על כן, משהתובעת פעלה בשיהוי בלתי סביר (במשך 14 שנים), הרי שמקום בו נימנעה לתבוע את זכויותיה במשך זמן ניכר "ובנסיבות שניתן להבין מהן מכך כי שוב לא יעמוד על זכויותיו, יכולה לעמוד לזכותו של הנתבע טענת שהוי" (ומפנה לע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ) והגם שהתנאים לקבלת טענת שהוי הם רק במקרים חריגים ובנסיבות חריגות הרי שהמקרה דנן ניכנס תחת אותם מקרים, ויש לראות בתובעת כמי שמחלה לנתבעת על השטר שהוגש לבצוע.
באשר לחשיבות המצאת האזהרה לצורך נקיטת הליכים בהוצל"פ קבעה הפסיקה:
"סבורני כי לעניין הליכי הוצאה לפועל הכלל הוא שהמצאת האזהרה בפועל ממש היא תנאי מוקדם לקיום ההליכים או לתחילת מניינם של מועדים, ואילו הידיעה על דבר האזהרה כ"כתחליף להמצאה" היא היוצא מן הכלל.
על כך נאמר בעיניין אחד שבו נדונה אזהרה לבצוע שטר שנשמטה ממנה הערה המסבירה לחייב את זכותו להיתנגד, כי: "...השמטת ההערה המסבירה לחייב את זכותו להיתנגד לבצוע השטר, יורדת לשרשו של ענין, ויש בה כדי לפגוע בעיקר ולהטעות. מצוות המחוקק היא, שיודיעו לחייב על זכותו להיתנגד. העידר ההודעה מסכלת את מטרת התקנה" (דברי השופט זוסמן בבר"ע 87/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין [3], בעמ' 149).
...
בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו.
על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.
אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.
אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.
סיכומו של דבר.
אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).
