מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תפיסת מחשבים וטלפונים ניידים ותביעת נזקים

בהליך החזרה/טיפול בתפוס שהוגש בשנת 2020 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

ביום 2/6/2020 בוצע במשרדי ומיתקני החברה ברהט ובג'ת חפוש עפ"י צוי חפוש שהוצאו ביום 27/5/2020, ובמסגרת החיפוש נתפסו כלים הנדסיים שונים, מחשבים, מכשיר DVR וטלפונים ניידים.
בהיבט המשפטי נטען כי יש לבחון נקיטה באמצעים חלופיים שפגיעתם פחות דראסטית במשיבות ושלמעשה משך הזמן הארוך שבו כלים אלה מושבתים יצר אצל החברה הרתעה ממשית שהפרת התנאים תביא לפגיעה מחודשת בה ותסב לה נזקים כלכליים כבדים נוספים.
ב"כ החברה הפנה להחלטת שיחרור תפוסים שניתנה בתיק 2052-08-20 (שלום באר שבע) דביר יצחקי נ. מ"י. ב"כ המדינה הסביר שהחקירה על סף סיום ובעוד מספר ימים תובע יחל בהכנת כתב האישום.
...
ביום 26/7/2020 ניתנה החלטת בית-המשפט בערר, לפיה הערר נדחה הן מאחר שהעוררת קיבלה התראות מהמנהל האזרחי קודם לתפיסה שלא הועילו, הן לאור קיום הליך דומה שהוגש נגד העוררת ומנהלה שמתנהל במחוז דרום דבר אשר לא מנע מהם לחזור על ביצוע אותם מעשים, הן לאור קיומה של הרשעה סביבתית נגד העוררת בהליך אחר, הן לאור הממצאים שמלמדים שכלים אלה יכולים לשמש את העוררת באתרים אחרים בהסוואה כלשהי והן לאור ריבוי העבירות וכמות הפסולת שנטמנה.
קבעתי שהבקשה נדחית – אך היה וכתב האישום לא יוגש עד ליום 4.1.21 – יהיה מקום להורות על החזרת התפוסים אם תוגש בקשה מתאימה.
בנימוקי ההחלטה שניתנו למחרת היום, נאמר: "כלומר, התפיסה שהותרה למשיבה היא של כל מסמך או חפץ הדרושים לחקירה. אני דוחה את טענת ב"כ המשיבה כאילו הותר למשיבה לתפוס חפצים לצורך מניעת עבירה או לצורך חילוט עתידי. אף מילה בצו שהתיר לתפיסה לא יכולה לכלול את המטרות האלה. המטרה היחידה שלצורך מימושה מוסמכת המשיבה לתפוס חפצים היא שהחפצים דרושים לחקירה" ובהמשך: "אין המשיבה מוסמכת לעבור ממטרה למטרה של התפיסה, ועליה לפעול רק במסגרת סמכויותיה. סמכויות התפיסה ניתנו לה במקרה זה על פי צו החיפוש והן מוגבלות לכך שהחפצים דרושים לחקירה. " בדיון טען ב"כ המשיבה: "בעניינינו התפיסה נעשתה לפי סמכות 6.2 לחוק להגנה על איכות הסביבה.
סיכומו של דבר – הבקשה לעיון חוזר – נדחית.

בהליך החזרה/טיפול בתפוס שהוגש בשנת 2018 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

בתום החיפוש במקום, אשר נחשד כמקום המשמש לניהול משחקים אסורים, נתפסו 10 כונני מחשב, 11 מקלדות, שני מכשירי טלפון נייד, וכסף מזומן בסך 3,270 ₪.
בתיק ישנה חוות דעת של מומחה, הקובע כי התפוסים ניבנו לצורך משחקי הימורים, ולכן נראה לכאורה כי ישנה התכנות להגשת כתב אישום, לאחר השלמת החקירה והעברת התיק לעיון התביעה.
אכן, כך נקבע באותו עניין, בהסכמת המדינה, ועם זאת, הוסיף וקבע ביהמ"ש העליון, כי ההגנה החלה על מחשבים מכוח סעיף 32(ב) מוגבלת לאותם מחשבים הנחוצים לניהולו של העסק, ומחשבים המשמשים לעסק של שירותי גלישה באנטרנט (כנטען כאן) אינם שונים מציוד במספרה או מציוד המשמש מרפאת שיניים, וכלשון ביהמ"ש העליון: "העובדה שמדובר בחפצים אשר תפיסתם עלולה לגרום נזקים קשים לעסק, אינה מחילה מיניה וביה את ההגנה היתירה המוענקת למחשבים, ואין היא שונה מתפיסת 'הכיסאות והטלפונים באותו מקום' (כלשון בית המשפט המחוזי שם)". בבקשה שלפניי לא נטען כלל, כי מדובר במחשבים שמשמשים לניהול העסק, להבדיל מציוד המשמש להפעלת העסק עצמו, כאמור.
...
סוף דבר, אינני סבורה כי יש להורות על החזרת התפוסים מחמת אי-חוקיות כל שהיא שנפלה בחיפוש שנערך, בתפיסת החפצים או בהמשך תפיסתם.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2015 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

