הרקע העובדתי:
המבקשת (להלן- האם) הגישה ביום 25/4/2023 תביעה למזונות הבת ומכוחה ביום 30/4/2023 את הבקשה למזונות זמניים (להלן-הבקשה).
"
ביום 12/6/2023 הוגש תצהיר משלים מטעם האם ממנו עולה שהבת זכאית לקיצבת נכות חודשית על סך של 3,295 ₪ לחודש.
...
ביום 4/6/22023 נתתי החלטתי בבקשה בה פרטתי את הצרכים הנתבעים, השתכרות הצדדים, על פי כל אחד מהם, ובשל טענת האב לעניין קצבת הנכות שהועלמה מהבקשה הוריתי בזו הלשון:
" ...
בנסיבות אלה דין הבקשה, כאמור, להידחות.
"אני משתתפת במפגשים קבועים בגן ...לצורך פגישות פרטניות עם צוות הגן, קבלת עדכונים, בניית תוכנית לימודים אישית עבור הקטינה" (ס' 8) "במסגרת מפגשי ההנחיה והליווי אני מקבלת הנחיות לרכישת משחקים מותאמים עבור הקטינה לשיפור מיומנויות התקשורת שלה" (ס' 9).
ברם, באותה הלכת פלונית נקבע עוד ש:
"עם זאת, במקרים מהסוג שלפנינו, יש מקום כי בית המשפט לענייני משפחה יתן את דעתו על העניין בבואו לקבוע את שיעור המזונות, והחלוקה בין ההורים. בחינה נקודתית, בין היתר של האפשרות להקצות את כספי הגמלה לצרכיו המיוחדים של הילד, תוך הפקדת היתרות השוטפות בחשבון ייעודי שיועמד לרשותו בבגרותו ומבלי להפחית בשל כך ממזונותיו השוטפים, עולה בקנה אחד עם הפסיקה הקיימת (בע"ם 8994/18, ובג"ץ 448/21 שהוזכרו לעיל). סבורני כי הערכאה המבררת – שברגיל מזמינה עדים, ובוחנת ראיות – היא הפורום המתאים לשמור על טובת הילד, ולמנוע מצב שבו הורה שהכנסתו גבוהה יחסית לא יידרש לשאת במזונותיו, בהסתמך על גמלה שנועדה לספק את צרכיו הייעודיים של ילד עם מוגבלות. ישנם פתרונות שונים למצב כזה, וחזקה כי בית המשפט לענייני משפחה יכריע בעניין, תוך רגישות לשיקולים השונים."
עובדות המקרה בהלכת פלונית שונות מהמקרה שלפני אך לא רק בכך העניין.
בנסיבות אלו בשים לב למובא ולאמור אני מורה על מחיקת הבקשה.
