תפיסת מגרש לפי חוק הרשויות המקומיות

ביום 16.6.15 הוצא ע"י המועצה המקומית איזור, שבתחום שיפוטה מצוי המיגרש, צו לשימוש אירעי במיגרש כמגרש חניה צבורי מכוח סמכותה לפי חוק הרשויות המקומיות.

נת"ע שכרה את המקרקעין מחוטר ישי, בעל הזכויות כדין, שתפס בפועל במקרקעין, בשטח קטן מכפי חלקו היחסי במקרקעין, לאחר פינוי הפולש שישב עליו, וזאת לאחר שנתקבלו האישורים הנדרשים להפעלת החניון הן מרמ"י והן מהרשות המקומית.

...

לפיכך, גם התביעה נגד נת"ע נדחית.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה נגד נת"ע ונגד חוטר ישי.

התובעת תשלם לכל אחד מנתבעים אלה הוצאות משפט בסך 50,000 ₪.

החלטה בערר לפי סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות (שימוש אירעי במגרשים ריקים) המבקשת היא בעלת זכויות חוזיות במגש הסמוך למרכז המסחרי שניבנה ליד המרינה, אותם רכשה ביום 9.1.95 משותפות מרינה אשקלון (להלן: המרינה).

נטען כי המשיבה עוקפת פסק דין חלוט של בית המשפט המחוזי, תוך ביזיון בית המשפט, ועושה שימוש פסול בחוק לתפיסת המיגרש ושימושו כמגרש חניה.

יובהר כי מדובר במעשה מנהלי הנבחן לפי הכללים הרלוואנטיים לפעולתה של הרשות (ראה ע"פ (מח' נצ') 38091-02-15 כרסנטי נ' עירית עפולה, 8.9.16) קיומם של התנאים לפי החוק והליך קבלת ההחלטה ברע"פ 4958/11 סיאם נ' עריית ירושלים, 13.12.11, נפסק כי השאלה האם מיגרש כלשהוא הוא בגדר "מיגרש ריק" על פי החוק, היא שאלה פרטנית הדורשת פרשנות תכליתית.

...

אמנם המבקשת לא הצביעה על נזק מוחשי שייגרם לה, שכן אם יתקבל היתר בניה וירצו להתחיל לבנות החניון ייפקע הצו לשימוש, אולם בחינת מכלול הנסיבות מובילה למסקנה כי יש לבטל את הצו שניתן.

סוף דבר לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, מצאתי עילה להתערבות בהחלטת המשיבה לתת צו לשימוש זמני במגרש כמגרש חניה ציבור, הן מחמת פגמים בהליך קבלת ההחלטה והן מאחר ובנסיבות העניין לא ראוי לעשות שימוש בצו כדי לעקוף הליכי תכנון והליכים אזרחיים בין בעלות הזכויות במגרש.

על כן הערר מתקבל ואני מורה על ביטול החלטת המשיבה ליתן צו ארעי לשימוש במגרש כחניה ציבורית.

המועצה פירסום (כך במקור – ר.א.) צו תפיסה זמני עפ"י חוק הרשויות המקומיות (שימוש אירעי במגרשים ריקים), התשמ"ז-1987, לצורך תפיסת מגרשים לחניה בגוש 3925 חלקה 274 בבעלות גב' בטי מלק וביעוד מגורים ג' מיוחד עפ"י תכנית רצ/1/1 רח' טיומקין 4 , רובע ראשונים בשטח של 780 מ"ר למטרת חניה.

...

בענייננו, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר.

סוף דבר, אני מורה על ביטולו של הצו.

ביום 23.10.2020, עוד בטרם ניתן פסק הדין הנ"ל, הוציאה המערערת הודעה לרשות מקרקעי ישראל המודיעה לה כי החליטה לעשות שימוש בסמכותה לפי חוק הרשויות המקומיות (שימוש אירעי במגרשים ריקים) התשמ"ו – 1987 (להלן: חוק הרשויות המקומיות) ולהוציא צו לשימוש אירעי במיגרש ריק ביחס למגרש מושא הדיון, וזאת על מנת שישמש כגינה וכמגרש חניה צבורי.

