הועדה לא התייחסה לכך שעובר לזכייתו במיכרז, הוא ביצע את תפקיד מהנדס המועצה, משך שנה וחצי, נטל על עצמו את רוב המשימות של אותו תפקיד, ואף היה מעורב "בכל העניינים הקשורים לתפקיד מהנדס המועצה...".
הועדה לא נתנה כל משקל ל"ייחודיות" היכולות שלו, לתפקודו המקצועי המצוין, למסירותו ולנאמנותו, ולכך שבמסגרת עבודתו התובע "חולל מהפכה" במחלקת ההנדסה "וגם כן בכפר". בנוסף, הוא טען כי הועדה לא נתנה משקל מספק לקושי שהעלתה המועצה בגיוס מהנדסים מוכשרים למישרה.
האנטרס הצבורי – לרבות זה של הציבור הערבי – הוא מנהל תקין, שילטון מקומי שאינו נתון בנגוד עניינים, שמקיים את חובת הנאמנות לתושביו, ושמחזק את אמון הציבור בו (לעניין הטענה לקפוח המיגזר הערבי, עיינו גם בעדות מנכ"ל המועצה, פרוט' עמ' 8, ש' 11 - 22).
...
בית המשפט העליון דחה טענה זו בקבעו כך: "מקובל עלינו שמינויו של מנכ"ל העיריה, שהוא גיסו של ראש העיריה, יוצר מצב פסול של ניגוד עניינים, שאין להשלים עמו; הרי מנכ"ל העיריה הינו העובד הבכיר ביותר בעיריה והוא כפוף במישרין לראש העיריה, ללא כל דרג ביניים. הוא מקבל הוראות מראש העיריה וראש העיריה אמור לפקח על ביצוען. ראש העיריה חייב להעריך את עבודתו של המנכ"ל והוא אשר חייב להחליט אם המנכ"ל מבצע את עבודתו כהלכה. אם מתברר שהמנכ"ל נכשל בתפקידו, שומה על ראש העיריה לנקוט נגדו בצעדים המתבקשים מכך, לרבות הפסקת עבודתו. בנסיבות אלו יש לראות את המינוי כפסול מעיקרו; העובדה שבדברי חקיקה אחרים נכללה הוראת פסול מפורשת, שאינה חלה על עיריות, אינה מעלה או מורידה, שכן מדובר בעקרון יסוד אוניברסלי 'המרחף' מעל כל דברי החקיקה הרלבנטיים ואין מפעילים לגביו את הכלל שיש ללמוד דבר משתיקת המחוקק...".
לפיכך, אנו סבורים כי אפילו היה מעמדה של כפר כנא עיר, בנסיבות העניין לא היה מקום לאשר את מינוי התובע כמהנדס הרשות, שעה שראש המועצה הוא בן דודתו, זאת מכוח העיקרון הכללי האוסר על הימצאות במצב של ניגוד עניינים.
לסיכום
לאור כל המפורט לעיל, לא מצאנו כי בהחלטות הוועדה שלא לאשר את מינוי התובע נפל פגם כלשהו, אשר מצדיק את התערבות בית הדין.
משלא נמצא דופי בהחלטות הוועדה, התביעה, על כל ראשיה, נדחית.
