תפיסת קרקעות בשטחי יהודה ושומרון

הנתבעים חוזרים על טענתם כפי שפורטה בבקשת הרשות להיתגונן ולפיה, התביעה היתיישנה בהתאם לסעיף 20 לחוק הקרקעות העותומני משנת 1274להיג'רה (1858) החל על מקרקעין בשטחי יהודה ושומרון (להלן: חוק הקרקעות).

כפי שציינתי לעיל, התובע לא היתייחס לשטחים אלו בעת ניהול ההליך הפלילי, הגם שהוא היה מוחזק על ידי הנתבעים באותה עת. השאלה הנשאלת היא, האם השטח נתפס על ידי הנתבעים רק בשנת 2006, כטענת התובע, או שנים רבות לפני כן כטענת הנתבעים.

...

אכן, המגרעת שאותה תיאר מר מאירי בעדותו בהליך הפלילי, המגיעה לדעתו כדי מטר וחצי מבית שניאורסון אל תוך הנכס (סעיף 4 לפסק הדין הפלילי), כמו גם המגרעת ששרטט התובע על תמונה מס' 2 בת/9 בתיק הפלילי במסגרת הודעת התובע במשטרה, עשויה לתמוך בטענה כי הקו המפריד בין הבנייה הישנה והחדשה בקומה השנייה אינו מלמד בהכרח על הגבול בין החלקות, ואולם, איני סבורה שדי בכך כדי להגיע למסקנה שלא ניתן לייחס כל משקל לגבול המשורטט במפה הפיסקלית, וכי חוות הדעת של המודד נסתרה באופן המאפשר לנתבעים להמשיך ולהחזיק בכל השטח שבמחלוקת.

סוף דבר מכל הטעמים שלעיל אני פוסקת כי על הנתבעים לסלק ידם, בתוך 60 ימים מן השטחים שכונו לעיל "מזווה", "מחסן 1", "מחסן 2" ו- "החדר הסגור". הנתבעים יבנו קיר מפריד בין שטחים אלו ובין השטח שנותר בחזקתם.

בנסיבות העניין ובשים לב להיקף ההליך ותוצאותיו, ולהתארכות ההליך בשל התנהלות התובע (שאף הובילה להטלת הוצאות במהלך ניהול ההליך), הנתבעים ישלמו לתובע את הוצאות המשפט בהם נשא וכן שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

ההחלטות בנוגע להקמת הגדר נתקבלו על-פי התפיסה הביטחונית שנתגבשה, שמטרתה למנוע את מתקפות הטרור שמקורן בשטחי יהודה ושומרון, באמצעות חסימה פיזית של אפשרות החדירה מאיזור יהודה ושמרון אל תוך שטחי ישראל.

השאלה אם אמנם ניתן וראוי לחייב את המדינה להפקיע קרקעות ביהודה ושומרון כשהדבר אינו מתחייב משקולי בטחון הכרחיים הנה אמנם שאלה מורכבת, המעוררת קשים לא מבוטלים.

...

לפיכך, ובהתחשב בקביעת ועדת הערעור, המחייבת את המדינה לבנות את מסוף המעבר באופן שיאפשר מעבר של 5,000 איש בשעה במהלך שעות העומס (6:00-8:00), דבר שיבטיח זמני המתנה קצרים וסבירים במחסום, מסקנתנו היא כי הפגיעה בעותרים, הינה מידתית ביחס לצורך להגשים את מטרות הביטחון שבבסיס תוואי הגדר.

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאנו עילה להתערב בשיקול דעתן של המשיבות, לפיו האיזון בין השיקולים השונים בענייננו מצדיק את בניית הגדר בתוואי שנקבע.

אשר על כן, העתירה נדחית.

