תסקיר פקידת סעד לצורך קביעת משמורת ילדים

בתקנה 15(א) לתקנות אלה, שכותרתה "סעדים בשל תובענות שונות", אשר קובעת את החובה להגיש תובענה נפרדת בשל כל אחד מהעניינים שמפורטים בתקנה, נקבע בתקנת משנה (3) כי, גם "תובענה בעיניין קטין לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני שהות, חינוך... וגו'" תוגש בנפרד.

חוות הדעת ובכלל זה תסקיר פקיד סעד מספקים היתרשמות אובייקטיבית מקצועית, המסייעת לבית המשפט להכריע בסוגיה בעלת רגישות וחשיבות עליונה כגון דא. בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו,1.5.06) סעיף 14 לפסה"ד) נקבע "..חוות הדעת מהוות חלק חשוב ומשמעותי של מסכת הראיות שבפני בית המשפט, על בסיסה יגבש את תמונת המצב העובדתית בה הוא מכריע. חוות הדעת הן ההופכות את "טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקריטי.

לא עוד הפחתה של 25% מהסכום שהיה נפסק לו היו הקטינים במשמורת בלעדית אצל האם, כי אם "בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה". אלא שמדובר בעקרון לפיו יש להיתחשב באופן ממשי ביכולות הכלכליות ובזמני השהות, לאו דוקא בנוסחה מתמטית קבועה.

...

לפיכך הנני קובע כי לצורך פסיקת המזונות הכנסת האב הינה 11,730 ₪.

משהאב שוכר דירה ומשלם עבורה סך של 3,700 ₪ ומשהאם לא התייחסה לאמור בסיכומיה מטעמים השמורים עמה, הנני קובע כי ההוצאה בגין רכיב המדור של האם זהה להוצאה בגין רכיב זה אצל האב, היינו 3,700 ₪ וכך גם רכיב הוצאות החזקת המדור.

עוד ראו לעניין זה האמור בסעיף 12 לפסק דינו של כב' השופט שוחט וזאת חרף התוצאה השונה אליה הגיעו כב' השופט שאול שוחט וכב' השופטת יהודית שבח: "אכן, התחשיב האמור אינו סוף פסוק (עמ"ש 14612-10-16 פ' ב' נ' א' ב'; 20.12.17) אלא רק נקודת מוצא (עמ"ש 56050-06-17 ש' י' נ' ש' י'; 7.10.18, לא פורסם)". כן ראו האמור בפסק דינה של כב' השופטת גאולה לוין ב- עמ"ש (באר שבע) 30516-10-18 י.ר נ' ש.ר [פורסם בנבו] (2.6.19) בסעיף 41 לפסק הדין: "נוסחה המשכללת את ההכנסות הפנויות, חלוקת זמני השהות וצרכי הקטינים היא כלי עבודה שימושי לקביעת סכום המזונות, אך יש להתייחס אליה בערבון מוגבל, בשל חוסר היכולת לחשב במדויק - ובמיוחד חוסר היכולת לנבא במדויק - את הערכים המוצבים בנוסחה. לצד הנוסחה, על בית המשפט להעריך את מכלול הנסיבות, ולקבוע את המזונות גם על סמך התרשמות כללית מהצדדים. כך למשל, על בית המשפט להעריך מי מההורים עתיד לשאת בהוצאות שאינן תלויות שהות. בסופו של יום, פסיקת מזונות אינה מדע מדויק, היא נגזרת מתוך נתונים, הערכות ואומדנות, על יסוד מלוא התמונה הנפרשת בפני הערכאה המבררת." בשים לב לכל האמור לעיל, יחס ההכנסות השווה והזהה בין הצדדים, זמני השהות השווים לחלוטין, הלכת בע"מ 919/15 והדין החל הנני קובע כי עם הגיע כל קטין לגיל 6 אין לחייב את האב בתשלום מזונות לאם עבור הקטינים.

לעניין זה ר' גם סקירת הגישות השונות בבע"מ 919/15 הנ"ל. בשים לב לכל האמור לעיל מצאתי כי יש להעמיד את מזונות הקטין א.ט הגיעו לגיל 6 על סך של 1,300 ₪ כולל מדור ואחזקתו.

סיכום עד חודש מרץ 2023 כולל תעמוד בתוקפה החלטתי למזונות זמניים מיום 30.1.22.

