תפיסת נכסים מכח חוק עוולות מסחריות בצו כינוס נכסים

הצוו הזמני לתפיסת הנכסים בוצע ביום 22.3.2020 בסיוע משטרת ישראל, לאחריו הוגשו דו"חות של כונס הנכסים בדבר הנכסים שנתפסו על-ידו (ביום 24.3.2020 וביום 5.5.2020), כאשר הכונס מציין בדו"חות, כי חלק מן המידע אינו נגיש נוכח פעולות סיכול שביצע המשיב בנכסים טרם תפיסתם (המשיב שפך מים רותחים על מחשב נייד בטרם פתח לנציגי כונס הנכסים את דלת ביתו, וכן המחשב נתפס, כאשר חסרים בו חלקים כגון כרטיס זכרון וכונן שבבי (SSD)).

בצד זה מציינת התובעת, כי נאלצה לוותר על המשך חקירה ואיתור חומרים ונתונים ששמשו את הנתבע לבצוע העוולות לעיל, לאור פעולות סיכול שביצע הנתבע "על דרך של עקירת דיסק קשיח מחומרת המחשב, ויציקת מים רותחים על יתרת רכיבי המחשב", שנתפס בידי כונס הנכסים.

על-מנת להנות מההגנה המוענקת למחזיק/בעלים של סוד מסחרי, בהתאם לחוק עוולות מסחריות, נידרש בעל דין להקדים ולהניח מצע ראייתי מכוחו ניתן יהיה ללמוד כי המידע אשר הועבר על ידו עולה כדי "סוד מסחרי" כהגדרתו בסעיף 5 (ראו: ע"א 10545/09 בטאן נ' INC 1988 INTEGRA MICROSYSTEMS, פס' 10 לפסק דינה של כב' הנשיאה חיות (פורסם בנבו, 1.3.2012) (להלן: "עניין בטאן")).

עוולת גניבת עין בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, נקבע כדלהלן: "(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.

...

ער אני לכך, כי בדו"ח השלישי והאחרון מטעם כונס הנכסים (הוגש ביום 14.6.2020) ציין הכונס, כי: "...נמצאו 15 לקוחות של התובעת, בקבצים על גבי המחשב העסקי של הנתבע ועל גבי דפים בכתב יד, לרבות מידע שכלל כתובות, טלפונים, שמות עסק, סכומים ששילמו הלקוחות לתובעת:" (סעיף 14 לדו"ח) ולסיכום: "15. א. קיים מידע חופף וחלקי, בקבצים ו/או רישומים, העוסקים בלקוחות התובעת; ב. התחקות אחר מלוא המידע אינה אפשרית בשלב זה, בשל פעולות הסיכול שביצע הנתבע, ונדרשת גישה לכונן החסר ו/או לספרי הנהלת החשבונות של הנתבע.". מממצאי דו"ח כונס הנכסים, עולה גם כי הנתבע עצמו חיבל וסיכל את הליכי החקירה של הכונס, כאשר חיבל במחשב שנמצא בדירתו והתחזה לאחר.

עשיית עושר ולא במשפט הגעתי לכלל מסקנה, כי מעשי הנתבע שתוארו לעיל, מקיימים אחר שלושת היסודות לעילת עשיית עושר ולא במשפט כאמור בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 ובפסיקה (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב (4) 289)).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, מתקבלת התביעה.

מבוא והשתלשלות ההליך המשפטי ביום 24.11.21 הגישה המבקשת כנגד המשיב בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני וצו תפיסת נכסים וחיפוש זמני וזאת מכוח תקנות 111, ו- 123 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי), סעיפים 16-17 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות) ותקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין) התש"ס 1999.

סעיפים 16-17 לחוק עוולות מסחריות, החלים בבית הדין לעבודה כקבוע בסעיף 22 לחוק זה, קובעים את הדברים הבאים: "16(א)  הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, בתצהיר או בעדות אחרת, כי קיים חשש של ממש לביצועה של עוולה, רשאי הוא למנות, בצו, כונס נכסים, ולהסמיכו להכנס לחצרים המוחזקים על ידי הנתבע או על ידי אדם אחר שאינו הנתבע (להלן - צד שלישי), לשם חפוש ותפיסת נכסים אשר הופקו תוך ביצוע העוולה או שמשו לביצועה, או לשם תפיסת ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן; בחיפוש ובתפיסה לפי פרק זה, של מחשב, חומר מחשב או פלט, כהגדרתם בחוק המחשבים, תשנ"ה-1995, יחולו הוראות סעיפים 23א ו-32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, בשינויים המחויבים.

