מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תניית אי תחרות שמטרתה העיקרית להגביל את התחרות

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהתאם להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים ביום 21.8.15 (נספח 1 לכתב התביעה, ס' 9 להסכם) הוחתם המשיב על סעיף אי תחרות לפיו במשך כל תקופת העסקתו בתובעת ובמשך 18 חודשים מיום סיום עבודתו לא יתחרה במבקשת.
לענין זה הוזכרו מושכלות יסוד לפיהן מחד גיסא, "הפרוצידורה אינה מיטת סדום" ולכן "בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על מגמתו לשמור על כללי הפרוצידורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת"; ומאידך גיסא צוין כי הפרוצידורה גם אינה "מזרן סתם" וכי "גישתו הסלחנית של בית הדין לעבודה, בכל הנוגע לסדרי דין, אינה בלתי מוגבלת ואינה מיתעלמת מאינטרסים לגטמיים של צדדים אחרים". על רקע אלה חזר בית הדין והדגיש כי במקרה נתון בו מתעורר המתח שבין קיום הפרוצידורה לבין חקר האמת שומה על בית הדין לבחון, בין היתר, האם הסטייה מהכללים אינה גורמת לבעל הדין שכנגד לעוול מהותי שאינו בר פיצוי, והאם הסטיה מהכללים הייתה אך פרי שגיאה או רשלנות של בעל הדין או שמא ביטוי של זילזול מצדו בהליך המשפטי, וכי יש לאזן בין האינטרסים הנוגדים – קיום הפרוצידורה וחקר האמת, בכל מקרה לפי נסיבותיו הוא".
המשיב סיים את עבודתו במבקשת ביום 27.12.13, מכאן כי הגבלת אי התחרות החלה על המשיב הנה עד ליום 27.6.15.
גם אם הקים המשיב חברה בסוף שנת 2015, אשר קיבלה בשנת 2017 רישיון מרשות האוכלוסין לפעול כתאגיד העוסק באספקת עובדים זרים, אין בכך כדי להוכיח את תביעת המבקשת להפרת תניית אי התחרות אשר הסתיימה עוד ביום 27.6.15.
...
בהתאם לכך, אני דוחה את טענת המבקשת כי בשל התנהלות המשיב לא יכולה להשיג ראיה זו. בהקשר זה, עומדים לחובת המבקשת, הן האיחור בהגשת הראיה והן השלב הדיוני בו מצוי התיק דנן, כשלושה חודשים לאחר תום דיון ההוכחות, במועד בו היה על המבקשת להגיש זה מכבר את סיכומיה.
לפיכך, מקובלת עליי טענת המשיב כי הראיות החדשות, אשר נוגעות לחברה שהוקמה בסוף שנת 2015 וקיבלה היתר לעסוק בפעילות כתאגיד העוסק באספקת עובדים זרים רק בשנת 2017, ממילא אינן רלבנטיות למועדי גדר המחלוקת מבחינת טווח המועדים אליהם התייחסה התובעת בכתב תביעתה.
סוף דבר - הבקשה נדחית.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובע הכחיש את טענות הנתבעת והקדים וטען כי לבית הדין אין סמכות עניינית לידון בטענת הנתבעת על אודות אובדן הכנסות לכאורה והוסיף, כי תניית אי התחרות מגבילה אותו מלהתקשר עם לקוחות הנתבעת, בעוד שבכתב התביעה שכנגד, מדובר בייצוג לכאורה של סוכנויות שהנתבעת ייצגה בעבר.
לשאלת הגבלת העיסוק, כשמר איילון נישאל מדוע נכלל סעיף 5 בהסכם העבודה עם התובע, השיב: "מישהי מכוח אדם שהיא הביאה את התובע כמועמד לעבודה, היא הכניסה את הסעיף הזה בתור חלק מהתנאים שמוסכמים ושנינו חתמנו והסכמנו על זה". ובהמשך עדותו: "מכיוון שלדעתי מקובל בחברה בעבודה של אמון, כמו התפקיד הבכיר של התובע, של לשמור על אי תחרות בתוך שנה. גם כשאני הייתי שכיר החתימו אותי על אי תחרות לשנה קודם." (עמ' 27 לפרוטוקול מול שורה 4 ואילך).
לאור כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי תניית הגבלת התחרות שמופיעה בהסכם העבודה של התובע אינה תקפה, באשר לא הוכח כי מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי כשר של הנתבעת.
התמונה המתקבלת היא שמטרתה היחידה היתה להגביל את התחרות העסקית מול הנתבעת.
סעיף 5 להסכם העבודה עמו, הדן, כזכור, בהגבלת עסוקו למשך 12 חודשים, אינו עולה בקנה אחד עם דרישות החוק והפסיקה, והכל כפי שפורט בהרחבה במסגרת הדיון בתביעה העיקרית.
...
הצדדים החליפו ביניהם תכתובות נוספות בעניין (נספחים ח' ו-ט' לכתב התביעה), ובסופו של דבר הגיש התובע את כתב התביעה דנן.
אחרית דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לו את הסכומים הבאים: הפרשי עמלות – סך של 40,696 ₪.
סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעהועד לתשלום מלוא הסכום בפועל; הפרשי פיצויי פיטורים – אני מורה לנתבעת להעביר לתובע, באמצעות בא כוחו, בתוך 14 ימים מהיום, מכתבי שחרור המופנים לקופת הפיצויים על שם התובע, בחברת הביטוח מגדל, וזאת ביחס לכל הסכומים שנצברו לטובתו מכוח פוליסת ביטוח המנהלים שהיתה לו בתקופה הרלוונטית להעסקתו בנתבעת; התביעה שכנגד – נדחית.
בנוסף לאמור לעיל, ובשיםלב לכך שמחד גיסא תביעתו של התובע התקבלה בחלקה, ומאידך גיסא, התביעה שכנגד נדחתה, אני מורה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ וכן השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪.

