תסמונת תעלה קרפלית CTS כתאונת עבודה ולא כמחלת מקצוע

האם בדין דחתה פקידת התביעות של הנתבע את תביעת התובע להכרה בתסמונת התעלה הקארפלית (CTS) כפגיעה בעבודה? התובע יליד 1986, עובד כוטרינר בקר בחברה החקלאית בע"מ, וזאת החל מחודש מאי 2020, כאשר התקופה הרלבנטית לתביעתו הנה עד ינואר 2021.

תביעתו להכרה בפגיעה בתעלה הקארפלית ובכתף ימין כפגיעה בעבודה (במסלול מקרוטראומה/ מחלת מיקצוע), נדחתה בחלקה על ידי הנתבע, כך שתביעתו לפגיעה בכתף נתקבלה ובעניין התעלה הקארפלית נדחתה.

...

לאחר בחינת הראיות כולן, הגענו לכלל מסקנה, כי לא מתקיימות במקרה שלפנינו אותן "נסיבות נוספות" שלפי הלכת ביטון יש לצרפן לתקופת עבודה של פחות משנה על מנת להוביל למסקנה כי דין התביעה להידחות.

" גם במקרה שלפנינו, על פי התרשמותנו יש להתייחס אל הכתף ואל כף היד כאל "איברים סמוכים" במובן זה שהתובע – כפי העולה מהתשתית העובדתית המוסכמת – עשה שימוש אינטנסיבי ורפטטיבי הן במפרק הכתף והן בכפות הידיים, באופן המוביל למסקנה כי ההכרה בפגיעה בכתף מובילה למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה גם לפגיעה בכפות הידיים, ועל כן יש למנות מומחה רפואי כדי שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי; שלישית עיינו גם בפסק הדין בעניין נגדי (עב"ל 55237-08-21 נגדי נ' ביטוח לאומי (14.3.22)), שבו נדון עניינו של עובד חברת חשמל שטען למיקרוטראומה הן בכתף והן בכפות הידיים, כמו במקרה שלפנינו, אך במקרה שלו הוכרה דווקא כפות הידיים ולא הוכרה הכתף.

סוף דבר הגענו למסקנה כי יש למנות מומחה לצורך המשך בירור תביעת התובע, זאת בהתאם לתשתית העובדתית המוסכמת.

ביום 18.7.2019 הגיש המערער תביעה נוספת וכן בקשה להשתק פלוגתא לבית הדין האיזורי חיפה (ב"ל 46392-07-19; להלן – ההליך השני), כנגד החלטת המוסד שדחתה את תביעתו להכרה בתסמונת התעלה הקארפלית (CTS) כפגיעה בעבודה בעילה של מחלת מיקצוע לפי סעיפים 13א', 14א' ו-26 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954 [הכוונה לפריטים בתוספת השנייה לתקנות], ולחלופין לפי תורת המקרוטראומה.

...

בהסכמת הצדדים, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות, על יסוד תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות), ועל כן נתייחס למבקש כ"מערער".

בית הדין האזורי קבע כי "דינה של הבקשה להשתק פלוגתא להידחות", והורה כי המערער יגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

דעתנו שונה, ואנו סבורים, כי המוסד לא הרים את הנטל המוטל עליו לשכנע שאין להחיל את הכלל של השתק פלוגתא, ועל כן לא היה מקום לדחות באופן גורף את הבקשה להשתק פלוגתא.

סוף דבר: הערעור מתקבל, ועניינו של המערער מוחזר לבית הדין האזורי למתן החלטה חדשה בבקשתו להשתק פלוגתא, עת מובהר כי לא היה מקום לקבוע כי אין תחולה לכלל של השתק פלוגתא באופן גורף.

בסע' ב' לחוות דעתך התייחסת לתיאורית המקרוטראומה ושללת את הקשר הסיבתי בין עבודת התובע לבין תיסמונת התעלה הקארפלית ממנה סובל התובע.

מכאן ברור שלא מדובר במחלת מיקצוע עקב תנאי עבודתו.

אשר לתקופת עבודתו של התובע כירקן הרי שבעניין זה ניתנה החלטה הן על ידי ארכעה זו והן על ידי בית הדין הארצי לעבודה ואין מקום להדרש עוד לעניין זה. עיינתי במסמכים הנוגעים להכרה בפגימה במרפק ימין של התובע כפגיעה בעבודה ולא התרשמתי כי עולה מהם הכרה בתשתית עובדתית שמקורה בעבודתו כירקן.

...

עיקר העובדות הצריכות לענין הן כדלקמן: ביום 21.7.21, לאחר שהסתיימה שמיעת ההוכחות בתיק, מצאנו כי עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע כמסגר לבין הפגיעה בידיו.

עיון בחוות הדעת של ד"ר בר און צביה, אשר צורפה כנספח י' לתצהיר התובע מתיישבת יותר עם המסקנה כי ההכרה במרפק קשורה לתקופת העבודה כמסגר, ולא לתקופת העבודה כירקן שכן צויין בה : "לעניין מרפק טניס מימין - יתכן קש"ס גם בתקופה קצרה כי יתכן שקשור לתנועה חדה – לבדוק אם יש תעוד". אשר על כן, מצאנו כי בנסיבות העניין לא קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי, ואנו קובעים כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגימה בכפות ידיו.

בפניי תביעת התובע להכיר בפגימה בכפות ידיו (תיסמונת התעלה הקארפלית – CTS) כפגיעה בעבודה, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), על בסיס תורת המקרוטראומה או כמחלת מיקצוע.

