תסמונת פוסט טראומטית עקב שירות במשטרה

ערעור על החלטת קצין התגמולים אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו, וקבע כי אין עדות לקיומה של הפרעת דחק פוסט טראומתית Posttraumatic Stress Disorder) - PTSD), וכי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שרותו במישטרה לבין מצבו הנפשי.

לתמיכה בעירעור הגיש המערער חוות דעת מיום 21.8.2014 של הפסיכיאטר ד"ר צבי קירש (להלן: חוות דעת קירש), אשר קבע כי קיימים אצלו כל התסמינים של PTSD, כי מחלת בתו הוותה "טריגר" להתפרצות והחמרה של התיסמונת הפוסט-טראומתית, אשר קשורה לחוויות להן נחשף במהלך שרותו.

הקשר הסיבתי-העובדתי - דרך הילוכנו על-פי הגדרת "נכות" בחוק הנכים נידרש המערער להוכיח קיום שלושה תנאים מצטברים: (1) קיום מחלה; (2) כי המחלה ארעה (או הוחמרה) בתקופת השרות; (3) כי המחלה נגרמה עקב השרות, דהיינו, כי מיתקיים קשר סיבתי-עובדתי וקשר סיבתי-משפטי בין השרות לבין המחלה.

...

לפיכך, אנו מעדיפים את מסקנת המומחה מטעם המשיב בחוות דעת ומוש 1 וחוות דעת ומוש 2, ואת אמירתו בחקירה כי למעט אפקט חרדתי שיכול להיות מושפע מגורמים רבים, אין שום סימן אחר של PTSD (עמ' 28), ואנו קובעים כי לא הוכח שהמערער חולה ב-PTSD.

אשר על כן, הערעור נדחה.

לאור דחיית הערעור, אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק.

