ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 25.11.14 קבעה, כי נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% בלבד מיום 31.7.14, עפ"י פריט הליקוי 31 (5)(א)(2) לתקנות בגין לכידה אולינארית קלה במרפק שמאל.
התובע נבדק על ידי אורתופד מומחה בתאריכים 23.1.14 ו- 13.2.14 והאחרון אבחן אצל התובע סימנים של תעלה קארפלית, כאשר בעקבות הבדיקה הקלינית וממצאי בדיקת ה- EMG מיום 5.2.14 המליץ אורתופד זה על ניתוח לשיחרור הלכידה בעצב המדיאנוס בשורשי כפות ידיו של התובע; כך גם נבדק התובע פעמיים (בחודש 11/2004 וביום 26.5.15) על ידי פרופ' שטהל, המשמש כרופא בכיר בועדות הערר שליד המוסד לביטוח לאומי ואף מומחה זה מצא בבדיקות הקליניות שביצע לתובע סימנים ברורים של תיסמונת התעלה הקארפלית דו צדדית ועל קביעותיו של פרופ' שטהל הסתמך, בין היתר, המומחה מטעם בית הדין, דר' יובל קריגר.
לתמיכה בעמדה זו של המומחה, באשר למשקלן של בדיקת ה- EMG מפנה התובע בסיכומיו לתיקון האחרון של סעיף 31 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 שכותרתו "עיצבי הגפיים העליונים" (העתק צורף לסיכומי התובע), כאשר בהערות בתחתית הסעיף נרשם:
"בקביעת דרגת נכות לפי סעיף זה ייעשה שימוש בקריטריונים הקליניים בלבד; בדיקות אלקטרופיזיולוגיות, כגון בדיקת הולכה עצבית, בדיקת EMG, בדיקה ממוחשבת של כוח שרירים וכיוצא באלה, לא ישמשו לקביעת הנכות".
על יסוד כל האמור, ביקש התובע להכיר גם בתסמונת התעלה הקארפלית ממנה הוא סובל בידו הימנית כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.
...
משאלו הם פני הדברים, אנו מעדיפים את קביעתו הברורה של המומחה מטעם בית הדין, דר' קריגר, הנסמכת כאמור על בדיקתו הקלינית של התובע בידי המומחה עצמו, על תיקו הרפואי וממצאי בדיקות ה- EMG החוזרות, לרבות הבדיקה העדכנית מיום 9.5.17, כאשר בהסתמך על קביעה זו אין מנוס מדחיית התביעה להכרה בפגימה בידו הימנית של התובע כפגיעה בעבודה.
סוף דבר
נסיבותיו של תיק זה מעוררות מחשבה נוספת באשר ל "דרך המלך" הנהוגה בבתי הדין לעבודה בתביעות של נפגעי עבודה, לפיה בדרך כלל המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעמו של בית הדין אינו בודק את התובע.
אשר על כן:
התביעה להכרה בתסמונת התעלה הקרפלית בידו הימנית של התובע כ"פגיעה בעבודה" – נדחית.