לאור השתלשלות דברים זו, הגיש כאמור העורר למשיב תצהיר ביטול עסקה ולצידו הסכם לביטול המתנה, שניהם חתומים על-ידי העורר כמקבל המתנה, ומכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר חתם העורר אף בשם המנוח ז"ל – נותן המתנה.
בהיעדר פסק דין שכזה, המשיב סבור כי אין זה בסמכותו להכיר בבטול העסקה, וממילא אף אין הדבר בסמכותה של ועדת הערר (המוסמכת על-פי חוק לידון אך ורק במחלוקות שעניינן נובע מחוק מסוי מקרקעין, ולא בקביעה אזרחית אודות בטלות עסקה).
קביעת מועדים הכרחית לביצועו של כל דבר חקיקה, ודאי חקיקת מס. קביעה זו נועדה להבטיח ודאות ולקדם צדק ושויון בין נישומים, והיא הכרחית לתפקודה של מערכת מס יעילה.
בהקשר דומה לזה שלפנינו, קבע כבוד השופט ה' קירש, בע"מ 17039-09-17 מובייל מקס טכנולוגיות בע"מ נ/ מנהל מס ערך מוסף פתח תקווה (16.5.2018) (להלן: "עניין מובייל מקס"), את הדברים הבאים:
אודה כי אינני שש לסלק ערעור מס על הסף בשל איחור בהגשתו, אך העידר סיבה מספקת כלשהיא מביאני, בהכרח, למסקנה כי אין מקום במקרה זה להפעלת הסמכות המוקנית לבית המשפט על פי תקנה 8 לתקנות.
בנסיבות אלו ניתן לכאורה כאמור לטעון כי עסקת המתנה הראשונית כלל לא יצאה לפועל, וכן כי במקרה מסוג זה יש מקום להכיר בבטול העסקה ולהמנע מהצבת תנאים בלתי סבירים נוכח הנסיבות [לגישה דומה, ראו: עמ"ש 107/00 ברנהולץ אילה ואח' נ' מנהל מס שבח חיפה (14.8.2000)].
...
אם באיחור של חודשיים כך, הרי שוודאי כי באיחור הגדול פי כמה שלפנינו ובהעדר כל טעם של ממש לאיחור זה, אציע לחבריי לקבוע כי לא ניתן להתעלם מהמועדים שנקבעו בחוק וכי על כן דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל.
לצד זהירות מתחייבת זו, אתייחס בקצרה לעניינים הבאים:
ראשית, לגבי טענת המשיב בדבר הצורך לפנות לבית המשפט המוסמך לשם הצהרה על בטלות העסקה: איני סבור כי בכל מקרה יש הכרח לפנייה מסוג זה, אלא שבערר זה שלפנינו, נוכח תהיות שהעורר תרם להתחזקותן בעצם זה שנמנע מלהגיש תצהיר (וממילא מנע את האפשרות כי ייחקר עליו), אין בידי לקבוע כי הזהירות שגזר על עצמו המשיב בדרישתו לפסק דין הצהרתי אשר צד לו הם היורשים האחרים, אינה במקומה.
סוף דבר: לאור האיחור הניכר בהגשת הערר, איחור לו לא נמצא כל צידוק של ממש ובשים לב לדרך התנהלות העורר אשר נמנע מהגשת תצהיר ומצירוף כל המסמכים, אציע לחבריי לקבל את הבקשה לסילוק על הסף ולהורות על מחיקת הערר.