להלן פרטים אודות המערער: המערער נולד ברוסיה ב-1968; הוא סיים מכללה להנדסאות ולמד באקדמיה צבאית ושירת שירות סדיר במשך שנתיים וחצי בצבא הסובייטי; הוא עלה ארצה ב-1990; הוא שירת במשך שנה בצה"ל בגדוד 601 בהנדסה קרבית; הוא התגייס למשטרת ישראל ב-9/1993; לאחר גיוסו הוא הוצב לשירות בעיר העתיקה בירושלים כשוטר סייר ולאחר כחודשיים הוצב לשרת ביחידת הכותל המערבי; המערער הגיש תצהיר עדות ראשית ובו פירט מספר אירועים קשים שארעו לו במהלך שרותו במישטרה: ב-12.5.96 בין צומת אדם לצומת מכמש נזרק לתוך הרכב שבו נהג המערער בקת"ב שגרם למערער לכוויה; לאחר הארוע המערער, לטענתו, לא היה יכול לאכול בשר על האש, וסבל מריחות שרופים שהזכירו לו את ריח השריפה; בשנת 1977 בשוק מחנה יהודה היה פצוץ והמערער ראה גופות ;לאחר הפיגוע המערער סבל לטענתו, ממראות, ריחות, חלומות וסיוטים, קשיי ליעה ופגיעה בתיאבון; ב-10.9.99 הוא עצר רכב בו היה חרדי עם טלפון ביד, אדם זה לפתע הגביר את המהירות כדי לברוח מהמערער, ובמקרה זה עף המערער לכיוון המדרכה והתגלגל מספר פעמים; ב-6.4.06 בכניסה לוואדי אל ג'וז החליק המערער על כתם שמן תוך כדי נסיעה והוא ניכנס חזיתית בקיר; תאונה זו לטענת המערער גרמה לו לראקטיבציה של הטראומה של הפיגוע בשוק מחנה יהודה ולאחר התאונה הוא סבל מטראומות הקשורות לפיגוע במחנה יהודה; מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות כדלהלן: מטעם המערער-חוו"ד של פרופ' עמיחי לוי מיום 29.6.10; מטעם המשיב- חוו"ד של ד"ר חיים שם דוד מיום 2.1.12 המגיבה על חווה"ד של פרופ' עמיחי לוי ושעל בסיסה דחה המשיב את ערעור המערער; להלן- כמה ציטוטים רלוואנטיים מכל אחת מחווה"ד הנ"ל: בחוו"ד מטעם המערער מיום 29.6.10 של פרופ' עמיחי לוי נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....ה-ICD10 פרק F43.1....מתאר הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) כך: ' זו תגובה מאוחרת ו/או ממושכת לארוע או למצב גורם-דחק (קצר מועד או ממושך) שטבעו מאיים או קטסטרופאלי באופן חריג; והוא עלול לגרום מצוקה-ניכרת כימעט לכל אדם..... סימפטומים טיפוסיים כוללים אפיזודות שבהן אדם חי מחדש את הטראומה בזכרונות חודרניים (פלאשבקים) או בחלומות המתרחשים על רקע מתמשך של תחושת 'מאובנות' וקהות רגשית; נתוק מאנשים אחרים; חוסר תגובתיות לסביבה; אבדן יכולת הנאה; והמנעות מפעילות וממצבים המזכירים את הטראומה, באופן שכיח יש פחד והמנעות מרמזים המזכירים לסובל את הטראומה-המקורית...בדרך כלל יש מצב של עוררות יתר ...תגובת בהלה מוגברת; והפרעה בשינה; תכופות מלווה בסימפטומים ובסימנים של חרדה ודכאון...ככלל , אין לקבוע איבחנה של הפרעה זו, אלא אם יש עדות לכך שהיא הופיעה בתוך 6 חודשים מארוע טראומטי, שחומרתו יוצאת דופן. אפשר לקבוע איבחנה אפשרית גם אחרי יותר מששה חודשים, בתנאי שהביטויים הקליניים הם טיפוסיים; ושכל איבחנה אחרת של ההפרעה(כגון הפרעת חרדה; או הפרעה טורדנית-כפייתית; או אפיזודה דיכאונית) איננה סבירה...התוצאה הכרונית המאוחרת של דחק קצוני, כלומר זו הבאה לידי ביטוי עשרות שנים אחרי החוויה מעוררת הדחק תסווג בקטגוריה 0.F62.....עפ"י הנתונים שבידי, מר מ.נ. לקה בתסמונת פוסט-טראומטית. התיסמונת הפוסט-טראומטית הנ"ל סיבתה/גרימתה באירועים הקשים שחוה מר נ' בעבודתו במישטרה. מדובר במילים אחרות, בקשר סיבתי/גרימתי. שיעור הנכות תואם לתקנה 34א.ד. לתקנות הנכים; כלומר מדובר בשיעור נכות של 30% ולמרבה הצער לצמיתות". בחוו"ד מטעם המשיב מיום 2.1.12 של ד"ר חיים שם דוד, נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....הנידון סיפק חוו"ד מפי פרופ' עמיחי לוי שקובע שהנידון סובל מ-PTSD וששיעור נכותו ע"פ חוק הנכים הנו 30%.ראשית, איני מסכים עם עמיתי מהטעם הפשוט שאינו עומד בתנאים הנדרשים לאבחנו בהפרעה שכזו ונראה שמעולם לא עמד בתנאים אלו באופן מלא. שנית, שיעור נכותו שקבע נראה לי שגוי שכן בהשתמשו בחוק הנכים עליו לעמוד בקריטריונים הקבועים שם- הנידון עובד ואף מצטיין בעבודתו. ושלישית, שיעור נכות של 30% מחייב גלויי סף גירוי נמוך תכופים ומהעדויות שמצויות בידי, אין הדבר כך. להערכתי הנידון סובל מהפרעה חרדתית דיכאונית מעורבת. תורמים לה תחושת שחיקה שמדווח עליה שנים רבות תוך ניסיון לא מוצלח לעבור לתפקיד אחר, קונפליקטים עם הבן שלו, יתר לחץ דם שממנו סובל והחל לסבול למעשה לראשונה מנוב' 2005....בכל מקרה של טענה ל-PTSD ובעיקר PTSD מושהה עם ר-אקטיבציה חשוב להעריך את אמינות הנבדק. להערכתי אמינותו טובה. מהלך מחלתו המתוארת אינה אופיינית ל-PTSD ואינה עומדת בכל התנאים הדרושים לאבחנה כזו. משום כך, יש להניח שיש אירועים נוספים שתורמים לתמונה הבלתי טיפוסית של ההפרעה הנטענת שרק בחלקה עומדת בקריטריונים הקבועים עבור PTSD. מסקנות: הנידון סובל מהפרעה חרדתית מעורבת. נכותו קלה. מחצית מנכותו בשל שרותו במשטרת ישראל ומחציתה האחרת בשל תהליכים וגורמי סטרס אחרים". יצוין כי במסגרת ההוכחות הייתה הפנייה מצד ב"כ המערער למסמכים מס' 162-163 מיום 10.2.11 המצויים בתיק הרפואי.

...

