תנאים פיזיים בסיסיים שחייב מעסיק ע"פ חוק להעניק לעובדיו

הזכות לתנאים פיזיים הולמים נגזרת מהחובה החוקתית המוטלת על כל מעסיק, מכוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, לשמור על כבוד העובד, על צרכיו ועל סביבת עבודה ראויה עבורו (ראו: עע 14403-10-16 Gang נ' סוראל (31.12.17, פסק דינה של כב' השופטת רונית רוזנפלד, והאסמכתאות שם; עע 33680-08-10 דיזנגוף קלאב נ' זואילי (16.11.11, פסק דינה של כב' הנשיאה נילי ארד)).

במקרה שלפנינו, ואף שאכן ניתן היה לטעון לעילה נזיקית על בסיס אותה מסכת עובדתית בדבר תנאים העסקה פיזיים בלתי הולמים שגרמו לעוגמת נפש ולכאב וסבל, הרי שניתן לטעון, כפי שעשתה התובעת בתיק שלפנינו, שמדובר בעילה חוזית (ונזכיר בהקשר זה את הכלל, שלפיו במקרה שבו כפות המאזניים בין מעויינות בין הפרשנויות המתחרות, ראוי לתת עדיפות לפרשנות שמונעת את פיצול ההיתדיינות (פסק דין רוחם, שם, בפסקה 58)).

...

עוד נציין כי עיינו בסעיף 7.4 להסכם הקיבוצי המיוחד, ומצאנו כי אכן לא נקבע בו הסדר כולל ונטול סייגים בדבר קליטת עובדי חברות כח אדם ותיקים כעובדים קבועים.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

העירעור על הכרעת הדין סעיף 1י"ג(א) לחוק עובדים זרים קובע כי "לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעסיק, ובהתאם לתנאי ההיתר...". בהמשך לכך קובע סעיף 2(א) לחוק כי מי ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו" או "העסיק עובד זר בנגוד להוראות סעיף 1 י"ג,..." עבר עבירה.

בהודעה נוספת של המערער למפקח המאשימה, מיום 26.9.16, ציין לגבי העובדים אזרחי סודאן כי "2-3 עובדים שנתפסו ונגמר להם התוקף לפי מה שאתם אומרים, לנו הציגו תוקף שעדיין מתחדש. מסתבר שזה היה מזויף, וזה סה"כ שבוע-שבועיים מאז שנגמר להם התוקף לפי דבריכם". עוד ציין כי מי שאחראי על קבלת העובדים למערערת הוא מנהל העבודה מר חן ונטורה, וכי ההנחיות שניתנו לו לצורך קבלת עובדים זרים מסודאן ואריתריאה הן "לבדוק אם יש לו אשרה לבן אדם, לצלם את זה, לפתוח לו כרטיס עובד, להסביר לו מה תנאי השכר והעבודה פה ולתת לו ניסיון לעבוד... במידה והעובד מעוניין, אז עושים איתו חוזה עבודה". כאשר נישאל אם נערך מעקב "שעובדים בעלי רישיון מסוג 2א'5 אכן ניגשים לחדש אותו במועד", השיב בחיוב.

כיוון שאין מחלוקת כאמור שהעובדים עבדו במפעל המערערת, עבר הנטל מכוח החזקה האמורה אל כתפי המערערים, להוכיח כי המערערת לא הייתה מעסיקתם של עובדים אלה (להרחבה בדבר החזקה ראו בע"פ (ארצי) 38001-10-19 איתן מוטעי נ' מדינת ישראל (5.5.20), להלן: עניין מוטעי; לדוגמא לסתירת החזקה ראו למשל בע"פ (ארצי) 15025-09-17 יוסף פרג נ' מדינת ישראל (16.4.19)).

