תניית בנק לשירותים בנקאיים

א.א.א.ל נכסים קיבלה מעת לעת מהבנק אשראי ושירותים בנקאיים נוספים.

הבנק טען ביחס למניות שבמחלוקת כי ארזי לא היה רשאי למשכן אותן, משום שהדבר עומד בנגוד להוראת אגרת החוב, הכוללת תניה מגבילה האוסרת רישום שעבודים ללא הסכמת בעל השיעבוד.

...

כפי שנראה בהמשך הדברים, החזקת המניות שבמחלוקת בחשבונה של א.א.א.ל נכסים ולא בחשבונו הפרטי של ארזי, אין בה די על מנת לסתור את תוכנם של המסמכים עליהם הצבענו לעיל, אשר כולם כאחד מבססים את המסקנה לפיה המניות שבמחלוקת היו בבעלותו הפרטית של ארזי.

סוף דבר סיכומו של דבר, המסקנה המתבקשת מחומר הראיות היא שהמניות שבמחלוקת היו בבעלותו הפרטית של ארזי ולא בבעלותה של א.א.א.ל נכסים.

לפיכך, בקשתו של הבנק לאכוף את השעבוד הצף גם ביחס למניות שבמחלוקת- נדחית.

בקשת הסילוק כאמור, הבנק הגיש לצד כתב ההגנה בקשה לסלק את התביעה על הסף עקב העדר סמכות עניינית בהעדר יחסי עבודה; קיומה של תניית בוררות זרה והיות בתי המשפט בישראל פורום לא נאות לדיון בתובענה.

התובע המשיך לתת שירותים לבנק, גם לאחר ינואר 2015, שהיה המועד הצפוי להמשיך את המשא ומתן החוזי עמו על חוזה העבודה, כפי שצוין בהסכם הייעוץ.

...

בסופו של דבר מדובר בתהליך מורכב.

סוף דבר: לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.

טענת התובע לפיה הבנק התנהל עמו בחוסר תום לב במשא ומתן לכריתת הסכם עבודה נדחית ומאליו נדחים גם רכיבי התביעה הנובעים מכוח טענה זו. משכלל הסעדים שתבע התובע מבוססים על עילות שאין לבית דין זה סמכות לדון בהם או שהם נדחו, כאמור לעיל, אין מקום לפסוק סכום כלשהו לטובתו.

יש לבחון את מכלול החקירה והנתונים שהוצגו בה וכפי שציינתי מצאתי את הסברי העדים מטעם הבנק כברורים ומנומקים וזאת בנגוד לעדות התובע בעצמו שלא ידע לומר דבר על נסיבות ההתניה האמורה והדברים כבר פורטו לעיל.

חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א - 1981 קובע גם הוא את חובות התאגיד הבנקאי במתן שירותים בנקאיים, לפיו בין היתר, נאסר על הבנק להתנות שירות בשירות, להטעות את לקוחו או לנצל את חולשותיו, והוא מחויב לגלות כל פרט מהותי לגבי כל שירות אותו הוא נותן ללקוח.

...

בשים לב לכך שחישובו של רכיב זה נשען על שני הרכיבים האחרים של התביעה, שלא הוכחו – נשמט גם הבסיס לדיון ברכיב זה. לסיכום, לא עלה בידי התובעים להוכיח איזו מבין טענותיהם כלפי הבנק שלא מצאתי כי נפל פגם כלשהוא בהתנהלותו של הבנק מולם וכל טענותיהם נותרו טענות בעלמא שדינן להידחות.

למען הסר ספק, כל יתר טענות התובעים נדחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בהתאם למבחנים שנמנו לעיל, בהתחשב בנטל המוטל על הנתבעים להוכיח את ההתניה הנטענת, מחד, ובמידת הוכחתו של הצידוק העסקי שניתן לתת להתניה כאשר מדובר בשירות שאין חובה על הבנק לתתו (מתן/הגדלת אשראי), ומתוך בחינת כלל היתנהגותם של הצדדים דנן לאורך כל תקופת התקשרותם ובחינת הראיות שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נעשה כל אילוץ או כפיה כלפי הנתבעים, כי לא הוכחה התניה של ממש בין השירותים הנדונים, ומקום שהיתה התניה כזו – היא לא היתה אסורה, במובן זה שנמצא לה צידוק כלכלי, הן מבחינת האנטרס הלגיטימי של הבנק אך גם מבחינת האנטרס הכלכלי של הנתבעים.

...

לצורך בחינה זו אני מקבל את טענת הנתבעים, לפיה, יש לראות חשבונותיהם של גת מחד, וגוטמן ורוזנברג, מאידך, כמכלול אחד.

לאור המסקנה, לפיה לא הוכחה התניה אסורה של שירות בשירות, גם באופן כללי וגם באף אחד מהמקרים שנמנו לעיל, אין צורך לידון בחוות דעתו של המומחה מילר.

לאור המסקנה, שלא התקיימה התניה אסורה של שירות בשירות, אין מקום להזקק לטענת ההתישנות.

התביעה ב-ת.א. 66504/03 נדחית, על כל חלקיה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7364/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. ביטס אוף גולד 2. איגוד הביטקוין הישראלי נ ג ד המשיבים: 1. נגיד בנק ישראל 2. בנק ישראל – הפיקוח על הבנקים 3. בנק לאומי לישראל בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ט בניסן התשפ"ג (20.4.2023) בשם העותרים: עו"ד שאול ציוני, עו"ד רעות זייטלבך, עו"ד חן נאמן בשם המשיבים 2-1: עו"ד ערין ספדי עטילה, עו"ד מתניה רוזין בשם המשיב 3: עו"ד חיים מכלוף, עו"ד יוסי אשכנזי, עו"ד ספי זינגר ][]פסק-דין

עוד טוענים המשיבים כי יש לפרש את הביטוי "נכסים אחרים" ככולל גם מטבעות דיגיטאליים, ומוסיפים כי המערכת המאפשרת רכישה ומכירה שלהם עבור לקוחות הבנק היא בגדר "ניהול" שהוא "למען הזולת", וזאת כאשר הבנק פועל "כשלוח". לשיטת המשיבים, הסדרת העיסוק במסחר במטבעות דיגיטאליים בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים אינה מלמדת על כוונתו של המחוקק לייחד את העיסוק בתחום, אלא על כוונה לאפשר בו תחרות.

...

המסקנה הנלמדת מכך היא שהמונח "נכסים אחרים" בסעיף 10(7) לחוק הבנקאות יכול להתפרש ככולל גם מטבעות דיגיטליים.

סוף דבר: העתירה נדחית.

פרשנות סעיף 10(7) לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981 (להלן: החוק), על-פי לשונו ובהתאם לתכליתו, מוליכה למסקנה כי שירותי מסחר במטבעות דיגיטליים (או "מטבע וירטואלי", המונח המשמש לצורך העניין בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), תשע"ו-2016), חוסים תחת כנפיו של סעיף 10(7); הבנקים בישראל אכן מוסמכים לעסוק בפעילות זו. כפי שציינה חברתי בצדק, נושא הדיון נמנה על אותם מקרים שבהם נדרש המשפט להתמודד, באמצעות כלי-הקיבול העומדים לרשותו, עם תופעה חדשה, פרי התפתחות טכנולוגית, אשר זה מקרוב באה.