רקע הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 11.6.12 במסגרתה הודיע המשיב למערער דלהלן:"....לאחר עיון בתביעתך ובתוצאות הבדיקות הרפואיות והנימוקים המצוינים בחווה"ד הרפואית מתאריך 2.1.12 , הגעתי למסקנה כי ההפרעה החרדתית החמירה לאחר האירועים מ-5/96 ו-9/99 שבתקופת ועקב שירותך המשטרתי. ההחמרה שעל חשבון השירות הינה בשיעור של מחצית מדרגת הנכות הכוללת.....הוועדה הרפואית בישיבתה מיום 16.4.12 קבעה את דרגת נכותך עבור "הפרעה נפשית –הגבלה קלה בכושר תפקוד-" -5% מתוך דרגת נכאת כוללת של 10%".

להלן פרטים אודות המערער: המערער נולד ברוסיה ב-1968; הוא סיים מכללה להנדסאות ולמד באקדמיה צבאית ושירת שירות סדיר במשך שנתיים וחצי בצבא הסובייטי; הוא עלה ארצה ב-1990; הוא שירת במשך שנה בצה"ל בגדוד 601 בהנדסה קרבית; הוא התגייס למשטרת ישראל ב-9/1993; לאחר גיוסו הוא הוצב לשירות בעיר העתיקה בירושלים כשוטר סייר ולאחר כחודשיים הוצב לשרת ביחידת הכותל המערבי; המערער הגיש תצהיר עדות ראשית ובו פירט מספר אירועים קשים שאירעו לו במהלך שירותו במשטרה: ב-12.5.96 בין צומת אדם לצומת מכמש נזרק לתוך הרכב שבו נהג המערער בקת"ב שגרם למערער לכוויה; לאחר האירוע המערער, לטענתו, לא היה יכול לאכול בשר על האש, וסבל מריחות שרופים שהזכירו לו את ריח השריפה; בשנת 1977 בשוק מחנה יהודה היה פיצוץ והמערער ראה גופות ;לאחר הפיגוע המערער סבל לטענתו, ממראות, ריחות, חלומות וסיוטים, קשיי ליעה ופגיעה בתיאבון; ב-10.9.99 הוא עצר רכב בו היה חרדי עם טלפון ביד, אדם זה לפתע הגביר את המהירות כדי לברוח מהמערער, ובמקרה זה עף המערער לכיוון המדרכה והתגלגל מספר פעמים; ב-6.4.06 בכניסה לוואדי אל ג'וז החליק המערער על כתם שמן תוך כדי נסיעה והוא נכנס חזיתית בקיר; תאונה זו לטענת המערער גרמה לו לראקטיבציה של הטראומה של הפיגוע בשוק מחנה יהודה ולאחר התאונה הוא סבל מטראומות הקשורות לפיגוע במחנה יהודה; מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות כדלהלן: מטעם המערער-חוו"ד של פרופ' עמיחי לוי מיום 29.6.10; מטעם המשיב- חוו"ד של ד"ר חיים שם דוד מיום 2.1.12 המגיבה על חווה"ד של פרופ' עמיחי לוי ושעל בסיסה דחה המשיב את ערעור המערער; להלן- כמה ציטוטים רלוונטיים מכל אחת מחווה"ד הנ"ל: בחוו"ד מטעם המערער מיום 29.6.10 של פרופ' עמיחי לוי נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....ה-ICD10 פרק F43.1....מתאר הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) כך: ' זו תגובה מאוחרת ו/או ממושכת לאירוע או למצב גורם-דחק (קצר מועד או ממושך) שטבעו מאיים או קטסטרופלי באופן חריג; והוא עלול לגרום מצוקה-ניכרת כמעט לכל אדם..... סימפטומים טיפוסיים כוללים אפיזודות שבהן אדם חי מחדש את הטראומה בזיכרונות חודרניים (פלשבקים) או בחלומות המתרחשים על רקע מתמשך של תחושת 'מאובנות' וקהות רגשית; ניתוק מאנשים אחרים; חוסר תגובתיות לסביבה; אבדן יכולת הנאה; והימנעות מפעילות וממצבים המזכירים את הטראומה, באופן שכיח יש פחד והימנעות מרמזים המזכירים לסובל את הטראומה-המקורית...