ואכן, בעיניין בראשי אימצה דעת הרוב בבית המשפט העליון את עמדתה של דעת המיעוט בבית דין זה (השופט שמואל צור בע"פ (ארצי) 23809-02-11 מדינת ישראל נ' זלמן בראשי ואחיו בע"מ (24.1.12)), וקבעה כי "היתקשרות עם קבלן משנה שאין לו היתר עבודה הנה מעצם טיבה היתקשרות בלתי חוקית, משום שאין לאותו קבלן משנה יכולת לקבל היתר להעסיק עובדים זרים ואין לו כל יכולת להכנס לישראל ולפקח על עובדיו. היתקשרות כגון זו אינה יכולה להסיר את האחריות הפלילית מעל כתפי מי שהעובדים הזרים מועסקים בחצריו... כל תוצאה אחרת תביא לאבסורד ולסיכול מוחלט של התכליות החשובות העומדות בבסיס הוראת החוק" (ליישום קביעה זו ראו למשל בע"פ (ארצי) 30019-05-15 אליהו חסן נ' מדינת ישראל (14.3.16); לחילוקי דיעות בדבר השלכותיה של פסיקה זו ראו בע"פ (ארצי) 44484-08-13 מדינת ישראל נ' אומברטו פצה (12.9.17), להלן: עניין פצה; להבהרה כי הילכת בראשי מבוססת על כך שקבלן המשנה לא רשאי היה לעבוד בישראל ראו בע"פ (ארצי) 1002-07-18 מוגירה אגבריה נ' מדינת ישראל (12.2.19); להלן: עניין אגבריה).

בהקשר זה נישאלה מנהלת החשבונות של המערערת, גב' רות גולדשטיין, שהובאה כעדת הגנה, על ההנחיות שקבלה מהמערער בקשר לעובדים זרים, והשיבה: "עובדים זרים כעובד ישראלי, הכל על פי חוק. קליטת עובד במערכת השכר, טופס 101, הסכם עבודה וביטוח רפואי" (עמ' 15), אך בהמשך ציינה כי "אין לי הליך בדיקה ואני לא בודקת שום דבר. מתוך הדרכון של העובדים יש להם נייר תכלת עם תמונה ומספר דרכון ומאיזו מדינה הוא, אני לא בודקת פיזית את הדרכון כי אין לי אפשרות לבדוק. אני מצלמת את האשרה וממלאה לעובד טופס 101..." (עמ' 16).

...

אשר לקביעת העונש בתוך המתחם - בהתחשב בשיקולים שפורטו על ידי בית הדין האזורי ומכלול הנסיבות אנו סבורים כי יש להעמידו על סך של 150,000 ₪, סכום הלוקח בחשבון גם את מספר העובדים הזרים שבהעסקתם הורשעה המערערת.

כיוון שקנס זה אינו נמוך מכפל הקנס המנהלי (שעמד על 20,000 ₪ בגין העסקת "מסתנן" ו - 10,000 ₪ בגין העסקת כל אחד מהעובדים הפלסטינים), אין צורך בהנמקתו "בטעמים מיוחדים שיירשמו". לא שוכנענו שיש להתערב בעונש שהוטל על המערער עצמו (גם אם הדרך בה חושב, באמצעות הכפלה אריתמטית, אינה מקובלת עלינו כפי שהובהר לעיל).

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור על הכרעת הדין נדחה.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 36690-04-19 22 אפריל 2021 לפני: כב' השופטת הבכירה יפה שטיין נציג ציבור (עובדים) מר נתן מזרחי נציג ציבור (מעסיקים) גב' ורד קון התובעת לאה שפירא ע"י ב"כ: עו"ד אברהם ביטון הנתבעת אילנה ברששת בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד אלכסנדרה סוקולובסקי פסק דין

האם ניתנה לתובעת הודעה לעובד כנדרש ע"פ החוק, והאם הייתה זכאית להודעות נוספות לעובד כאשר השכר השתנה.

יש לערוך את החשבון בדבר זכויותיה של התבעת לפי בסיס של 15,000 ₪, ולכן יש לחייב את הנתבעת במלוא פצויי הפיטורים בסך 84,000 ₪ (בנכוי הסך של 39,508 ₪ ששוחררו לה), ולכל הפחות הייתה זכאית להם מכוח סעיף 14 לחוק פצויי פיטורין.