בהליך תביעות בוררות (ת"ב) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

היתנהלות זו יצרה, בין היתר, נזק ראייתי לאברהם; הפניית הסיכסוך לבוררות בשנת 2014 לא עצרה את מירוץ ההתיישנות שעה שכלל לא הוגשה תובענה, הגם שנקבע שהדין המהותי יחול על בירור התביעה, ובכלל זה, הוראות חוק הבוררות, תשכ"ט-1969; שטר הבוררות עצמו כולל הוראות דראקוניות ולא נועד אלא ליתן תוקף לתניות הגבלת תחרות בלתי חוקיות באמצעות בירורן אצל "מותב הבית" של המבקשת, הרב קרלי"ץ, לגביו כבר נקבע בע"ע 351/09 ועקנין נ' רמי פלר וחברת רמפל סלולאר סטוק מרקט (25.10.10) (להלן – עניין ועקנין-רמפל), כי אינו ראוי לאמון הצדדים לאור הקירבה בינו לבין מנהל רמפל; שהוי והתיישנות - רמפל מעולם לא מסרה לאברהם כתב טענות ממנו ניתן ללמוד על טענותיה כלפיו, גם לא לאחר הפניית התביעה שהוא עצמו הגיש כנגדה להליך הבוררות בפני כב' הרב דיכובסקי ולפיכך, יש לראות בה כמי שזנחה בתקופה המוקנית לה בחוק את הזכות הדיונית העומדת לה להגיש כנגדו תביעה; מדובר בשיהוי רב המצביע על זניחת כל טענה כלפיו, וממילא בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, כל עילת תביעה כנגדו, שמקורה בתקופת עבודתו אצל רמפל, היתיישנה זה מכבר, והדבר נכון גם לגבי הליך בוררות.
אברהם ביקש להשיב לתגובת רמפל, ולאחר שרשות כאמור ניתנה לו, טען כדלקמן: התביעה היתיישנה, שכן לא הוגשה תובענה למוסד לבוררות כלשהוא או לבית משפט במועד הנקוב לכך בחוק, והעובדה כי הוגשו הליכים על מנת להפנות את הסיכסוך לבוררות, אינם מעלים ואינם מורידים, שכן אינם בגדר "תובענה"; הסיכסוך לא הופנה לבית דין דתי, כי אם לבוררות; מטרת רמפל היא להחיל על אברהם הגבלת תחרות ערומה בשל העובדה שהוא בחר לעבוד בחברה עימה היו לה בעבר עיסקאות.
השתהות זו, בצרוף להתנהלותה בעצלתיים קודם לכן, אינה עולה בקנה אחד עם המצופה מצד החפץ באמת ובתמים לנהל הליך בוררות מהיר ויעיל, וכאמור לעיל, היתנהלות זו עומדת בנגוד לתכליתו העיקרית של הליך הבוררות.
...
לסיכום חלק זה, הואיל ועבודתו של אברהם הסתיימה בשנת 2009, ממילא חלה כיום התיישנות על עילות תביעה הנובעות ממערכת יחסי העבודה ומאופן סיומם, הרי שבחלוף 10 שנים מתום מועד העסקתו, אין עוד טעם לנהל הליך בוררות, שתכליתו ניהול מהיר ויעיל של סכסוך בר קיימא בין הצדדים.
סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי רמפל זנחה את הליך הבוררות בשל חלוף פרק הזמן מאז פנייתה האחרונה בעניין לבאי כוחו של אברהם ועד להגשת הליך זה (כ- 3 שנים).
הבקשה למינוי בורר חליף נדחית אפוא ורמפל תשלם לאברהם השתתפות בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

