תצהיר גילוי מסמכים בבית הדין לעבודה, בכפוף להוראות התקנות

רק לאחר שהתובע חדל מלהתייצב לעבודתו, הנתבעת נדרשה לבטל את היתר העבודה של התובע; התובע עבד כעובד יומי במשרה חלקית בהקף של 73% כמפורט בתלושי השכר ובדו"ח רכוז נתונים חודשיים של שירות התעסוקה; שכרו של התובע שולם בהתאם לטבלאות שכר המינימום בענף ועמד בסיום עבודתו על 250 ₪ ליום (5,700 לחודש משרה מלאה); התובע הועסק 5 ימים בשבוע (בכפוף לימי הופעה בפועל) החל משעה 7:00 ועד השעה 15:30; במהלך יום העבודה ניתנה לתובע חצי שעת הפסקת אוכל והפסקת "קפה" 15 דקות.

התובע בהליך זה הרחיק לכת וטען כי יש בידיו אסופה של היתרים המתייחסים לכל תקופת העבודה הנטענת (65 חודשים), אך נימנע מלצרפם לתביעתו, ולא קיים את החלטת בית הדין בעיניין הגשת תצהיר גילוי מסמכים שיתייחס ספציפית לאישורים ולהיתרי העסקה שטען שיש בידיו בגין תקופת עבודתו הנטענת.

בנוסף לשיקולים כאמור, יש לשקול גם את השיקולים שגובשו בפסיקה לחיוב תובע בהפקדת ערובה שאינם ייחודיים לתובע עליו חלה התקנה, כגון השיקול שהתובע לא פרע חיוב בהוצאות שהושת עליו בעבר; בכל הנוגע לסכום הערובה, לא נקבע בתקנה הסדר כלשהוא.

עם זאת, לביה"ד שיקול דעת להורות שנדרשת חקירת המצהירים, וכן גילוי מסמכים נוספים ככל שיסבור שהדבר דרוש בנסיבותיו המיוחדות של המקרה.

...

סיכומו של דבר- בית הדין סבור כי לא עלה ביד התובע להביא ראשית ראיה להוכחת התביעה באופן כללי (למעט רכיב מתנות לחג המתייחס לתקופת העבודה ממאי 2016 עד מרץ 2019 שסכומו נמוך ואינו מצדיק פטור מהפקדת ערובה בגין תביעה בסכום של כ-159,000 ₪ ).

על כן, הבקשה מתקבלת, אך בית הדין מחליט לחייב את התובע בהפקדת סכום ערובה בסך 3,000 ₪ על מנת שלא להכביד יתר על המידה על התובע לבירור תביעתו.

בדיון מיום 14.9.2021 התחייב המשיב למסור מענה לדרישות המבקשת עד ליום 30.9.2021 (פ', ע' 5, ש' 30- 31), אך לא עשה כן. ביום 30.9.2021, הגיש המשיב הודעת עידכון לפיה, בחודש מאי 2021, מסר למבקשת תצהיר גילוי מסמכים ומענה לשאלון, אך לא צירף כל אסמכתה המעידה כי בוצעה מסירה למבקשת.

התצהיר לרבות ההצהרה הנדרשת בו, אינם עומדים בהוראות התקנות.

המבקשת עותרת לגילוי מסמכים ספציפיים כדלקמן: כתבי האישום שהוגשו כנגד המשיב; מסמכים בהליכים המשפטיים המתנהלים בין המשיב לבין חיים אתגר; עותק ממרשם פלילי; תיכתובות בין המשיב או מי מטעמו לבין בית הדין המיוחד בקשר עם התלונות כנגדו; תיכתובות בין המשיב או מי מטעמו לבין הנתבע 1 בקשר עם האשמות כלפיו; תיכתובות בין המשיב למי מטעמו לבין הנתבעת 2 או מי מטעמה בקשר עם האשמות כלפיו; זימונים למישטרה/חקירות ועותק תלונות שהוגשו נגד המשיב; כתבי הטענות בהליכים משפטיים שנקט המשיב או שננקטו כנגדו; פרוטוקולים, החלטות וראיות בהליכים משפטיים שנקט המשיב או שננקטו כנגדו.

המסמכים בהליכים המשפטיים המתנהלים בין המשיב לבין חיים אתגר, רלוואנטים לזירת המחלוקת, אולם יש להגיש בקשה לעיון בתיק בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: "תקנות העיון"), וזאת על מנת שניתן לקבל תגובת הנתבעים שם; כך גם לעניין כתבי טענות ומסמכים בהליכים משפטיים שנקט המשיב או שננקטו נגדו.

בכפוף להוראות כל דין ובפרט לענין איסור גילוי פרטים מזהים ככל וקיימים, מצאתי להורות על גילוי המסמכים הבאים: תיכתובות בין המשיב או מי מטעמו לבין הנתבע 1 הנוגעות להאשמות כלפיו לעניין הטענות נושא הפרסומים; מכתבי התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים ששלח המשיב בקשר עם פרסומים שהוצאו נגדו על ידי מאן דהוא למעט מכתבים שצורפו לכתב התביעה והכל לענין הטענות נושא הפרסומים.

...

לפני בית הדין בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה בסך 30,000 ₪ להבטחת הוצאותיה בהליך, בהתאם להוראות תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן- "התקנות").