לו רק הייתה מקבלת את ההסדר שהוצע לה על ידי יצחק ברששת- הייתה יכולה להמשיך ולעבוד בנתבעת וגם לטפל בתינוק, מה גם שמקום עבודתה בנתבעת לא היה רחוק פיזית ממקום מגוריה.

חוק הודעה לעובד אינו מסתפק בנוהל כללי, ויש לתת לעובד הודעה על מלוא תנאי העבודה שלו – דבר שודאי לא עולה ממסמך זה. הנכון הוא שהתובעת, כרואת חשבון אמורה הייתה מן הסתם לדעת מהם תנאי עבודתה, אעפ"כ, ודוקא לאור המחלוקות שבין הצדדים - כולל לעניין אופן חישוב משרתה והשכר הקובע לצורך חישוב פצויי פיטורין – מיסמך זה אינו עונה על דרישות החוק.

אמנם התובעת חתמה על תצהיר בעיניין שמירת סודיות, אלא שטענה זו כי גנבה לקוחות תוך הפרת התצהיר עליו חתמה - לא הוכחה, ולא ניתן על בסיס הדברים שנאמרו על ידי הנתבעת ותצהיר הנתבעת, כדי להרים את הנטל לעניין גניבת לקוחות (יצויין כי בעיניין זה משכה הנתבעת – התובעת שכנגד – את התביעה שכנגד בבית דין זה).

...

פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצוי לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר: למרות כל האמור לעיל, לא מצאנו כי יש לפצות את התובעת מעבר לסכומים שפסקנו, גם בגין עוגמת נפש.

כמו כן לא מצאנו ממש בטענות לעניין הפגמים בתלושים, וגם אם נפלה טעות מינורית בתלוש זה או אחר – אין בכך כדי להצדיק פיצוי כספי בגין עריכת תלושים שלא כדין.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 25,872 ₪ כהשלמת פיצויי פיטורין.

ע"פ האמור בדו"ח, במעקב שנערך ביום 10.11.16 ניצפתה התובעת מסיעה את בתה ומגיעה בהמשך למקום עבודתה ועיקר - מהילכת, מרחק קצר יחסית, ממקום חניית רכבה למבנה של מקום עבודתה תוך שהיא נועלת נעלי עקב ומבלי שניתן היה להבחין במיגבלה בהליכתה או ביציאה/כניסה לרכבה.

התובעת אף מתארת שינוי משמעותי שחל בתפקידה ובהקף עבודתה: מאז שנת 1993 עבדה התובעת בעסק משפחתי שבבעלות אביה: חב' ח.כהן סוכנות מזון בע"מ. לשיטתה, עובר לתאונה שימשה היא בשני כובעים: כמנהלת חשבונות בכירה וכמנהלת כח אדם האחראית על כלל העובדים וזאת בסופרמרקט המצוי במבנה בן 3,000 מ"ר בנתיבות.

דא עקא, מאז התאונה ובעקבותיה התקשתה התובעת במאמץ הפיסי הכרוך בתפקידה הנוסף ועקב כך נאלץ מעסיקה ליטול ממנה את כובע אחריותה על כח האדם.

נראה כי הבאתו של חשב השכר המטפל בתנאי השכר ומפיק תלושים (עמ' 23 שורה 19 לעדות נורית) רצויה ונדרשת היתה.

בהביאי בחשבון את מכלול השיקולים, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, לרבות מידת השפעת הפגיעה בפועל עד כה, ובהנתן גילה של התובעת כיום - 46 (ילידת 25.10.73), קיומם של כימעט 21 שנות עבודה לפניה (עד גיל 67), הוון כנדרש (אשר כטענת הנתבעת, נפסק כבר כי צריך שיעשה על בסיס 3% - ע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני ( 8.8.19)), מצאתי מקום לפסוק לטובת התובעת סך גלובלי (שאדניו נתונים בעקרם) של 175,000 שקלים ובצרוף 12.5% בגין הפסדי פנסיה (כנדרש כיום) ובסך הכל - 196,875 שקלים.