דקל הוסיף, כי לא הפר סודות מסחריים של קישורית, לא הפר זכויות כלשהן השייכות לה וכי ממילא קישורית לא נקטה בכל אמצעי לשמור על המידע אותו היא מגדירה בכתב התביעה "סודי". באשר לתניית אי התחרות הקבועה בהסכם העבודה עמו, טען דקל, כי היא אינה תקפה וכי אין לאוכפה, בהיותה "התחייבות ערומה", שכל מטרתה מניעת תחרות לשם מניעת תחרות.
ובלשונו של כב' הנשיא (בדימוס) ברק: "את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות האלה: ראשית, תניה בין מעביד לעובד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגטמיים" של המעביד, היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האנטרס הלגיטימי" של המעביד – הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד – הוא האנטרס ה"קינייני" או "מעין קינייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית).
בע"ע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ (29.03.17), נידרש בית הדין הארצי לעבודה לסוגיית גמול שעות נוספות, ואלו הם עקרי פסיקתו: טרם תיקון 24 הפסיקה הגמישה את נטל הראיה המוטל על עובד באותם מקרים בהם הפר המעסיק את חובותיו הרישומיות על פי חוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה.
...
האם דקל פעל בניגוד לתניית אי התחרות או בניגוד לדין משמצאנו, כי דקל אכן פעל להקמת חברה מתחרה בסמוך לפני תום העסקתו בקישורית, עלינו להכריע בשאלה, האם הדבר מנוגד להתחייבותו החוזית, שכן, אין חולק, כי דקל התחייב בהסכם ההעסקה עמו שלא לעסוק בצורה כלשהי בעסק מתחרה לזה של קישורית למשך 12 חודשים ממועד תום עבודתו אצלה.
אנו סבורים, כי מן הראוי היה שדקל יימנע מפנייתו לעובדי קישורית אלה מכוח חובת תום הלב, האמון והנאמנות שהוא חב לקישורית מתוקף עבודתו אצלה והתפקיד הבכיר שמילא בה, אלא, שלא נגרם לה כל נזק בעקבות פניות אלה, משאין חולק שהשלושה סירבו להצעה שהוצעה להם.
לפיכך, אנו דוחים את התביעה ברכיב זה. כמו כן, אנו דוחים את רכיב התביעה המתייחס לעגמת נפש.
לא מצאנו כי מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים לסטות מההלכה הנוהגת.
אחרית דבר תביעת קישורית נגד דקל נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

בפני תביעה ותביעה שכנגד העוסקות ביחסים העיסקיים שניהלו הנתבעים והנתבעים שכנגד, וסיומם של יחסים אלו, כאשר תביעתה העיקרית של התובעת היא לאכיפת אופציה שהקנה הסכם ההיתקשרות שנחתם בין הצדדים.
בהסכם הניהול החדש נקבעה תניית אי תחרות המגבילה את לירז 1988, אילן בר ועלי בייגל מלהתחרות בלירז 2003 בכל משך תקופת הסכם הניהול החדש ובמשך שנתיים לאחר סיומו, בסייג אחד לגבי עלי בייגל במקרה שהסכם הניהול החדש יסתיים ביוזמת לירז 2003 אז תקופת אי התחרות לגבי עלי בייגל תהיה למשך שלושה חודשים בלבד.
כנגד הנתבעים שכנגד טענו כי אלו החלו במאי 2011 להתחרות בלירז 2003 ואגב כך לבצע עוולות שונות ובהן הפרת סימן מסחר רשום בשם "לירז" ביחס למצברים וכלל מוצרי תעבורה, וכן גניבת עין, גזל, רשלנות, היתערבות בלתי הוגנת במסחר והכל במטרה להטעות את הקונה הרגיל לחשוב שהטובין שהוא רוכש הם של לירז 2003 בעוד שהם מסופקים מלירז 1988.
...
לסיכום מקבלת אנוכי את התביעה לסעד הצהרתי לפיו הסכם 2008 הוא בר תוקף מחייב והודעת הביטול מיום 30.06.2011 חסרת כל נפקות.
אני דוחה את התביעה לתשלום בגין ריהוט שנותר בידי לירז 2003.
אני דוחה את התביעה שכנגד על כל חלקיה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו