תנאים לתשלום שעות נוספות לנהגים

המסגרת הנורמאטיבית אפשרות תשלום "גמול שעות נוספות גלובאלי" לא הוסדרה על ידי המחוקק, ואולם בכפוף לתנאים מסוימים, הפסיקה הכירה בתשלום שעות נוספות גלובאליות כלגיטימית ובילבד שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק שעות עבודה ומנוחה תוגשם.

] התובע הועסק כמנהל סניף, גם אם נהג להחליף קופאיות אשר יצאו להפסקות, ברי כי יכול היה לצאת להפסקה בעת שלא החליף קופאיות.

...

כאמור, תלושי השכר שהוצגו לנו שיקפו נאמנה את האמור בהם ולא שוכנענו כי היה פיצול פיקטיבי של רכיבי השכר.

בנסיבות אלה, דין טענת הקיזוז להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה בשבת בסך 58,743 ₪.

לכך יש נפקות כעולה מפסק דין פרידנזון לעניין השעות הנוספות, שכן על פי ההסכם הקבוצי הכללי גמול שעות נוספות שיגיע לנהג מכח חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה") ייחשב ככלול בשכר העידוד, בהתקיים התנאים שבהסכם הקבוצי.

בע"ע 47715-09-14 עוזי ריעני – אליאסי שיווק בע"מ (29.3.17) נקבע כי לצורך יישומו של סעיף 26 ב' לחוק הגנת השכר ניתן להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת.

...

פיצוי בגין תלושים שלא כדין – סעיף 26(ב)(1) ו- (3) לחוק הגנת השכר קובע: "(ב) (1)  מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;

בשוקלנו את מכלול השיקולים אנו סבורים כי הפיצוי הראוי בנסיבות העניין הוא 8,000 ₪ לכל תקופת ההעסקה, כאשר פיצוי זה יוטל כולו על הנתבעת אשר פעילה כחברת הובלה, ועדיין מעסיקה עובדים.

התוצאה – התביעה מתקבלת בחלקה.

לאחר שהוצגה הודעה בדבר תנאי עבודה מיום 14.10.2015, טופס קליטת נהג / עובד – הסכם עבודה (נספח 1 לתצהיר הנתבעת) והודעה בדבר פירוט תנאי העבודה מיום 5.12.2016, מצאנו כי הנתבעת עמדה בחובתה לפי חוק הודעה לעובד.

באשר לרכיב השעות הנוספות – בע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (פורסם בנבו, 28.2.2017) פירטה כבוד השופטת חני גנדלר אופק את התנאים לפיהם יוכר תשלום שעות נוספות כלגיטימי, חרף האיסור על שכר כולל – "המסגרת הרעיונית החולשת על השמוש במודל זה היא שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל, והתנאים שנפרט להלן נועדו להבטיח זאת.". לפי התנאים, נדרשים: הסכמה ברורה ומדעת לצורת התשלום עבור שעות נוספות; שיעור הגמול צריך להיות "הולם וסביר" – דהיינו, שווה ערך לסכום שהיה מקבל העובד אילו היו משולמות השעות הנוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה; מעקב המעסיק אחר הקף השעות הנוספות שהעובד מבצע בפועל על מנת לוודא את הוגנות הסכום הגלובאלי; הפרדה ברורה בתלוש השכר בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובאלי; אין בתשלום שעות נוספות כדי לפטור את המעסיק מתשלום תוספות שכר אחרות בהן הוא חב. דהיינו – תשלום גלובאלי עבור שעות נוספות לא יהיה חלף רכיבי השכר האחרים.

...

בהכפלת סך שכרו של התובע ב-8.33% - התוצאה היא 33,045 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים להלן: סך של 2,582 ₪ (9,752-7,182) בגין דמי הבראה; סך של 21,478.5 ₪ בגין פנסיה; סך של 4,540 ₪ בגין פיצויי פיטורים; הסכומים המנויים בסעיפים א-ג יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וישולמו לתובע בתוך 30 ימים.

התביעה לפיצוי לפי חוק הודעה לעובד, פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר, פדיון ימי חופשה – נדחית.

לאור האמור לעיל, תבעה פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב לעובד על תנאי עבודתו, תשלום בגין שעות נוספות, שכר עבודה בתקופת ההשעיה, פדיון חופשה, נסיעות, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי מכוח חוק הזכות לעבוד בישיבה, פיצוי בגין היתנכלות תעסוקתית ונזק לא ממוני, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר.

התובעת אישרה כי, למרות שהמסעדה במהותה היא מסעדת המבורגרים, יש הצע נוסף של שניצלים ושל מנה טבעונית, וכי ביחס למנות אלה הנוהל שונה, במובן זה שהן לא נעשות בעמדת הגריל שמאחורי העמדה בה עבדה, אלא בתוך המטבח, ואולם הבהירה, כי הגריל-מן נהג לקחת ממנה את הבונים ולהעבירם למטבח (עמ' 7 לפרוטוקול מול שורות 3-7).

...

אשר להכרעתי דין התביעה ברכיב זה להתקבל, וזאת מן הטעמים הבאים.

אשר על כן, התביעה בעניין זה – נדחית.

אחרית דבר התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) אי מתן הודעה לעובד – 4,000 ₪; (2) שעות נוספות, פדיון ימי חופשה ודמי הודעה מוקדמת – 537 ₪; (3) שכר עבודה בתקופת השעיה – 964 ₪; (4) פיצוי מכוח חוק הגנת השכר – 1,000 ₪; (5) דמי נסיעות – 60 ₪; (6) פיצוי מכוח חוק הזכות לעבודה בישיבה – 25,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ביחס לנסיעה רב-יומית, אכן נקבע בצו שנהג יהיה זכאי לתגמול גלובאלי שלא יפחת מ-8 שעות עבודה, אך בה בעת נקבע כי נהג יכול לקבל אישור לעבודה לאחר 8 שעות כתנאי לתשלום בגינה.

] הנתבעת מפנה בסיכומים לשלושה פסקי דין איזוריים שדחו טענות של נהגים לתשלום תוספת שעות נוספות בימי תיירות: סע"ש (נצ') 20032-02-14 תורג'מן נ' ה.ל תיירות בע"מ (26.5.15)(להלן: תורג'מן); סע"ש (נצ') 60332-07-13 הובר נ' ה.ל תיירות בע"מ (7.7.16)(להלן: הובר); וסע"ש (נצ') 59587-06-14 אסולין נ' ה.ל תיירות בע"מ (8.3.16)(להלן: אסולין).

...

על כן, טענת התובע להפרשים בגין דמי חופשה דינה להידחות.

סיכום בהתאם לכל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 73,205 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, החל מיום 15.12.16 ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין ההוצאות, שקלנו את העובדה כי התביעה התקבלה בחלקה וכן את הפער בין סכום התביעה לבין הסכומים שנפסקו לעיל, ובהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחר יתווספו לסכומים הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.