...

כאמור, אין בידי לקבל את עמדת התובעת לגבי מידת הפגיעה בכושר השתכרותה ולא מצאתי מקום להכיר בהפרש זה במלואו.

עם זאת, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה תזדקק, עד תום תוחלת חייה, לעזרת הזולת בהיקף של 4 שעות שבועיות לפחות ואין להיבנות מהחישוב המתמטי שביצעה בסיכומיה ובעניין זה עומדת לה לרועץ אי הבאתה של עדות מסייעת הולמת.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוייה כמפורט לעיל, בניכוי גמלאות המל"ל כאמור, בצירוף אגרת פתיחת ההליך משוערכת כחוק ושכר טרחת עו"ד כחוק בשיעור של 15.21% מיתרת הפיצויים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו בס"ד ת"א 52368-06-13 ברגר נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ לפני כבוד השופט בכיר מנחם (מריו) קליין התובעת: לאה ברגר הנתבעת: שומרה חב' לביטוח בע"מ פסק דין

רקע לפני תביעת נזיקין ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

בסיס השכר לטענת ב"כ התובעת המלומד, שכרה החודשי הממוצע של התובעת בשנת 2012 היה 18,023 ₪ ולאחר הצמדה 18,400 ₪.

לא זו אף זו התובעת הוכיחה גם שימי החופשה הנם בעלי משמעות כלכלית של ממש (ולעניין זה הוגש מכתב המעסיק מתאריך 28.7.14 ממנו ניתן ללמוד שבאפשרות התובעת לפדות מכסות חופשה גם עם הפרישה) וראו לעניין זה ת"א (אש') 39954-08-10 סוליקה זווילי נ' דן איזנר.

בעיניין שעות מחלה ע"פ ההסכם שהוגש לביהמ"ש, לבקשת המעביד, על התובעת להחזיר למעבידה את שווי ימי המחלה כפי שייפסק ע"י ביהמ"ש ועם השבת התשלום יושבו לה ימי המחלה בפועל.

פגיעה בכושר ההישתכרות לעתיד ופנסיה בראש נזק זה מבקשת התובעת לסתור את החזקה כי תפרוש בגיל הפנסיה ותמשיך לעבוד גם לאחר מכן סה"כ עוד שמונה שנים וכראיה מביאה את עובדת היותה עובדת לאחר הגיל בו יכלה לפרוש מיוזמתה ומבקשת פיצויים בגין ראש נזק זה בסך 290,000 ₪ וכן בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוצאליים סך של 157,010 ₪.

בת.א. 37551-11-13 פנחס גולן נ' הראל, עובד שכיר בן 79 שעבד בעבודה פיזית ועדיין עבד בגיל זה נקבע שיש לו כושר של עוד 3 שנות עבודה.

...

בעניין הנכות התפקודית טוען ב"כ התובעת שיש להשוותה לנכותה הרפואית ואילו הנתבעת טוענת ל 0% נכות תפקודית משום שלטענתה "אין לתובעת שום בעיה". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מקובלת עליי גישת התביעה.

יתרה מזו, לאור סוג וטיב הנכות ממנה סובלת התובעת אני סבור שיש להביא בחשבון שככל שהתובעת תתבגר הנכות תוחמר ותקשה עליה יותר בביצוע פעולות פשוטות ותזדקק לעזרה של צד שלישי.

אשר על כן אין לשלם לתובעת סכום כל שהוא בגין ראש נזק זה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורני כי בראש נזק זה אין מנוס מלהעמיד את הפיצוי על סכום גלובלי של 7,000 ₪, המשקף את הנסיעות והטיפולים שמחוץ לסל הבריאות.

לסיכום הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שצוינו לעיל, בצירוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15.4% מהנ"ל. המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.