תפיסת רכב שאינו רשום על שם החייב

בסופו של דבר התברר כי הרכבים נרשמו על שם התובעת בסמוך למועד מכירת 2 רכבי הבמוו וכי הגילויים לגבי הבעיה במנוע התגלו קרוב לחצי שנה לאחר מכן, אך נפתרו מבלי שהוגשה כל ראיה להוצאות שנגרמו לתובעת עקב כך. הסעדים הכספיים: סעדים על פי התביעה העיקרית: לטענת התובעת, הנתבעים נותרו חייבים לה 365,000 ₪ בגין התחייבויותיהם על פי ההסכם והשטרות , וכן הם חייב לפצות אותה בגין הרכבים המשומשים.

התובעת החליטה לקצר את הדרך ולתפוס רכבים ללא צו חוקי ובדיעבד היא טוענת שהיתה יכולה לעשות כן בשל העובדה שהם רשומים על שמה.

...

בכל הנוגע לבקשה לפיצול סעדים הרי שזו נדחית.

ולכן בקשה זו נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגעתי הרי שאני קובעת כדלקמן: המזכירות תעביר לידי בא כוח התובעת את מלוא הסכומים שהופקדו בקופת בית המשפט.

מבדיקת המשיבה במחירון "לוי יצחק"עולה כי שוויו של הרכב הוא 11,000 ₪ ולא כפי שנטען. כמו כן, מבדיקה באתר משרד הרשוי עולה כי על שמו של המבקש רשומים 4 רכבים ולא מדובר ברכבו היחיד.

בנוסף, יש להוסיף ולבחון האם המשך החזקת התפוס משרתת תכלית המשתלבת עם מקור הסמכות לתפיסה, כשהתכליות האפשריות הן תפיסה למטרת מניעה עתידית של ביצוע עבירות; תפיסה למטרת חילוט; ותפיסה לצורך הצגת  החפץ כראייה בבית המשפט (למשל: בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל עמ' 9-10 [פורסם בנבו] (12.3.2006) (להלן: "עניין לרגו")).

לאור טענת המבקש כי הרכב משמש לצרכי משפחתו, ועל אף טענת המאשימה כי רשומים על שמו רכבים נוספים, אני סבור כי החזקת הרכב תהווה פגיעה בלתי מידתית בקניינו של המבקש, וכי ניתן גם הפעם לאתר "חלופת תפיסה" בדמות הפקדה כספית.

...

אינני מקבל את טענת המבקש, כי הואיל ומדובר בעבירה שהקנס בגינה הוא 475 ₪, אין מקום לתפוס את רכבו.

על כן, במכלול הנסיבות, בהתחשב באופי העבירה והקנס המוטל בצידה, וכן בשווי הרכב שלטענת המבקש עומד על 3,500 ₪ ולטענת המשיבה עומד על 11,000 ₪ (ומבלי לקבוע מסמרות לעניין זה), אני קובע כי הרכב ישוחרר לידי המבקש כנגד הפקדת סך של 3,500 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בתוקף לשנה.

חילוט ההפקדה: במסגרת ה"ת 29994-03-22 נתן מותב זה תוקף של החלטה להסדר אליו הגיעו הצדדים ולפיו: "היה והמבקש לא יעמוד בהתחייבות האמורה, וימצא על סמך חומר ראיות שיגיע לידי המשיבה כי קיים יסוד סביר להניח שהמבקש ביצע עבירות נוספות, אז יחולט סכום ההתחייבות לטובת המשיבה". לפיכך, הואיל ולאחר ששמעתי את הצדדים וקבעתי כי קיים יסוד סביר לחשש כי הרכב שימש לתליית מודעות כנטען על־ידי המשיבה, הרי שאני מורה על חילוט ההפקדה בסך 2,000 ₪ לטובת המשיבה, בהתאם להסדר שאושר.

המבקש בבקשתו, באמצעות ב"כ המלומד עו"ד צדיק נסאר, טען כי הרכב בו נהג המבקש הנו רכב שנרכש ע"י משפחתו תוך נטילת מימון והוא רשום על שם המבקש אך הוא למעשה בבעלות ובשליטת אביו של המבקש מר רפיק נסאר.

הרכב משמש את אביו של המבקש לעבודתו בבניין ובעת הפעולה המשטרתית לרכב הייתה רתומה עגלה שעליה מעמיסים חומרי בנייה, עץ וכלים לצורכי עבודה, דבר אשר חייב לנתק את העגלה ולהזמין רכב אחר כדי ליגרור אותה.

למשפחתו של המבקש אין רכב חלופי ותפיסת הרכב או איסור השמוש בו יגרום להשבתת העבודה והפרת התחייבויות כלפי מזמיני העבודה, וקטיעת מקור פרנסתם של בני מישפחת המבקש המונה 5 נפשות.

בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראות סע' 57ב(ג) לפקודה לבטל את איסור השמוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השמוש ברכב "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". בעיניינו של המבקש, שהרכב רשום על שמו, לא מצאתי "נסיבות אחרות" המצדיקות ביטול או קיצור הודעת איסור השמוש, כאשר הנימוקים שהעלה המבקש בבקשתו בדבר פגיעה בפרנסתו הוא ובני משפחתו, אין בהן לבסס נסיבות אחרות, לעניין זה. זאת ועוד, אף בהנחה שאין רכבים נוספים בכלל ברשות המשפחה ואף כי זהו רכב העבודה היחיד, אין בנסיבות ההליך שלפניי כדי לקבל את הבקשה ו\או להביא לקיצור תקופת איסור השמוש.

...