אנמק מסקנתי דלעיל, אך בטרם אעשה כן, אני רואה להביא את דבריו של כב' השופט מ' חשין בהתייחס לחוק הרשויות המקומיות, כפי שנאמרו בבג"ץ 183/95 גלים כפר נוער חיפה נ' ראש-עריית טירת הכרמל, פ"ד נה(1) 481 (1998): "חוק יפה חקקה הכנסת בשנת תשמ"ז-1987, ושמו בישראל: חוק הרשויות המקומיות (שימוש אירעי במגרשים ריקים), תשמ"ז-1987 (להלן נכנה אותו – החוק או חוק המגרשים הריקים). כולנו ראינו וידענו כי רבים הם בערים ובכפרים מגרשים ריקים ההופכים מקור למטרדים. פירצה קוראת לגנב, כך לימדונו חז"ל (סוכה, כו, א [א]), ומגרש ריק קורא למפרי-חוק להפכו מקור למיטרד-הציבור. קבלנים ישליכו עליו פסולת בנייה, תושבים יניחו בו מקרר ישן, ארון שזמנו חלף ואשפת-שיגרה של יומיום. וכך הופכות ערינו לערים ומזבלות בתוכן. אותם מגרשים ריקים אף קוראים לפולשים ולמפרי-חוק לתפוס חזקה בהם, ואם בפאתיהם יימצא ביניין נטוש תרבה ותגדל הרעה." בתצהיר העדות הראשית שהוגש לבית משפט קמא מטעם המערערת ונחתם בידי מהנדס המועצה המקומית, נאמר כי המשיב השתלט על המיגרש ועושה בו שימוש שיש בו פגיעה ברווחת הציבור.

...

בית משפט קמא (כב' השופטת ע' וינברגר) קיים בפניו דיון שבעקבותיו נעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור את הפינוי.

אין בידי לקבל קביעה זו. ראשית, הואיל והמשיב אינו בא בגדר מי שמחזיק במגרש כדין, ממילא לא היתה חובה להפנות אליו את הצו.

לסיכום, לו דעתי תתקבל הייתי מורה על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא ועל דחיית תביעתו של המשיב לסעד הצהרתי.

המשיב ישלם למערערת הוצאות הערעור בסך 20,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת תוך 30 ימים אחרת יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד סילוק התשלום בפועל.

למען שלמות התמונה מפרטת הערייה הליכים נוספים התלויים ועומדים בין הצדדים: ערר מטעם המשיבים לפי חוק הרשויות המקומיות (שימוש אירעי במגרשים ריקים), התשמ"ז-1987 שבמסגרתו תוקפים המשיבים צו גינון שהוציאה הערייה לשימוש זמני כגינה ציבורית במקרקעין.

אכיפתה של ההגנה על החזקה נעשה, ככלל, באמצעות תביעה משפטית של המחזיק כנגד תופס המקרקעין, ובהוכחת הזכות לחזקה או החזקה בפועל יש כדי להכריע את התביעה כנגד תופס המקרקעין, ובכלל זה מי שטוען לזכויות בקרקע, אלא אם ראה בית-המשפט להכריע בהגנה על החזקה ובשאלת הזכויות המהותיות לקרקע בהליך משולב.

...

התוצאה היא שיש לדבוק בתכלית שסעיף 19 נועד לשרת, כך שהתוצאה שתתקבל היא שההחזקה שניטלה בכוח ושלא כדין תושב למחזיק, לפי הרישה של סעיף 19.

לסיכום נקודה זו: סיכויי התביעה, שנסמכים על הפעלת סמכות מכוח סעיף 67 לחוק העזר, נחזים להיות נמוכים לצורך בקשה זו. שיקולי מדיניות מטים את הכף שלא להותיר את המצב שנוצר על כנו.

סוף דבר הסעד הארעי שניתן ביום 5.9.2023 מבוטל בזה, כפוף לכך שככל שהמשיבים יהרסו את הגדר הדקורטיבית במיקומה הנוכחי, יהיה עליהם להקים גדר אחרת במקום, בין במיקום הנוכחי, בין בגבולות החלקה.