]השופט א' שטיין: העתירה העתירה שלפנינו תוקפת את צו התפיסה הצבאי מס' 21/17/ת' (להלן: צו התפיסה), שמכוחו מבקש מפקד פיקוד איזור המרכז (להלן: המשיב) לתפוס שטח של 47.6 דונם מאדמות הכפר דאהרייה השייכות לעותרים ולבעלי זכויות נוספים (להלן: המקרקעין).

בנגוד לטענת העותרים, פגיעה כאמור היא פגיעה זמנית אשר משאירה את זכויות הקניין במקרקעין בידיהם ואיננה בגדר הפקעה (ראו בג"ץ 290/89 ג'וחא נ' המפקד הצבאי לאיזור יהודה ושומרון, פ"ד מג(2) 116 (1989)).

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וסימוכיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

נחה דעתי, כי צו התפיסה שבו קא עסקינן הוצא לצורך ביטחוני: במטרה לשדרג את מרכיבי הביטחון ולשפר את הסדרי החניה במעבר מיתר.

סוף דבר: צו התפיסה מושא העתירה הוצא בדל"ת אמות הסמכות הנתונה למשיב, בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי הפומבי, ובהתבסס על שיקול דעת צבאי-מקצועי שלא נפל בו שום פגם.

אדמות א-ראם משתרעות על שטחים נרחבים מצפון ל-ראם.

לדעתי, בנסיבות הענין שלפנינו כאשר קיימת אפשרות (במקטע זה) להשיג את תכליות הביטחון על ידי גדר המוקמת בגבול המוניציפלי, אל-לו למפקד האיזור לתפוס מקרקעין ולהורות על הקמת גדר בתוך שטח יהודה ושומרון.

...

העתירות נדחות ללא צו להוצאות.

הבחירה היכן תוצב הגדר הנה, לא אחת, בחירה בין רעות, אלא שזו בחירה שאין מנוס ממנה.

סוף דבר לו נשמעה דעתי היינו עושים צו החלטי בעתירתם של תושבי דחיית אלבריד, הכל בכפוף לאפשרות של תיקוני תוואי קלים, למשל – באזור הכנסיה הקופטית.

הנשיא א' ברק:              מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה והשומרון הוציא צוי תפיסה של שטחי מקרקעין באיזור יהודה ושומרון.

אכן, על בסיס ההוראות של אמנת האג ואמנת ג'נבה הכיר בית משפט זה בחוקיות של תפיסת קרקעות ובתים לצרכים צבאיים שונים, ובכלל זה הקמת מתקנים צבאיים (בג"ץ 834/78 סלאמה נ' שר הבטחון, פ"ד לג(1) 471;); סלילת כבישים עוקפים (בג"ץ 202/81 טביב נ' שר הבטחון, פ"ד לו(2) 622; פרשת וופא); בניית גדרות סביב מאחזים (פרשת תימרז); שיכון זמני של חיילים (בג"ץ 290/89 ג'ורא נ' המפקד הצבאי לאיזור יהודה ושומרון, פ"ד מג(2) 116); הבטחת תנועה תקינה בדרכי התחבורה שבאיזור (פרשת אבו ריאן); הקמת נציגויות של המינהל האזרחי (בג"ץ 1987/90 שדיד נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (לא פורסם)); תפיסת מבנים לשם הצבת כוח צבאי (בג"ץ 8286/00 האגודה לזכויות האזרח נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון (לא פורסם)).

...

אין מנוס, איפוא, מבחינה מחודשת של תוואי הגדר, על פי אמות המידה של מידתיות עליהן עמדנו.

  סוף דבר   86.

             התוצאה היא, כי אנו דוחים את העתירה כנגד צו מס' 105/03/ת. אנו מקבלים את העתירה כנגד הצווים מס' 104/03/ת, 103/03/ת, 84/03/ת (חלק מערבי), 108/03/ת, 109/03/ת ו-110/03/ת (ככל שהוא חל על אדמות בית דקו), במובן זה שהצווים בטלים שכן פגיעתם בתושבים המקומיים הינה בלתי מידתית.