לא מיותר לציין כי הטענה כי אביו של המבקש הוא הבעלים בפועל של הרכב, על אף הרישום במשרד הרישוי, לא הוכחה ואינני מקבלת את הטענה.

ואף אם הייתי מקבלת, אין בכך ובכלל הטענות שנטענו כדי להצדיק קיצור תקופת איסור השימוש, מכוח החלופה בסע' 57ב(ג) סוך דבר מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין ובנסיבות אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטות הקצין.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

בתצהיר הנהג, הוא הצהיר כי מאז הוצאת הרישיון ועד מועד שנתפס על ידי המישטרה, המבקש הנחה ובקש, גם בשיחות, שעל הנהג לשמור על חוקי התנועה, לא לבצע עבירות לא להיות מעורב בתאונות דרכים, ובכך להמנע מהשבתת הרכב ע"י המישטרה.

המבקש אינו מורשה לנהוג ומחקירת המבקש ובנו עולה כי למשפחה יש יותר משני רכבים רשומים על שמם, כאשר לא הוכח שהרכב הרשום על שם הבן הוא של אחר, או אינו בשימושו.

הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעה העבירה, הנה אחת הדרכים היעילות לשמירה על ציבור המשתמשים בדרך, ויש בה כדי להרתיע נהגים מבצוע עבירות דומות, וכן לחייב בעלי רכבים לפקח כנדרש על מי שעושה שימוש ברכבים.

...

בהקשר סעיף 57ב(ב)(2) לפקודה אפנה לרע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל שם נקבע: "נדמה כי דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות. זהו צורך השעה. כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, כלי הרכב משמש כנשק מסוכן. מי שנותן לאחר לנהוג ביודעו שהוא עלול לשתות משקה אלכוהולי, עליו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ובכך להפחית את הסכנה הנשקפת לציבור. אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש 'תג מחיר' חינוכי ומשפטי. גם סירוב הוא אופציה; גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים על מנת להפחית את המסוכנות." בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סע' 57ב(ג) לפקודה לבטל את איסור השימוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השימוש ברכב "אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". דיון לאחר ששמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, ולאחר שבחנתי את גרסת המבקש, גרסת בנו הנהג, אשר העידו בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין ואיני סבורה כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את ביטול האיסור לשימוש ברכב או קיצור התקופה.

על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

טענות המנהל המיוחד: בין המנהל המיוחד לבין החייבת מחלוקת לעניין קידום ההליך ; המנהל המיוחד טוען, כי עד היום לא ניתן להגיע למסקנה ברורה לעניין שווי זכויותיה במקרקעין ו/או שווי זכויות מהם הסתלקה בעודה בחובות מיום 11.8.1986, מצבה האישי, הכנסות ונכסי התא המשפחתי וזאת כשחוסר תם לב עומד בבסיס הסתלקותה מחלקה בעיזבון אביה סעיד מוחמד ז"ל שנפטר ביום 8/4/1993 כאשר העיזבון כלל כלי רכב ודירה.

מכל מקום וכעולה מאישורי מס רכוש הרי שמאז עסקת המכר של החייבת ביום 17/12/1987 אשר דווחה לרשויות המס ביום 2/3/1988 אין ויתר כל נכסי מקרקעין הרשומים על שמה.

הפגיעה בנושים נתפסת כבלתי מוצדקת כאשר החייב נוהג בחוסר הגינות או בחוסר יושר (ראו: ע"א 3544/21 איתן פלדבאו נ' כונס הנכסים הרישמי (נבו, 24/8/2021)).

איני סבור שאף המנהל המיוחד סבור שיש זכויות רשומות על שם החייבת.

...

טענות המנהל המיוחד: בין המנהל המיוחד לבין החייבת מחלוקת לעניין קידום ההליך ; המנהל המיוחד טוען, כי עד היום לא ניתן להגיע למסקנה ברורה לעניין שווי זכויותיה במקרקעין ו/או שווי זכויות מהם הסתלקה בעודה בחובות מיום 11.8.1986, מצבה האישי, הכנסות ונכסי התא המשפחתי וזאת כשחוסר תם לב עומד בבסיס הסתלקותה מחלקה בעזבון אביה סעיד מוחמד ז"ל שנפטר ביום 8/4/1993 כאשר העזבון כלל כלי רכב ודירה.

החייבת טוענת כי טענות המנהל המיוחד כולן מבוססות על השערות וספקולציות ואין כל מסקנה העולה באופן חד משמעי מהדו"ח שלו בדבר קיומה של דירת מגורים בבעלות החייבת.

איני סבור שיש לקבל עמדתו זו. ראשית, מדובר בהשערה של המנהל המיוחד ולא במסקנה חד משמעית.

כאשר משקללים מכלול השיקולים בהליך, משך הזמן שהחייבת נתונה בהליך, סימני השאלה לעניין המקרקעין שהעבירה לעזבון אביה בשנות השמונים כאשר הייתה שרויה בחובות, התנהלותה בהליך לרבות ההצהרה הכוזבת אילו אמה בחיים בעוד שלא היא, התועלת שתצמח לנושים מהמשך קידום ההליך לעומת מקרה שבו יבוטל, סבורני כי יש ליתן ביטוי לכל "סימני השאלה" שעולים בהליך ונותרו בלתי פתורים, באמצעות תכנית פרעון שלא תתחשב רק ביכולת ההשתכרות של החייבת אלא תייחס לה לפחות 20% משווי זכויות באותם מקרקעין שהיו בבעלותה ואשר לא ברור עד היום אם היא גרה באותו מקום, ומהם זכויותיה בדירה בה גרה.