דיון הקד"מ 3.10.22 בהתאם להחלטת בית הדין (מיום 1.10.22) הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה נדונה בדיון המקדמי, בו הוגשו מיסמכי הנתבעת (שגולו בתצהיר גלמ"ס ולא צורפו לכתב ההגנה, למעט דו"ח נוכחות התובע-לגביו הצהיר ב"כ הנתבעת כי יוגש לאחר חג סוכות), ובהעדר מיסמכי התובע (שבכוונתו לגלות ולא צורפו לתביעה), בהיתחשב בהארכת מועד מוסכמת שניתנה.

כן נפסק כי הרף של "ראשית הראייה" שעל התובע להראות אינו מחייב הצגת ראיות תומכות בכל רכיבי התביעה, אלא די בהצגת ראשית ראייה להצגת תביעתו באופן כללי, בכפוף להוראות החוק והפסיקה בעיניין נטלי ההוכחה בהתייחס לרכיבי התביעה הנתבעים; החובות הרישומיות המוטלות על המעסיק ותוצאת הפרתן; הוראות רלוואנטיות אחרות (כגון: איסור תשלום שכר כולל בגין רכיבי שכר מסוימים); היחס בין "ראשית הראייה" לבין סכום התביעה ושאלת ההתיישנות.

...

לסיכום- המסמכים שהציג התובע בהליך אינם מבססים ראשית ראייה לכל הרכיבים הנתבעים, אך כאמור, המחלוקות בעניין הפרות הנתבעת את חובותיה הרישומיות, לרבות המשקל שיש ליתן לדו"חות הידניים שהציגה הנתבעת בעניין שעות העבודה והמנוחה של התובע-עשויים להעביר את נטל ההוכחה לנתבעת, באופן שיש בו להראות "ראשית ראייה" לחלק מרכיבי התביעה שנתבעו.

מבוא- לפני בקשת הנתבעת, אלירן טייאר ניהול פרויקטים בע"מ (להלן: המבקשת/החברה) לחייב את התובע, מר חאתם דגלס (להלן: המשיב) בהפקדת ערובה לפי תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות).

המשיב הוסיף כי בידיו הודעות שבהן דורש רמי ממנו לעבוד ולצלם את העבודה שבוצעה בכל מיני פרויקטים וכי המשיב יצרף אץ ההודעות במסגרת תצהיר גילוי מסמכים, לאחר שהמבקשת תגיש כתב הגנה מטעמה.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

ככלל על התובע להראות ראשית ראייה להוכחת תביעתו באופן כללי, וזאת בהיתחשב בחזית המחלוקת בין הצדדים ובכפוף להוראות החוק והפסיקה בעיניין נטלי ההוכחה, החובות הרישומיות המוטלות על מעסיק ותוצאות הפרתן והוראות חוק אחרות.

...

לאור כל המקובץ לעיל, ומבלי לקבוע מסמרות, ובאופן לכאורי, הנני סבור כי טענות המשיב כנגד המבקשת לרבות ביחס לתקופת העבודה הנטענת, השכר והיקף העבודה, לא נתמכו בראיות שיש בהן כדי להוכיח את תביעתו של המשיב.

לפיכך, נחה דעתי כי דין הבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להתקבל.

לפיכך אני מורה למשיב להפקיד בקופת בית הדין, בתוך 30 ימים מהיום, ערובה בגובה 2,000 ₪, וככל שלא תופקד הערובה בתוך המועד האמור, תימחק התביעה.

"בהקשר זה ראוי לעמוד על ההבדלים שבין דחיית העיון המוקדם במסמך עד למועד שמיעת הראיות לבין שינוי סדר הבאת הראיות במסגרת הוכחת התביעה. סמכותו של בית המשפט לדחות עיון במסמך נדונה בפסק-הדין בעיניין סויסה. שם התעוררה השאלה אם יש להתיר לנתבע לדחות את העיון בחלק ממסמכיו עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע. נקבע כי ככלל, יש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם במסגרת ההליכים המקדמיים; אולם בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה במקרה בו העיון המוקדם עשוי לשמש את התובע לשם שבוש ראיותיו. ההכרעה בשאלה אימתי החשש לשיבוש ראיות מצדיק סטייה מן הכלל הרגיל של גילוי נתונה, כך נקבע, לשיקול דעתו של בית המשפט לפי נסיבות העניין.

יחד עם זאת תקנה 52 לתקנות בית הדןי לעבודה (סדרי דין) שתנ"ב – 1991 (להלן – "התקנות"), קובעת לענין סמכות בית הדין, כדלהלן: "51. בכפוף לכל הסדר שיקבע השופט בתוקף סמכותו לפי סעיף 18(ד)(4) לחוק –

בנסיבות אלו, על מנת לאזן בין זכויותיהם של הצדדים, בהתאם להוראות הדין, ההלכה הפסוקה, ובהתאם לסמכותי, הריני קובעת כי משהוגשו תצהירי הנתבע, התובע יגיש תצהיר מטעם החוקר, יחד עם דו"ח החוקר, ובהתאם החוקר יזומן ליתן עדות בבית הדין.

...

לאור האמור, אני סבורה כי יש לקבל את המסמך לתיק בית הדין, שעה שמדובר בראיון של התובע, הנוגע להתייחסותו לפנצריה נשוא התביעה, כ- 6 חודשים לפני האירועים נשוא המחלוקות שבפני.

בהחלטתי זו אין משום קביעה לענין המשקל שיש ליתן למסמך זה ו/או משמעותו ביחס לטענות התובע בתיק זה. יחד עם זאת, אין בידי לקבל את עמדת הנתבע כי לא ניתן היה לאתר מסמך זה בטרם דיון ההוכחות.

בנסיבות אלו אני קובעת כי הוצאות הדיון מיום 31.1.2024 ילקחו בחשבון בסיום ההליך.