תניית אי תחרות בהסכם פירוק שותפות עסקית

הצדדים הסכימו כי במקרה של פירוק השותפות יפעלו יחדיו על מנת לפרק ולחלק את נכסי השותפות באופן היעיל ביותר וקבעו מנגנון מפורט של פירוק השותפות, הכולל המשך פעילות במשך 4 חודשים מיום מתן ההודעה על פירוק השותפות והוראות מפורטות המופיעות בסעיף 11 להסכם.

לתביעה זו קדמה המרצת פתיחה מיום 20.5.2013 שהגיש מצליח נגד ריטר (ה"פ 35992-05-13) לאכיפת תניית אי תחרות בהסכם בין הצדדים.

לשיטתו, נקודת המוצא של תניות אי התחרות בהסכם הן כי עסקי מרכז הצניחה שרירים וקיימים ועל כן הקמת פעילות מתחרה על ידי אחד הצדדים היא אסורה.

רק ככל שהיה מיתקיים תהליך סדור של סיום השותפות העסקית והחברה היתה ממשיכה לקיים את הפעילות (על ידי אחד השותפים), תניות אי התחרות היו רלוואנטיות.

...

המסקנה העולה מן האמור היא כי ריטר, הנפגע מההפרה מצד מצליח, ביטל את ההסכם עם מצליח בסמוך לאחר ההפרה באוגוסט 2012.

באשר לתביעה שכנגד מצד מצליח, הקביעה כי ההסכם בוטל בעקבות הפרתו מצד מצליח מובילה למסקנה כי מצליח אינו זכאי לסעדים המבוקשים בתביעה שכנגד.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין התביעה ובגין התביעה שכנגד, בסכום כולל של 20,000 ₪.

יש לראות כי גם בפסקי הדין בהם נקבע שיתכן ויש לפרש את הוראות סעיף 2 הנ"ל ככאלו שחלות גם על שותפים לאותו העסק – הודגש כי הפסול באי התחרות הנו רק בשעת פירוק השותפות, אך כל עוד השותפות קיימת ופועלת – יש היגיון רב בכך שהשותפים לא יתחרו האחד בשני או האחד בשותפות.

החברה, התובעת, הנה יחידה כלכלית אחת, ותנית אי התחרות נוגעת למיגבלות המוטלות על החברים באותה יחידה בתקופת חברותם בה. לשיטתי, תניה שכזו אינה עולה כדי הסדר כובל שיש להורות על בטלותו ולא לכך נועדו ההסדרים שבחוק ההגבלים (ואעיר כי תנית אי התחרות בה עסקינן קדמה בזמן למועד חקיקתו של חוק ההגבלים הנוכחי, עת עמד בתוקפו החוק הקודם (חוק ההגבלים העיסקיים, התשי"ט-1959), אך מאחר והמחלוקת נוגעת לפרשנותו של הדיבר "בני אדם המנהלים עסקים", אשר קיים בשני החוקים, אין לשינוי בחוק הגבלים השלכה על האמור לעיל).

מעבר לכך, יש קושי בהעלאת טענות מצד הנתבע לגבי כך שהתקנון כולל הסדר כובל, שכן המשמעות הנה שהנתבע, כבעל מניה וכיו"ר ההנהלה למשך תקופה מסוימת, הנו בעצמו חלק מההסדר הכובל ואולי אף צד להסדר הכובל, מכוח הוראות סעיף 6 לחוק ההגבלים העיסקיים (וראו את המאמר של עמיר ישראלי, "תחרות בלי ערכים או תחרות בין ערכים? טענות בדבר הסדר כובל המועלות בידי צד לחוזה", דין ודברים ב' תשס"ו, 297-338).

