לפי הנתונים שלפנינו כפי שהם עולים, בין היתר, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הסכם שכר הטירחה שעליו חתמה המערערת בשלושה מקומות שונים, כלל תניית בוררות לפיה "כל מחלוקת או סיכסוך בקשר לשכר הטירחה המגיע לעוה"ד (המשיב – י.ד.) בגין טפול בתביעה יימסר לבוררות מוסכמת בפני בורר דן יחיד, שימונה ע"י יו"ר ועד המחוז של לישכת עוה"ד בירושלים".
יצויין, כי חתימת המערערת מופיעה, בין היתר, גם לאחר המשפט לפיו היא חתמה על ההסכם דנן לאחר שקראה אותו היטב, הבינה את האמור בו והסכימה לתוכנו.
...
עם זאת, איננו רואים לנכון לקבוע מסמרות בשאלה זו, שכן אף אם נכונה הטענה כי המשיב לא הסביר למערערת את משמעות חתימתה, אין בכך לטעמנו, בנסיבות העניין, כדי להביא לפקיעת תוקפה של תנייה זו.
המערערת טוענת עוד כי לא תוכל להציג במסגרת הליך הבוררות את טענותיה בדבר רשלנותו הלכאורית של המשיב בטיפולו בעניינה.
אין אנו סבורים כי ניתן לקבל טענה זו, שכן תניית הבוררות מנוסחת בצורה רחבה והיא מאפשרת לברר במסגרת הליך הבוררות "כל מחלוקת או סכסוך בקשר לשכר הטרחה".
טענה נוספת שנבחנה על ידי הערכאה הדיונית היא כי מצבה הנפשי של המערערת בעת החתימה על ההסכם הצדיק פסילת תניית הבוררות.
כבית המשפט המחוזי אף אנו סבורים כי לא ניתן לקבל טענה זו. לא זו בלבד שטענת הפסילה כוונה כנגד תניית הבוררות בלבד ולא כנגד ההסכם כולו, דבר המעורר כשלעצמו תהיות, אלא שבמועד הרלבנטי לא הוכרזה המערערת כפסולת דין ולא מונה לה אפוטרופוס כדין.
אשר על כן, הערעור נדחה.
בנסיבות העניין אנו פוסקים כי המערערת תשלם למשיב את הוצאותיו בערכאה זו, על הצד הנמוך, בסך 7,500 ש"ח.
ניתן היום, כ"ז בניסן התשע"ה (16.4.2015).
