המערער לא דיווח על קבלת הכספים למטה הרישמי של קמפיין שרון ו/או למוסד לבקורת של מפלגת הליכוד, וביצע את מעשיו, לפי הנטען, מתוך כוונה להסתיר את פעולותיו בקשר למימון הקמפיין של אביו.
על רקע זה הביא המערער במעשיו, ביודעין ובכוונה לרמות, להכנת דוחות כוזבים ולהחתמת אביו על תצהיר נלווה כוזב, שכן בפועל סך התרומות היה למעלה מ-5 מיליון ₪ במסלול הסמוי.
זהו פן נוסף לדרישת הדיווח המבטא את הצורך בשקיפות ופומביות של שמות התורמים וסכומי התרומות בעת ניהול מערכת הבחירות, ולפיקוח ולביקורת הציבורית חשיבות מהותית למניעת תופעות של קשרי הון ושלטון.
היו אלה, איפוא, בחירות מקדימות נגועות בשחיתות, תוך פגיעה בטוהרן ועד כדי חשש לקניית שילטון בכסף, על כל הסיכונים הכרוכים בה.
אגב כך דחה בית המשפט קמא את טענות באי-כוח המערער על שזה נאלץ לעשות את שעשה בשל כך שהסכומים שנקבעו בחוק המפלגות, לצורך גיוס תרומות ולהוצאות, אינם ראליים וכי זה לא היה היחיד שעבר עבירות כאלה.
...
הוא הגיע למסקנה כי בשל האנטרס הצבורי, חומרת העבירות בהן הורשע המערער, ריבויין, משך תקופת ביצוען, השלכותיהן הקשות והפגיעה בציבור ובמרקם הדמוקרטי, נוטה הכף לענישה מחמירה ומוחשית.
המסקנה המתבקשת, איפוא, היא, כי מלכתחילה, בעניין כשלנוּ, הנסיבות היוצרות את הטענה, אינן צריכות להיות בעוצמה הנדרשת לצורך ביטול ההליך או זיכוי הנאשם.
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים בעיניינו של המערער, הגעתי למסקנה, כי בית המשפט קמא, סטה מהותית מהמידה הסבירה, בנסיבות הכוללות הנוגעות אליו.
סבור אני כך, לא רק מחמת זה שממליץ אני בפני חבריי, להקל בעונש המאסר בפועל ובאופן הנשיאה בו. גם זה ממין העניין.
