו במקומות שונים הגרסה שנמסרה במד"א ביום 13.10.17 הגרסה שנמסרה במד"א היא: "מדובר בבן 30 לפי דבריו נפגע מרכב. הנ"ל הגיע למרכז רפואי אלראזי בטייבה בכוחות עצמו. הפצוע מסר שהוא נפגע מרכב והרכב ברח..." מכתב הפניה של ד"ר סמארה מהדי לחדר מיון "לכבוד חדר מיון, מופנה באמבולנס. פנה למוקד עקב דריסה, לדבריו רכב דרס אותו וברח" תעודת חדר מיון (מכתב סיכום רפואי ושיחרור ממלר"ד) מיום 13.10.17 שעה 14:25 "כשעה טרם קבלתו היה מעורב בתאונת דרכים. היה הולך רגל בתאונה. מתאר כי נפגע בפלג גופו השמאלי. לאחר הפגיעה הועף באויר. מציין פגיעה משנית מהפגיעה בכביש- ברכיים דו"צ, כפות רגליים דו"צ, מרפק שמאל. הרכב הפוגע נימלט מהאיזור...ללא אובדן הכרה. זכרון שמור מהאירוע. זוכר שניפגע ונפל שוב, זוכר הגעת אנשים לעזרתו. לאחר מכן פונה למוקד ושם זוכר שהתעורר שוב" קופת חולים 17.10.17 "היה מעורב כהולך רגל בתאונת דרכים, ניחבל במקומות שונים בגופו, כולל שפשופים בגפיים תחתונות ועליונות שבר בבוהן שמאל..." גם בביקור בקופ"ח ב- 18.10.17 נכתב: "אחרי דריסה, לדבריו ממכונית..." כך נכתב גם במסמכים רפואיים מאוחרים (5.11.17 ) הודעה במשטרת ישראל 16.10.17 שעת התאונה: 14:30 וזו הגרסה שנמסרה: " הייתי הולך רגל. בא אוטו מאחורי במהירות דרס אותי וברח, באו אנשים ולקחו אותי לראזי. איבדתי הכרה אחר כך...זה לא היה במעבר חציה זה היה בחורש שהייתי עושה ספורט. אני לא יודע מי האנשים במקום. מישהוא כך לקח אותי לרופא...זה לא כביש זה חורשה" דיון והכרעה בשאלת החבות לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי את התובע ויאסין הגעתי לכלל מסקנה כי התובע אכן נפגע בתאונת פגע וברח ע"י רכב אלמוני, בעת שהיה בפעילות ספורטיבית באיזור טייבה.

נהג הרכב האחראי לפיצויים אינו ידוע.

...

לאור הנכות הנמוכה, העובדה שלאורך השנים מלאחר התאונה התובע הוכיח כי חזר לאיתנו ומשכורתו השתפרה ולאור גילו של התובע, אני סבור כי יש לחשב את הגריעה מכושר ההשתכרות לפי הכפלה של שליש מהחישוב האקטוארי המלא.

לאחר עיון בטענות הצדדים, ובשים לב לגילו של התובע, גובה נכותו ומהות נכותו אני סבור כי יש מקום לפצות את התובע בפריט זה לעבר ולעתיד בסך גלובאלי בשיעור של 10,000 ₪.

להלן סיכום נזק התובע: הפסד השתכרות בעבר 11,440 ₪ הפסד כושר השתכרות לעתיד 27,000 ₪ פנסיה 4,800 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד 10,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד 5,000 ₪ נזק שאינו ממוני 12,000 ₪ סך הכל: 70,240 ₪ לסיכום: על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 70,240 ₪, כאשר לסך זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+ מע"מ, הוצאות משפט בהתאם לאסמכתאות וכן תשלום אגרת פתיחת הההליך.