על פי כתב התביעה, ביום 18.3.19 בשעה 21:00 רכב התובע על אופניו ברמת השרון, כאשר לפתע הגיחה נתבעת 1, כשהיא נוהגת ברכבה, המבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן – הרכב), יצאה מפנימיית הכפר הירוק, פגעה באופניו של התובע וגרמה להן לנזק.
ייאמר מיד כי אמנם רגע הפגיעה עצמו אינו נראה בבירור בסירטון, הואיל וזוית הצלום מופרעת על ידי סככת השומר שניצבת בתווך, אולם החלק הניתן לצפייה מפריך את גרסת התובע ותומך בגירסת נתבעת 1 באשר לתאור נסיבות הארוע (יוער שהרזולוציה האופטימלית לצפייה היא באמצעות הטלפון הנייד ולא באמצעות מסך מחשב גדול).
בנוסף, בחקירתו הראשית הסביר התובע כי הוליך את האופניים על גבי מעבר החציה ולא המשיך ברכיבה משום שבמקום הארוע יש שביל לאופניים אך אין מעבר חציה לאופניים, ולכן יכול היה לחצות את הכביש רק בהולכת האופניים ברגל (עמ' 1, ש' 30; עמ' 2, ש' 2-1); בעוד שבמשטרה ובחקירה נגדית טען כי נתפס לו שריר ברגל ולכן ירד מהאופניים (עמ' 2, ש' 20-18, ש' 32-29).
...
בנסיבות אלה, אני סבור כי התובע התפרץ למעבר החציה ברכיבה מהירה על אופניו, כאשר נתבעת 1 כבר נמצאת על גבי מעבר החציה וגולשת לעבר ההשתלבות לכביש הראשי, ופגע בה בפינה הקדמית ימנית של רכבה (ולא בחזית ממש).
לאור כל האמור, אני קובע חלוקת אחריות בין הצדדים, כאשר כל צד תרם ברשלנותו לקרות התאונה, ואולם חלקה הארי של האחריות מוטלת לפתחו של התובע, בשיעור של 75%, ואילו נתבעת 1 נושאת באחריות בגובה 25% בלבד.
לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,878 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ ואגרת משפט כפי ששולמה – הכל בתוך 30 יום.