בדרך כלל יש מצב של עוררות יתר ...תגובת בהלה מוגברת; והפרעה בשינה; תכופות מלווה בסימפטומים ובסימנים של חרדה ודיכאון...ככלל , אין לקבוע אבחנה של הפרעה זו, אלא אם יש עדות לכך שהיא הופיעה בתוך 6 חודשים מאירוע טראומטי, שחומרתו יוצאת דופן. אפשר לקבוע אבחנה אפשרית גם אחרי יותר מששה חודשים, בתנאי שהביטויים הקליניים הם טיפוסיים; ושכל אבחנה אחרת של ההפרעה(כגון הפרעת חרדה; או הפרעה טורדנית-כפייתית; או אפיזודה דיכאונית) איננה סבירה...התוצאה הכרונית המאוחרת של דחק קיצוני, כלומר זו הבאה לידי ביטוי עשרות שנים אחרי החוויה מעוררת הדחק תסווג בקטגוריה 0.F62.....עפ"י הנתונים שבידי, מר מ.נ. לקה בתסמונת פוסט-טראומטית. התסמונת הפוסט-טראומטית הנ"ל סיבתה/גרימתה באירועים הקשים שחווה מר נ' בעבודתו במשטרה. מדובר במילים אחרות, בקשר סיבתי/גרימתי. שיעור הנכות תואם לתקנה 34א.ד. לתקנות הנכים; כלומר מדובר בשיעור נכות של 30% ולמרבה הצער לצמיתות". בחוו"ד מטעם המשיב מיום 2.1.12 של ד"ר חיים שם דוד, נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....הנדון סיפק חוו"ד מפי פרופ' עמיחי לוי שקובע שהנדון סובל מ-PTSD וששיעור נכותו ע"פ חוק הנכים הינו 30%.ראשית, איני מסכים עם עמיתי מהטעם הפשוט שאינו עומד בתנאים הנדרשים לאבחנו בהפרעה שכזו ונראה שמעולם לא עמד בתנאים אלו באופן מלא. שנית, שיעור נכותו שקבע נראה לי שגוי שכן בהשתמשו בחוק הנכים עליו לעמוד בקריטריונים הקבועים שם- הנדון עובד ואף מצטיין בעבודתו. ושלישית, שיעור נכות של 30% מחייב גילויי סף גירוי נמוך תכופים ומהעדויות שמצויות בידי, אין הדבר כך. להערכתי הנדון סובל מהפרעה חרדתית דיכאונית מעורבת. תורמים לה תחושת שחיקה שמדווח עליה שנים רבות תוך ניסיון לא מוצלח לעבור לתפקיד אחר, קונפליקטים עם הבן שלו, יתר לחץ דם שממנו סובל והחל לסבול למעשה לראשונה מנוב' 2005....בכל מקרה של טענה ל-PTSD ובעיקר PTSD מושהה עם ר-אקטיבציה חשוב להעריך את אמינות הנבדק. להערכתי אמינותו טובה. מהלך מחלתו המתוארת אינה אופיינית ל-PTSD ואינה עומדת בכל התנאים הדרושים לאבחנה כזו. משום כך, יש להניח שיש אירועים נוספים שתורמים לתמונה הבלתי טיפוסית של ההפרעה הנטענת שרק בחלקה עומדת בקריטריונים הקבועים עבור PTSD. מסקנות: הנדון סובל מהפרעה חרדתית מעורבת. נכותו קלה. מחצית מנכותו בשל שירותו במשטרת ישראל ומחציתה האחרת בשל תהליכים וגורמי סטרס אחרים". יצוין כי במסגרת ההוכחות הייתה הפנייה מצד ב"כ המערער למסמכים מס' 162-163 מיום 10.2.11 המצויים בתיק הרפואי.