...

סבורים אנו כי השתתת כל הוצאות המבקשת על המשיב בשלב זה, מקל וחומר בנסיבות הספציפיות של הגבלת העיסוק, אינו מידתי.

לאחר ששקלנו את הדברים מצאנו לקבוע כי המשיב יישא בשלב זה בהוצאות המבקשת בסך 25,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה.

אולם לא מצאנו מקום להטיל על המשיב, בין השאר, נוכח מצבו התעסוקתי בשלב זה, בסכום שנדרש על ידי הכונס אלא בסכום של 7,000 ₪ בלבד.

הצוו הזמני לתפיסת נכסים בוצע ביום 22.3.2020 בסיוע משטרת ישראל, לאחריו הוגשו דו"חות של כונס הנכסים בדבר הנכסים שנתפסו על-ידו (ביום 24.3.2020 וביום 5.5.2020), כאשר הכונס מציין בדו"חות, כי חלק מן המידע אינו נגיש נוכח פעולות סיכול שביצע המשיב בנכסים טרם תפיסתם (המשיב שפך מים רותחים על מחשב נייד בטרם פתח לנציגי כונס הנכסים את דלת ביתו, וכן המחשב נתפס, כאשר חסרים בו חלקים כגון כרטיס זכרון וכונן שבבי (SSD) ).

לטענת התובעת, הנתבע עיוול כלפיה הן בעוולת גניבת עין והן בעוולת גזל סוד מסחרי - שתיהן עוולות מכוח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן – "חוק עוולות מסחריות").

בהנתן הממצאים הסופיים בדו"ח כונס הנכסים מיום 14.6.2020, כאמור בסעיף 8 לעיל, ובהעדר ראיות נוספות אשר הובאו לפני מעבר למצוי בתיק, אין מנוס מן המסקנה, כי התובעת לא הוכיחה את ביצוען של העוולות הנטענות על-ידה בידי הנתבע: לא עוולת גניבת עין לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות ולא עוולת גזל סוד מסחרי לפי סעיף 6 לחוק זה. בהתייחס לעוולת גזל סוד מסחרי - התובעת לא הוכיחה, כי הנתבע נטל ממנה סודות מסחריים (כרטסת ו/או נתוני לקוחות שלה) ללא הסכמתה ובאמצעים פסולים; התובעת לא הוכיחה, כי "המרגל" שאיתרה פעל באופן פסול ובשיתוף פעולה עם הנתבע לצורך נטילת סודותיה המסחריים.

...

התובעת תמציא החלטתי זו לכונס הנכסים במסירה אישית לאלתר ותפעל מיידית לשינוע התפוסים ולהשבתם לידי ב"כ הנתבע.

בהיעדר ראיות לתמוך בטענת הנתבע לנזקים, אשר נגרמו לו בעסקו כתוצאה מן התביעה ומתפיסת הנכסים בידי כונס הנכסים, ובהיעדר ראיה הקושרת בין הפסדים לכאורה בעסקו של הנתבע לבין התובעת ופעולות כונס הנכסים, הטענה נדחית.

כן תשלם התובעת לנתבע סך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין עבור הוצאותיו בגין הליך זה. ניתן היום, ה' אב תש"פ, 26 יולי 2020, בהעדר הצדדים.

מבוא וסקירת ההליכים בתיק – ביום 19.12.2016 נתן בית הדין, ולאור בקשה שהוגשה במעמד צד אחד על ידי המבקשת, חברת קלא טנכור קורפוריישן בע"מ (להלן: "התובעת"), צו לחיפוש ותפיסת נכסים לפי חוק עוולות מסחריות ("צו אנטון פילר").