עוד נפסק כי יש לבחון אם עומדים לגורם אשר עומד מאחורי תנית אי התחרות אינטרסים לגטמיים נוספים לאכיפת התניה, זולת האנטרס של מניעת התחרות לכשעצמו, שכן ישנה נטייה לראות בהגבלת תחרות "ערומה", ללא קיומם של אינטרסים נוספים, ככזו אשר נוגדת את תקנת הציבור.

...

סיכום – אשר על כן, לאור האמור מעלה, התביעה מתקבלת בחלקה ואני מורה כדלקמן: (1) על הנתבעים, ביחד, לשלם לתובעת סך של 41,600 ₪, תוך 30 יום.

(4) הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין שכר טרחת עו"ד וסך נוסף של 4,000 ₪ בגין החזר חלקי של אגרת בית המשפט, ואף זאת בתוך 30 יום מהיום.

עוד אמליץ לנתבע לשקול שנית את הצורך בהמשך ההליכים בתביעה שמתנהלת בפני כבוד השופטת סלע (אשר עוסקת בזהותו של סדרן העבודה), שכן במהלך הדיון הוצעו כמה הצעות לגבי שינוי זהותו של סדרן העבודה, או מינוי שני סדרנים, או מנגנון להעברת כל המידע לגבי חלוקת העבודה לבחינת כל החברים על בסיס חודשי ו"שקוף" לחלוטין – ואולי לאחר ששמענו את הצדדים לגבי נושא זה – ניתן יהא להגיע להבנות אשר ייתרו את הצורך בהמשך ניהול ההליך שם. אני מעירה את הדברים בבחינת למעלה מן הצורך, ואבקש שהם לא יתפרשו חס וחלילה כהתערבות בניהול התיק על ידי חברתי כבוד השופטת סלע.

במישור המשפטי, הוסיף הבורר וקבע כי לא כל תניית אי תחרות שמגבילה את חופש העיסוק, פסולה היא וסותרת את תקנת הציבור, וכי "במקרה דנן, תניית אי התחרות היא לא גורפת וסבירה לאור תחולתה על פלח שוק קטן יחסית של מיגזר אריתראה, והגבלתה למשך 36 חודשים ובהסכמת הנתבעת (המשיבה - ב.ט) לתחום של דיני עבודה בלבד. תנייה זו נקבעה בהסכם שותפות שנחתם ע"י שני צדדים בעלי כושר מקוח שווה על מנת להגן על הזכויות הקנייניות של הנתבעת בנכסי השותפות שיועברו לה החל ממועד הפרוק בפועל, ולפיכך אין בסיס לטענת התובע שהתנייה פסולה ו/או סותרת את תקנות הציבור" (עמ' 13 לפסק הבוררות).

הבורר הוסיף ודחה את טענות המבקש כי תניית אי התחרות מהוה הסדר כובל כמשמעו בחוק ההגבלים העיסקיים, תשמ"ח - 1988, וקבע כי "התובע התחייב על פי סעיף 21.10 של הסכם השותפות למכור לנתבעת את העסק של השותפות במיגזר אריתראה החל ממועד הפרוק בפועל.

...

בהמשך, נוכח טענות המבקש כי תרומתו להכנסות השותפות גדולה יותר, ניהלו הצדדים משא ומתן על שינוי תנאי השותפות ובסופו של דבר חתמו על הסכם השותפות מיום 21.3.2013 (להלן: "הסכם השותפות").

בענייננו לא נטען ולא הוכח פגם כלשהו בהליכי הבוררות, ודין הטענה לביטול חלקי של פסק הבוררות מכוח עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק, להידחות.

סיכום מהנימוקים המפורטים, ראיתי לקבוע כי לא מתקיימות בענייננו עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(9) ו- 24(10) לחוק הבוררות וכי דין הבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות, תיקונו או החזרתו לבורר, להידחות.

לפיכך אני מאשרת את החלטת הבורר מיום 7.7.2014 ואת פסק הבוררות מיום 29.7.2014, ונותנת להם תוקף של פסק דין.