ביום 14.7.21 נדחתה תביעתו של התובע בשל הנימוקים הבאים: לא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו אשר גרמו ל- CTS; מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו; מחלת התובע התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

כך, כשנשאל התובע: "אתה גם מקליד וגם גוזר קטעים, העבודה שלך היא לא עבודה שוטפת, השיב: אם מישהו שואל אותי שאלה ויש לי את התשובה, אני עונה לו בהקלדה שוטפת... יכול להיות 10-20 שורות אבל במקביל אני עושה משהו אחר. אם אני כותב מיסמך אפיון ומישהו קורא לי בצ'אט, אני מזיז את החלון של הצ'אט, עונה לו לשאלה עושה אנטר וחוזר למסמך שלי" (פרוטוקול, עמ' 4 ש' 10 – 11, עמ' 5 ש' 11- 12, 18 – 23, עמ' 6 ש' 17 ואילך).

...

משכך, נוכח עדותו של התובע אותה מצאתי מהימנה ובשים לב לפרק הזמן הארוך בו הועסק התובע כמהנדס (ראו לעניין זה את דוח תקופת עיסוק אשר הוגש כנת/1) שוכנעתי כי יש למנות מומחה רפואי בהליך.

אשר לחוזר 1412 אליו הפנה התובע – בעבל (ארצי) 1397-12-20 המוסד לביטוח לאומי נ' קרן טייב (25.10.21) צוין כי הנתבע פרסם ביום 17.1.19 הודעה בדבר עדכון לחוזר זה לפיה הוחלט "לבטל את האמור בענין בחוזר הישן ולקבוע שאין להכיר כפגיעה בעבודה בהקלדה בKEYBOARD - למחשב." אשר על כן טענת התובע לעניין החוזר נדחית.

כללו של דבר – אני מורה על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, על מנת שייתן חוות דעת בנוגע לקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בכפות ידיו לבין תנאי עבודתו, הכל על יסוד העובדות שלהלן: התובע, יליד 1976, מועסק כמהנדס תוכנה בענף ההייטק מעל ל- 20 שנה.

על פי הפסיקה (עניין סלאמה (שם);עב"ל 67448-01-19 גבאי נ' המוסד לביטוח לאומי (12.7.20); עב"ל 17447-06-16 בן חמו נ' המוסד לביטוח לאומי (21.3.18)), בתביעה כמו זו שלפנינו העוסקת בטענה לפגיעה בעבודה מסוג תיסמונת התעלה הקרפלית (CTS) כתוצאה מהקלדה רצופה לאורך שנים, ככל שנמצאת תשתית עובדתית מתאימה, יש מקום להפנות אל המומחה שאלות אף ביחס לאפשרות ההכרה בתסמונת כמחלת מיקצוע לפי פריט 26 לרשימת מחלות המיקצוע בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, המתייחס ל"דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד, או לחלופין לפי פריט 13 לאותה רשימה, המתייחס ל-"שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך". דיון והכרעה אקדים ואומר כי אף שהתובעת טענה לתשתית עובדתית ולמיקרוטראומה לאורך כל שנות עבודתה בערייה – החל משנת 2002 ועד המועד חתימת תצהירה בשנת 2022, הרי שלדעתי היא לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה בכל הנוגע לשנתיים הראשונות לעבודתה, וכן לשנים האחרונות, ואנמק: ראשית בכל הנוגע לשנתיים הראשונות לעבודתה, בתקופה זו וכפי שהעידה בסעיף 2 לתצהירה, עבדה התובעת בלישכת מנכ"ל הערייה, כאשר היא לא פירטה בתצהירה מה כלל תפקידה בתקופה זו, ומה היה הקף ההקלדה שנידרש ממנה.

במסלול מחלת המיקצוע האם המחלה ממנה סובלת התובעת בכפות ידיה נכללת בגדר פריט 13 לרשימת מחלות המיקצוע בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי [ביטוח מפי פגיעה בעבודה), התשי"ד – 1954, המתייחס ל"שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך"? ו/או בגדר פריט 26 לרשימה המתייחס ל-"דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק"? אם התשובה חיובית, האם סביר יותר לקבוע שאין קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין המחלה ממנה היא סובלת בכפות ידיה? כלומר, האם הנך יכול לקבוע בסבירות של מעל 50% שתנאי העבודה לא השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי וחומרתו? ניתנה היום, א' תמוז תשפ"ג, (20 יוני 2023), בהיעדר הצדדים.

...

אך כאמור לדעתנו צירוף המזכירה לצוות עובדי המחלקה היטה את כף המאזניים הראייתית לחובת התובעת; לבסוף אף שהתובעת הוכיחה כי חלק גדול מיום עבודה ממוצע הוקדש לצורך הקלדה, אין אני מקבל את הטענה כי הקלדה זו בוצעה במשך שבע שעות בכל יום כפי טענתה.

להבנתי, בניכוי הפסקות, ישיבות וביצוע מטלות אחרות, התובעת הקדישה כארבע שעות ביום בממוצע לצורך הקלדה, לאו דווקא בצורה רצופה, וכך אני קובע.

סוף דבר הגעתי למסקנה כי יש למנות מומחה לצורך המשך בירור תביעת התובעת, ובהתאם לפסיקה שלעיל יופנו אליו שאלות הן במסלול מחלת המקצוע והן במסלול המיקרוטראומה.