באשר לנסיבות האישיות של הצדדים, שוכנעתי גם כי הצוו שבנידון – "צו "אנטון פילר", שהנו כאמור לעיל צו מרחיק-לכת בסעדים הניתנים מכוחו, הסב למשיב – שהנו ד"ר לפיסיקה בהכשרתו ועובד בתעשיית הטכנולוגיה בעיסוקו, כמו גם למשפחתו, עוגמת-נפש וחוסר נוחות רב. ביחס לכך, אין חולק שכאשר שוטרים דפקו בפתח ביתו של המשיב בבוקר יום ה-22.12.2016, וכאשר המדובר במשפחה נורמאטיבית מן היישוב, כי חייהם של המשיב ומשפחתו נקלעו לסחרור משמעותי, ולפחות בכל הנוגע להליך הזמני (ודוק – איני קובע כעת מסמרות ביחס להליך העקרי).

לבסוף אציין עוד, כדלקמן: ההסדר החקיקתי וביחס למינוי כונס נכסים, במסגרתו נערך הליך "אנטון פילר" בתיק זה, אף קובע בתקנה 390 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי "ניתן צו למינוי כונס נכסים, יורה בית המשפט או הרשם לפרסם ברשומות או בעיתון יומי את שם האדם שנגדו ניתן הצוו, מקום עסקו או מענו הרשום, שמו ומענו של כונס הנכסים שנתמנה וכן מקום מושבו של בית המשפט ומספר התיק; בית המשפט או הרשם רשאי שלא להורות על הפירסום מטעמים מיוחדים שיירשמו". כלומר, הכלל הנו כי הליך "אנטון פילר" הנו פומבי ויש לפרסמו, ואי-פירסומו הנו בגדר חריג.

...

באשר לנסיבות האישיות של הצדדים, שוכנעתי גם כי הצו שבנדון – "צו "אנטון פילר", שהינו כאמור לעיל צו מרחיק-לכת בסעדים הניתנים מכוחו, הסב למשיב – שהינו ד"ר לפיסיקה בהכשרתו ועובד בתעשיית הטכנולוגיה בעיסוקו, כמו גם למשפחתו, עוגמת-נפש וחוסר נוחות רב. ביחס לכך, אין חולק שכאשר שוטרים דפקו בפתח ביתו של המשיב בבוקר יום ה-22.12.2016, וכאשר המדובר במשפחה נורמטיבית מן היישוב, כי חייהם של המשיב ומשפחתו נקלעו לסחרור משמעותי, ולפחות בכל הנוגע להליך הזמני (ודוק – איני קובע כעת מסמרות ביחס להליך העיקרי).

למען הסר ספק, אציין עוד, כי בהליך זה לא הוצגו ראיות לגבי סוד מסחרי כלשהו של התובעת, ואף לא שוכנעתי כי החלטתי שבנדון תפגע בתובעת בהקשר זה, באופן כלשהו.

על כן, הנני קובע כי ההליך בכללותו יסווג ככזה שנוהל בדלתיים פתוחות.

לסיכום ולאור כלל האמור לעיל, הוחלט כדלקמן – א. ניתן בזאת פסק דין ולפיו התביעה נמחקת.

העובדות וטענות הצדדים ביום 31.7.13 הגישה המשיבה (להלן גם: "החברה") בקשה במעמד צד אחד למנות כונס נכסים מכוח סעיפים 16-17 לחוק עוולות מסחריות, ולהתיר לו לערוך חפוש בביתו של המבקש ולתפוס מחשבים וחומר מחשבים.

בהחלטתי מיום 31.7.13 ניתן צו שבו מיניתי ב"כ המשיבה ככונסת נכסים, והתרתי לה לערוך חפוש בבית המבקש, לתפוס מחשבים וחומרי מחשב ולאחסנם במקום הנמצא בשליטתה כשהם חתומים וסגורים עד למתן החלטה אחרת.

...

אני סבורה כי בנסיבות העניין לא היה מקום לנקוט במהלך הקיצוני של חילוט הערבון.

בנסיבות אלה לא היה מקום להיעתר לבקשתו לחילוט הערבון אפילו היו מתקיימים התנאים הקבועים בתקנות.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה לחילוט הערבון.