המסקנה מהאמור לעיל היא שאין למערער PTSD ואף לא PTSD שהופיע באיחור.

אנו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר שם דוד בנקודה זו, אך איננו מקבלים את מסקנתו שיש לייחס לשירות במשטרה 50% מהגורמים למצבו הנפשי.

אנו סבורים שלמרות שהיו למערער אירועי חיים כגון הגירושין מאשתו הראשונה והעובדה שהיה למערער קשר רעוע עם בנו, האירועים שחווה המערער בשירותו במשטרה אשר פורטו בסעיף 3 דלעיל הם אלה שגרמו למצב הנפשי של המערער.

לאור כל האמור לעיל, הננו דוחים את טענת המערער לפיה הוא סובל מ-PTSD אך מקבלים את הערעור במובן זה שיש לייחס לשירות במשטרה את מלוא הקשר הסיבתי למצבו הנפשי דהיום.

בחודש נובמבר 2011 נבדק המבקש על ידי ד"ר יוליאן יאנקו (להלן: ד"ר יאנקו), מומחה מטעם המשיב, אשר קבע כי יש קשר של גרימה בין השרות לבין התיסמונת הפוסט-טראומטית שממנה סובל המבקש (PTSD, הידועה גם כתסמונת בתר-חבלתית).

בית המשפט קמא התרשם כי הועדה הרפואית העליונה סברה כי יש לקבל את חוות דעתו של ד"ר תודר לפיה נגרמה למבקש תיסמונת פוסט-טראומטית עקב שרותו במשטרת ישראל, אך כי היא סברה שהפגימה הנפשית שאותה יש לשייך להפרעה זו מתאימה לדרגת נכות של 10%.

...

לאחר העיון בבקשה ובחומר המצורף לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

נדרשתי גם לטענותיו של המבקש בכל הנוגע להנמקת החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה, והגעתי לכלל מסקנה כי גם הן לא מגלות עילה להענקתה של רשות ערעור.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש, יליד 1982, ניפצע בתאונת דרכים במהלך שרותו במשטרת ישראל.

כן נקבעו למבקש 20% אחוזי נכות באופן זמני בגין תיסמונת פוסט טראומתית (PTSD).

...

לאור זאת, ולאור קביעתו כי התאמת תת הסעיף הוא עניין של שיקול דעת רפואי המבוסס על ידע מקצועי, לא מצא בית המשפט להתערב בקביעתה של הוועדה בעניין דרגת הנכות של המבקש בדרכי הנשימה, שלפי הכרעתו, הייתה מנומקת דיה.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית איפוא.

המומחה הוסיף כי יש להתייחס לכלל מפרקי חגורת הכתפיים כמכלול מפרקי אנטומי אשר חלו בו שינויים אנטומיים טראומטיים ובשל כך קבע את הנכות.

על יסוד הממצאים שהיו בפניו והבדיקה שערך לתובע, העריך המומחה שהתובע לוקה בתסמונת פוסט טראומטית קלה 43.1 F ובתסמונת שלאחר זעזוע מוח 07.2F. עוד הוסיף המומחה שכתוצאה מהפרעות אלה ובהיתחשב בגילו הצעיר של התובע, נכותו הצמיתה בתחום הנפשי הנה בשיעור של 20%, לפי פרט 34ג' לתוספת לתקנות.

מעבר לכך שעלה בידו של התובע לתפקד כסייר במישטרה במהלך שרותו הצבאי, לא מנעה ממנו נכותו להישתלב בעבודה באינטל ולהצליח בה. זאת ועוד, מטרת הפצוי הנה להשיב את המצב לקדמותו, כפי שהיה לפני התאונה, ועל כן נכון להשוות לעניין זה את מצבו התעסוקתי של התובע לאחר התאונה למצבו התעסוקתי עובר לתאונה, בעת שעבד באינטל, גם אם באותה עת הייתה לו נכות קודמת.

...

לסיכום ציינה הבודקת על יסוד המבחנים שערכה לתובע "בבדיקה שיתוף פעולה מלא. התפקוד הכולל ברמה ממוצעת עם יתרון לצד הביצועי על המילולי. יש שונות גדולה בתוך תתי המבחנים. יש עדות להפרעה בקשב ורכוז, ביכולת ההפשטה והגמישות המחשבתית, המתאימה להפרעה פרונטלית. אמנם מדובר בהפרעה קלה, אך בהתחשב בכך שמדובר באדם צעיר, עם פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, ההשלכות על התפקוד הן מאוד משמעותיות". טענות הנתבעת הנתבעת העלתה טענות שונות באשר לחוות דעתו של המומחה בתחום הנפשי, שאותן ניתן לסווג לשלוש קטגוריות: טענות לגבי אמינותו של התובע; טענות לגבי עברו הרפואי והקוגניטיבי של התובע לפני התאונה; וטענות באשר לתפקודו של התובע לאחר התאונה.

סיכום הנכות הרפואית עולה מהמקובץ שלתובע נקבעו על ידי מומחי בית המשפט הנכויות הבאות: נכות בשיעור של 20% בתחום הנפשי; נכות בשיעור של 10% בתחום הנוירולוגי; נכות של 10% בתחום האורתופדיה; נכות של 3% בתחום הקוסמטי, בגין צלקות ניתוחיות.

עולה מהמקובץ שקיימת בענייננו בעיה תפקודית של ממש שמקורה בפגיעה המוחית, הבאה לידי ביטוי בהפרעה קוגניטיבית, ביכולת התמדה, הכול כפי שתיארו המומחים הרפואיים.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.34%.