בשים לב לכל האמור לעיל מצאתתי כי יש לחייב את האם בהוצאות משפט בסך של 25,000 ₪.

יצוין כי עסקינן בשני קטינים שהסכסוך בין הוריהם לגביהם החל כבר בשנת בשנת 2016 נקבע ע"י כב' השופט גביזון (כתוארו אז) כי המשמורת תהא משותפת וחלוקת זמני השהות שווה ואולם בינואר 2019 חלו שינויים כאשר שני הבנים בשעתו עברו לגור חלקו הארי של הזמן אצל אביהם, אז הגיש האב את התביעה שבכותרת וכן במקביל הגיש גם תביעת מזונות.

לצורך בחינת טובת הילד ומילוי המונח במשמעות ובתוכן קונקריטי, נעזר בית המשפט בתסקירי פקידי הסעד ובחוות דעת מומחים, שלהם האפשרות לבחון את המקרה בעין מקצועית ואשר הנם אובייקטיבים בהשוואה להוריו של הקטין, והם מהוים אמצעי משמעותי וחשוב".

בתקנה 15 (א) לתקנות אלה, שכותרתה "סעדים בשל תובענות שונות", אשר קובעת את החובה להגיש תובענה נפרדת בשל כל אחד מהעניינים שמפורטים בתקנה, נקבע בתקנת משנה ( 3) כי, גם "תובענה בעיניין קטין לרבות בקשה להסדר

...

לאחר ששמעתי את הראיות, לאחר עיון בתסקירים שהוגשו בעניינם של הצדדים, כאשר עסקינן בשאלת קביעת אחריות הורית ביחס לשני נערים בגיל ההתבגרות, האחד בן 17 שנים והאחר בן 15 שנים, מצאתי לקבוע כי ביחס לשני הקטינים, תהא אחריות הורית משותפת ושווה לשני ההורים, כפי שממילא קבע המחוקק ביחס להורים שהינם האפוטרופסים הטבעיים 19 .

לסיכום, בנסיבות העניין, כאמור אני מוצאת לקבוע כי האחריות ההורית תהיה שווה ומשותפת.

אולם, מאחר והנתבע חלק על המלצות התסקיר, נקבע דיון לצורך חקירת פקידת הסעד גב' .

בתסקיר מיום 5.3.2019 המליצה פקידת הסעד על משמורת אם, כך שהילדים יהיו יותר עם האם מאשר עם האב.

יחס הכנסות הצדדים: מאחר וקבעתי כי הכנסתו של הנתבע הנה בסך 10,500 ₪ לחודש, וכי הכנסתה של התובעת הנה בסך של 6,000 ₪ לחודש, הרי שלאור נתונים אלה, היחסיות בהכנסות הצדדים היא 64% לטובת הנתבע לעומת 36% לטובת התובעת.

...

תביעת התובעת למזונות הקטינים בתלה"מ - 11- 18- מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לידי התובעת מזונות הקטינים בסך של 1,950 ₪ לחודש, כולל הוצאות מדור והחזקתו ( 650 ₪ עבור כ"א מהקטינים).

אשר לפסיקת הוצאות, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים וכשטובת הקטינים לנגד עיני, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

כלל הגורמים המקצועיים ובכלל כך פקידת הסעד, המומחים במכון שלם ועו"ס לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים העידו כי התובע הנו דמוית משמעותית בחייה של הקטינה וכי טובתה של הקטינה הוא במתן הכרה בהורותו של התובע על הקטינה ובקביעת קשר קבוע ורציף עימה.

אשר לתביעת המשמורת, הודיעה ב"כ היועמ"ש כי אין בכוונתה להתערב בסוגייה זו; אשר לתביעת האפוטרופוסות, עמדת ב"כ היועמ"ש היא כי ככל שבית המשפט יעתר למתן צו הורות פסיקתי ויקבע כי התובע הנו אביה הנוסף של הקטינה, אזי ממילא תביעה זו תיתייתר, ואילו ככל שבית המשפט ידחה את התביעה, אזי יהיה צורך לקבל תסקיר עדכני מאת שירותי הרווחה תוך היתייחסות לנסיבות העדכניות של התיק.