במצב דברים זה, כאשר הלכה למעשה עוד בתקופת עבודתו של הנתבע 1 בשורות התובעת הוא עסק בעבודות דומות במסגרת העסק המשותף אשר הקים עם עדי, לא ברור כיצד טוענת התובעת למתן תוקף לתניית אי תחרות ביחס לעובד אשר היה שותף פעיל בשותפות ועסק באותו תחום עיסוק הן כעובד והן כשותף.

בנסיבות פיטוריו של התובע שכנגד 1 שסרב להגיע לשימוע, גנב סודות מסחריים, ביצע העתקה של מוצרי הנתבעת ופעל בנגוד לתניית אי התחרות, הוא אינו זכאי להודעה מוקדמת, כאשר גמר החשבון בוצע בהסכם פירוק השותפות בינו לבין הנתבעת שכנגד.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים מסקנתנו הינה כי יש לדחות את תביעת התובע שכנגד בגין רכיב זה. התובע שכנגד 1 טען טענות אלו בעלמא מבלי לצרף סימוכין להוכחת טענותיו בנוגע לזכאותו לתשלומים מכוח רכיב זה. כמו כן, הסכם פירוק השותפות בין השניים נעדר כל התייחסות לטאבונים, כאשר ההסכם הנ"ל מונה רשימת ציוד שהועברה לידי הנתבעת שכנגד, וזאת כנגד תשלום.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה בגין רכיב זה, להידחות.

סוף דבר תביעת התובעת נדחית במלואה.

לאורך כל הסכם השותפות עוברת כחוט השני מגמה ברורה לפיה במקרה של פירוק השותפות יהיה גדי בעל הזכויות הבלעדי בשם העסק, ורק הוא יוכל להמשיך ולהפעיל בחנות עסק לממכר פלאפל, או להשתמש בשם "פלאפל הלוי". כך, לבד מתניית אי התחרות שנקבעה בסעיף 10.5 להסכם שהגבילה את חביב מפתיחת עסק מתחרה באשקלון במשך שנתיים לאחר פירוק השותפות, נכללו בהסכם השותפות מספר הוראות נוספות המבהירות כי גדי הוא היחיד מבין השניים אשר רשאי לפתוח עסק אחר המתחרה בשותפות, לפתוח עסק נוסף מתחרה, או להשתמש בשם "פלאפל הלוי", כדלקמן: בסעיף 6.3 נקבע כי "היה והתפרקה השותפות מכל סיבה שהיא, יוכל גדי להמשיך להפעיל את המסעדה באופן עצמאי תחת השם פלאפל הלוי"; בסעיף 10.3 להסכם נקבע כי "השותפים מתחייבים ומצהירים בזאת כי במשך כל תקופת השותפות לא יעסקו, לא במישרין ולא בעקיפין, בשום עבודה ו/או עסק המתחרה בעסקי השותפות. ואולם על אף האמור בסעיף זה יהיה רשאי גדי לפתוח עסק נוסף באשקלון או בכל מקום אחר. גדי יהיה רשאי להשתמש בשם "פלאפל הלוי", בעסק או העסקים הנוספים אשר יפתח"; בסעיף 11.2.3 בהסכם נקבע, בין היתר, כי: "למען הסר ספק בעת פירוק השותפות יוכל גדי להמשיך להפעיל עסק של מסעדה במקום העסק באופן עצמאי"; ובסעיף 11.2.24 נקבע כי: "שם העסק "פלאפל הלוי" יהיה שייך לגדי בלבד ובעת הפרוק יוכל רק גדי להשתמש או להרשות להשתמש בשם זה".

...

לפיכך, התביעה שכנגד בגין רכיב זה נדחית.

משכך, התביעה שכנגד לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית.

סוף דבר תביעתו של גדי נגד ענת נדחית, למעט בעילת לשון הרע, בגינה תשלם ענת לגדי סך של 7,000 ₪.