סיווג סככת התידלוק והשמשיות בהתאם לצוו הארנונה:
המערערת טוענת כי משעה שהועדה קיבלה את עמדתה לפיה הפעילות המתבצעת תחת סככת התידלוק היא פעילות מהותית לתחנת הדלק, ולאור ההלכה לפיה יש לסווג את הנכס לצורכי תעריפי הארנונה על פי מבחן השמוש, היה מקום לחייב גם שטח הסככה בתעריף הקבוע ל"עסקים", שהרי אין סוג שימוש העונה לשם "סככה". עוד טוענת המערערת כי ההנחה המוקנית בצו הארנונה ל"סככה" נועדה לבתי עסק שברשותם שטחי עזר אירעיים, שאינם מרכזיים או עקריים לעסקים אותם הם מפעילים.
לא למותר אף לציין, כי המערערת בעצמה עמדה על הבעייתיות הקיימת בנוסחו של צו הארנונה, ואף הבינה כי ללא תיקון צו הארנונה דרך פרשנותה הנה מוקשת ועל כן לשונו של צו הארנונה של עריית עכו לשנת 2019 בכל הקשור והמתייחס לתחנות דלק, סעיף 3-ה, הנו שונה ונקבע בו כי:
"ארנונה כללית על מבנים ו/או סככות ו/או קרקע השייכות לתחנת הדלק כולל מבנים לסיכה או לרחצת מכוניות יחויבו בתעריף עסקים בהתאם לאיזור בו נמצא הנכס."
דומני כי בכך יש להעיד על הקושי שבעמדת המערערת בעירעור דנן, ועל העידר כל עילה להתערבות בהחלטת הועדה בנסיבות האמורות.
...
גם בעניין קונטאל אוטומציה ובקרה הנזכר לעיל, מצא בית המשפט העליון להחיל את מבחן השימוש והתכלית.
אוסיף עוד, כי טוענת המערערת כי בהעדר תעריף מיוחד לתחנת דלק, יש לבחון, מבין כלל הסיווגים המצויים בצו הארנונה, את הסיווג הספציפי ביותר אשר ישקף את הפעילות שנעשית בנכס, וכי לא קיים שימוש העונה לשם "סככה".
אף טענה זו אין בידי לקבל ונראה כי המערערת אינה מדקדקת בהבחנה שבין המונחים "סוג נכס" ו"שימוש" בנכס.
סוף דבר
לאור כל האמור הגעתי לכלל מסקנה לפיה החלטת הועדה, שקבעה כי בהתאם לצו הארנונה יש לחייב את סככת התדלוק ואת השמשיות המצויות בתחנת הדלק שבבעלות המשיבה, ב-50% מהתעריף החל על עסקים - היא החלטה סבירה ומוצדקת, המבוססת כדבעי על הוראות צו הארנונה, ולפיכך אין מקום להתערב בה.
הערעור, אפוא, נדחה.