(453 ( (ראה, בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה ( כידוע, לצורך בחינת טובת הילד ומילוי המונח במשמעות ובתוכן קונקריטי, נעזר בית המשפט בתסקירי פקידי הסעד וחוות דעת מומחים מקצועיים, אשר להם האפשרות לבחון את המקרה בעין מקצועית ואשר הנם אובייקטיבים בהשוואה להוריו של הקטין (ראו: בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני תק-על 35 ).

...

בנסיבות אלו, אני קובעת כי המשמורת על הקטינה תהא לידי הנתבע.

אשר לחלוקת זמני השהות, לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים ובשים לב לכך שנדרשת הרחבת זמני השהות באופן הדרגתי ולאחר עיון בהמלצות מכון שלם ומאחר שממועד מתן ההמלצות, הקטינה כבר גדלה והתבגרה וכן בשקלול כל הנתונים לרבות טובתה של הקטינה להרחבת הקשר עם התובע, אני מורה כי זמני השהות של התובע עם הקטינה יתקיימו כדלקמן: בשלושה חודשים ראשונים מפגש/ אחד במהלך השבוע ללא לינה, מתום המסגרת החינוכית או לחילופין בשעה 16:00 ועד השעה 20:00 וכן מפגש אחד פעם בשבועיים, ביום שישי או שבת משעות הבוקר עד שעות הערב.

סוף דבר: אשר על כן, מכל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה למתן צו הורות לתובע – מתקבלת; ניתן בזאת צו הקובע כי התובע יירשם כהורה נוסף של הקטינה והיא תרשם כבתו לכל דבר ועניין וחלות בינו לבין הקטינה כל החובות והזכויות והסמכויות הקיימות בין הורה לילדו.

העו"ס ציינה בתסקירה, כי היא מתרשמת כי המערכת המשפחתית נימצאת בשלב של היסתגלות לשינוי בהסדרי השהות, וכי בשלב זה יש להתרכז במתן סיוע למשפחה לצאת משפת המאבק ולפתוח תיקשורת הורית תקינה, מטיבה וחיונית וזאת לצורך התפתחותו התקינה של הקטין ולכן קבעה כי בשלב זה אין זו נכון להמליץ על משמורת.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית קובע, כי בהיעדר הסכמה בין ההורים בעיניין המשמורת, הרי שבית המשפט הוא שאמור לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית כפי שיראה לו לטובת הקטין: "לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובילבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". בבואו של בית המשפט להכריע בשאלת המשמורת, השיקול הבלעדי הנו בהתאם לעיקרון "טובת הקטין" אשר הוכר כעיקרון על במשפט הישראלי.

אני מסמיך את פקידת הסעד, בהתאם לסמכותי עפ"י סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטי והאפוטרופסות, לפקח, לשנות ולהרחיב את זמני השהות בהתאם לשיקול דעתה ולאחר שתישמע את עמדת הצדדים וכן לקבוע חלוקת זמני שהות בחגי ישראל וכן בחופשים.

...

לאור כל האמור לעיל ונוכח פסיקת בית המשפט בעניין גובה המזונות ההכרחיים ובשקלול כל הנתונים שבפני, יכולותיהם הכלכליות של הצדדים ופערי ההכנסות, כאשר האיש משתכר יותר ממה שמשתכרת האם, ובהתחשב בזמני השהות שכמעט שווים, ומבלי לערוך חישוב מדוקדק, אני מוצא בנסיבות העניין לחייב את האיש בתשלום מזונות הקטין בסך של 600 ₪, סכום שכולל הוצאות המדור ואחזקתו.

אשר על כן אני קובע כדלקמן: האיש ישלם לידי האישה מזונות הקטין בסך של 600 ₪ לחודש.

סיכום ותוצאה: לסיכום אני קובע כדלקמן: תביעת האיש למשמורת משותפת – נדחית.

אני קובע הורות משותפת של ההורים על הקטין.

בשים לב למתואר בתסקיר האחרון אני מורה על שילובם של ההורים בהדרכה/תיאום הורי באמצעות לשכת הרווחה המטפלת וזאת על מנת לפתח ערוץ תקשורת ואחריות הורית משותפת.

אשר לפסיקת הוצאות, בנסיבות העניין, ולאור התוצאה שהגעתי אליה, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, לא מצאתי לחייב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.