כמו כן, נתפסו 3 טלפונים ניידים, מחשב נייד ומצלמה דיגיטאלית.
לפי דברי התובע היה מקום לעתור לעונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח אך לפנים משורת הדין, עמדת התביעה לעונש התמתנה, לנוכח העובדה שמדובר באדם צעיר, חסר הרשעות קודמות ונסיבותיו של הנאשם.
האם יש צורך להכביר מילים באשר לנזק הנגרם לאדם הקם בבוקרו של יום, ופונה לנסוע למקום עבודתו ברכבו, עת נוכח הוא שמאן דהוא פרץ לרכב גרם נזק לשמשת הרכב, וגנב רכושו? מעבר לנזק הכלכלי, האם יש צורך להכביר מילים באשר לטרדה הנגרמת לאדם שמסמכיו האישיים נגנבים או לטרדה ולטורח הרב שיש בהתרוצצות בין מוסכים שונים כדי לתקן שמשות הרכב? אני דוחה המלצת שירות המבחן ודוחה עתירת הנאשם להמנע מעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
...
מטעמים ברורים לא אפרט מתוך התסקיר ולא אחשוף מקור מסקנה זו. יחד עם זאת, הנאשם הביע חרטה ובושה לפני שירות המבחן, בגין מעשיו.
אשר על כן אלה העונשים שאני גוזר על הנאשם: 5 חודשי מאסר בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

אלה עולים מן הפרוט שהציגו הצדדים בכתבי טענותיהם, לצד המסמכים שהציגו: החקירה מושא ההליך הפלילי היתנהלה ב-2015, ובמסגרת זו נתפסו מסמכים ותפוסים נוספים כולל ציוד מחשב והקלטה וטלפון נייד מסוג "אייפון 5", לרבות בחיפוש בבית התובע ובמשרדיו (תעוד הוצג כנספחים 3-4 לתיק מוצגי התובע).
בא-כוחו של התובע באותו הליך הציג הסכמה של הצדדים, לפיה "כל התפוסים בתיק שנתפסו על ידי המישטרה יוחזרו... (כולל פנקסי חשבוניות וטלפון נייד)". בית המשפט הורה בהתאם (עמודים 14 ו-16 לפרוטוקול, נספח 1 לכתב התביעה).
בהקשר זה אוסיף כי לא רק נטל ההוכחה, אלא גם המידע הרלבנטי מצוי ברשות התובע, ומצופה ממנו להציגו במסגרת הוכחת הנזק: כך למשל קבלות בגין רכישה נטענת של טלפון חלופי או בגין נסיעות לירושלים, הוכחה על מצב לא תקין של הטלפון שהושב לו, או אסמכתות להפסדים שנגרמו בעיסוקו כעורך דין או במסגרת הליכים אחרים שהצריכו הצגת מסמכים (טענה מכתב התביעה שעיקרה נזנח בסיכומים), וזאת כתוצאה מאי קבלת התפוסים במועד או כנגזרת של זמן עבודה אותו הקדיש להגעה ליחידה החוקרת.
...
מבלי לפגוע בתובע הנכבד, אין מנוס ממתן משקל בהקשר זה גם לתרומתו להארכת התקופה הנדונה.
טרם הצגתו, אדון בשני נושאים נוספים: תחילה, איני מקבל את טענת הנתבעת כי החלטה שניתנה בהליך הפלילי, ואשר דחתה את בקשת התובע מיום 3.3.20 לחייבה בהוצאות, יצרה השתק המונע ניהול הליך זה. הגם שיש דמיון מסוים בין הבקשה האמורה ובין טענות התובע בהליך זה, הרי שאין מדובר בהשתק עילה.
הנתבעת תשלם לתובע סכום זה בתוך 45 ימים, אחרת יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

על פי כתב התביעה, ביום 18.3.19 בשעה 21:00 רכב התובע על אופניו ברמת השרון, כאשר לפתע הגיחה נתבעת 1, כשהיא נוהגת ברכבה, המבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן – הרכב), יצאה מפנימיית הכפר הירוק, פגעה באופניו של התובע וגרמה להן לנזק.
ייאמר מיד כי אמנם רגע הפגיעה עצמו אינו נראה בבירור בסירטון, הואיל וזוית הצלום מופרעת על ידי סככת השומר שניצבת בתווך, אולם החלק הניתן לצפייה מפריך את גרסת התובע ותומך בגירסת נתבעת 1 באשר לתאור נסיבות הארוע (יוער שהרזולוציה האופטימלית לצפייה היא באמצעות הטלפון הנייד ולא באמצעות מסך מחשב גדול).
בנוסף, בחקירתו הראשית הסביר התובע כי הוליך את האופניים על גבי מעבר החציה ולא המשיך ברכיבה משום שבמקום הארוע יש שביל לאופניים אך אין מעבר חציה לאופניים, ולכן יכול היה לחצות את הכביש רק בהולכת האופניים ברגל (עמ' 1, ש' 30; עמ' 2, ש' 2-1); בעוד שבמשטרה ובחקירה נגדית טען כי נתפס לו שריר ברגל ולכן ירד מהאופניים (עמ' 2, ש' 20-18, ש' 32-29).
...
בנסיבות אלה, אני סבור כי התובע התפרץ למעבר החציה ברכיבה מהירה על אופניו, כאשר נתבעת 1 כבר נמצאת על גבי מעבר החציה וגולשת לעבר ההשתלבות לכביש הראשי, ופגע בה בפינה הקדמית ימנית של רכבה (ולא בחזית ממש).
לאור כל האמור, אני קובע חלוקת אחריות בין הצדדים, כאשר כל צד תרם ברשלנותו לקרות התאונה, ואולם חלקה הארי של האחריות מוטלת לפתחו של התובע, בשיעור של 75%, ואילו נתבעת 1 נושאת באחריות בגובה 25% בלבד.
לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,878 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ ואגרת משפט כפי ששולמה – הכל בתוך 30 יום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו